נ.מ- מינהו
נכנסתי לחדר ההקלטות, כדי להקליט את החלק השני של האלבום החדש שלנו.
אבל פחדתי להכנס לשם.
פחדתי לראות את ג׳יסונג, פחדתי שאצטרך לפגוש אותו אחרי אתמול. ואת האמת, לא רציתי בכלל לפגוש אותו.
אבל הייתי חייב.
אין לי ברירה. אנחנו באותה להקה, ואנחנו חייבים להעמיד פנים שהכל בסדר.
נכנסתי לחדר ההקלטות.
רואה את כולם, וגם את ג׳יסונג.
אבל הוא לא הסתכל עליי, לכן מיד הורדתי ממנו את המבט.
כולם בירכו אותי לשלום, אבל הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו זה שאני רוצה שג׳יסונג ידבר איתי.
למה הוא לא מדבר איתי?
״מינהו, אתה בסדר יותר מאשר אתמול?״ צ׳אן לקח אותי לצד ושאל. הנהנתי והוא חייך.
״אני שמח לשמוע.״
חייכתי אליו בחזרה והלכתי. הוא הלך אחריי.
ישבתי ליד היונג׳ין.
ואז... ג׳יסונג התיישב לידי, ושם את ידו על הברך שלי.
ליבי החל לפעום בחוזקה.
אף אחד לא שם לב לזה. כולם היו עסוקים בלחזור על המילים של השירים ולתרגל אותם.
ג׳יסונג ליטף את הברך שלי עם היד שלו.
ואני מרגיש את נשימותי הופכות לכבדות יותר ויותר.
צ׳אן הסתכל עליי.
והשפלתי את מבטי לרצפה.
התחלתי להרגיש לחץ. חרדה. פחד.
השתעלתי הכוונה כדי למשוך את תשומת ליבו של ג׳יסונג.
אבל זה משך את תשומת ליבם של כולם.
״ה-האן... אני יכול ל- אני יכול לדבר איתך רגע?״
״כן בטח.״ הוא אמר וקם מסמן לי גם לקום ואני הולך אחריו אל מחוץ לחדר ההקלטות.
—————-
השקט המביך היה ברור מדי. אני רוצה לדבר אבל אני לא יודע מאיפה להתחיל.
פתחתי את פי כדי לדבר אבל לפני שהספתי להגיד משהו ג׳יסונג כבר התנפל עם שפתיו על שפתיי.
הוא הניח את ידו על הלחי שלי, ולא משחרר אותי.
הוא ממשיך לנשק אותי, בסוג מסויים של תשוקה.
זה מאוד משך אותי. רציתי להמשיך. אבל לא יכולתי.
נזכרתי לשם מה קראתי לו החוצה.
״ג׳יסונג, תפסיק.״
״מה קרה?״ הוא שואל בתמימות, וכמעט האמנתי שהוא באמת מתכוון לזה.
״אתה צוחק?״
״לא... אני לא צוחק...״
״ג׳יסונג. אני לא רוצה שתנשק אותי אם אתה לא אוהב אותי.״
״מה? אבל מה אכפת לך?״
״אכפת לי! זה הגוף שלי ואני אחליט מי ינשק אותו!״
״ברור שאתה מחליט על הגוף שלך. אבל מה אכפת לך שאני לא אוהב אותך... בצורה שאתה מתכוון אליה?״
״כי אני אוהב אותך בצורה הזאת! וזה כואב שאתה לא, אבל אתה עדיין ממשיך לעשות את מה שאתה עושה, וזה גורם לי לרצות לצרוח. זה גורם לי לבכות. זה גורם לי לאבד את האשתונות. כל כך הרבה אנשים בעולם היו מתים שאני אוהב אותם בצורה הזאת, אבל דווקא אתה לא? כל מה שביקשתי זה שאתה תאהב אותי ו-״
הוא שם את ידו על הפה שלי ומיד משך אותי ועטף אותי עם גופו.
לא יכולתי לעצור את הדמעות, כמו בכל פעם.
והתחלתי לבכות. הדמעות שלי הרטיבו את החולצה שלו והוא רק מחבק אותי, ומלטף את ראשי, גורם לי להרגיש כאילו הוא באמת אוהב אותי.
״אני מצטער כל כך שאני גורם לך להרגיש ככה. אתה חשוב לי, אני לא רוצה שתפגע.״
״אם אתה לא רוצה שאפגע אז תאהב אותי! תאהב אותי כמו שלא אהבת אף אחד, תהיה איתי כל הזמן, עד היום האחרון. אני מתחנן.״
״אבל... מינהו... אני-״
״אתה לא אוהב אותי בצורה הזו נכון?״
״נכון...״ הוא מלמל והתנתקתי מהחיבוק איתו.
״אתה יודע... אני יודע איך להתמודד עם האהבה שלי כלפיך, למרות שזה כואב, גם בלי שאתה תכאיב לי. אבל ברגע שנישקת אותי, גרמת לי לחשוב שאתה אוהב אותי. אבל אתה לא. לא חשבתי שבן אדם שאני אוהב יפגע בי. ובחרת לעשות את זה, למרות שידעת שזה יפגע בי. אני מצטער ג׳יסונג, אני לא מסוגל יותר.״
״למה אתה מתכוון בזה שאתה אומר שאתה לא מסוגל?״ הוא שואל ונראה דואג.
הוא החזיק את ידי אבל מיד השתחררתי מהאחיזה שלו.
״לא. אנחנו חברים, נכון? אבל אני לא מסכים לך לגעת בי.״
״אבל מינהו-״
״אני לא רוצה להפגע. נמאס לי להפגע ממך, בבקשה תעזוב אותי.״
״אתה מגזים.״ הוא אמר, גורם לי כמעט לבכות שוב.
בחרתי להתעלם מזה, והמשכתי לדבר, ולהגיד את מה שרציתי להגיד כל הזמן הזה.
״אם אתה רוצה לנשק אותי, לשכב איתי, או אפילו רק לחבק אותי, זה רק אם אתה אוהב אותי. כרגע, אנחנו רק חברים. עד שתבין שמה שעשית שגוי ותתנצל באמת. או שתתאהב בי. אני אתן לך להחליט מה אתה רוצה. אם אתה לא מאוהב בי, אני מתחנן שתעזוב אותי, ולא תגע בי בחיים.״
״זה לא הוגן.״ הוא מלמל.
משכתי בכתיפיי והלכתי.
״אני לא מחליט במי להתאהב!״ הוא צעק לי, גורם לגופי להצטמרר.
״אבל אתה כן מחליט את מי לזיין.״ אמרתי בשקט למרות שידעתי שהוא לא שומע.
אולי מה שעשיתי הוא לא בסדר, אבל אני רק רוצה שהכל יחזור להיות כמו קודם. אחרי שהוא יתנצל זה יכול לקרות. או שהוא יאהב אותי.
YOU ARE READING
Haven (minsung)
Fiksi Penggemarאי פעם הרגשתם שיש מקום שאתם בטוחים בו? אי פעם הרגשתם שמישהו באמת אוהב אתכם? ובכן... גם אני לא. אבל זה יהיה שקר אם אגיד שאף אחד לא אוהב אותי. כי מישהו אחד כן, והוא האן ג׳יסונג.
