Take care

פרק 10

הקור חדר לעצמותיי, רכסתי את הג׳קט שלי והתהלכתי לצד ערן הלחוץ.
״לאן היא יכולה להיעלם לעזאזל?״ שאלתי בעצבים, אני עוד אשתגע מהאחות הזו, גם יוצאת להינות וגם מתזזת אותי בחיפושים אחריה.
״לא יודע, רקדנו, הלכתי לבר להביא משהו לשתות וכשחזרתי היא לא הייתה שם.״ הוא גולל את רצף האירוע ונעצרתי במקומי.
״בשביל זה הוצאת אותי מהבית?״ שאלתי בעצבים, רק בגלל שהיא לא הייתה באותה הנקודה הוא החליט שבלעה אותה האדמה.
״אם היית מחפש אותה אולי היית מוצא.״ הצעתי לו בעצבים והוא גלגל את עיניו, מזלזל בדבריי.
״יופי גאון,״ הוא מחא כפיים. ״את חושבת שלא חיפשתי?״ הוא הפציר בי ושמרתי על אותה ההבעה הכועסת שלי, עוקפת אותו וממשיכה להתקדם.
המוזיקה הרועשת נשמעה באופק, האדמה החלה לרעוד תחתיי וריח הסיגריות והאלכוהול חנקו אותי, רציתי לחזור הביתה ולהתכרבל בשמיכה שלי, אבל היא תמיד חייבת להרוס את הכל.
כבר כשראיתי את המעשנים בחוץ היה לי לא טוב, בנות באיפור כבד ושמלות קצרות בעוד שאני עם פיג׳מה, קוקו גולגול רופף שאיים להתפרק בכל רגע ונעלי בית צמריריות.
״אני אחפש אותה בפנים, תחפשי אותה מסביב.״ ערן פקד עליי בלחץ.
״איי איי המפקד.״ אמרתי באדישות והצדעתי בזלזול, הוא נעלם את תוך ההמון ואני הסתובבתי בצעדים קטנים, תוחבת את ידיי הקפואות אל תוך כיסי הג׳קט ומחפשת אחרי שיער בלונדיני וגוף חטוב.
נערים שיכורים שיכורים נתקלו בי מרוב שהיו מטושטשים מהשפעת האלכוהול, בנות זולות נותנות את עצמן לגברים זולים והמוזיקה מחרישת האוזניים גורמת לי להתכווץ.

אחרי חמש דקות של סיבובים חסרי תכלית התיישבתי על המדרכה, קוברת את הראש בין רגליי ביאוש, היה לי קר והייתי סחוטה מעייפות, מחר יש לימודים ואין מצב שאני אקום כמו שצריך.
החלטתי להסתובב עוד קצת בכדי למצוא את נופר ולחזור הביתה.
התרוממתי וניערתי את אחורי המכנס שלי, משלבת את ידיי על חזי ומתקדמת בצעדים איטיים.
״שטרן!״ שמעתי קריאה וישירות זיהיתי את הקול, הסתובבתי באיטיות על עקביי, צופה בבן מתקדם אליי בצעדים מרושלים.
״היי.״ מלמלתי באי נוחות, הוא נעמד מולי, מתנודד מעט מצד לצד כשחיוך שיכור על פניו, עיניו אדומות וריח של סיגריה נודף ממנו.
״טוב ביי.״ אמרתי בשקט לאחר שתיקה מביכה, הסתובבתי בכדי ללכת אך הוא תפס בידי, ניסיתי לשחרר אותה אך הוא אחז בי חזק מדי.
״אל תלכי.״ הוא ביקש ומשך אותי לחיקו, הנחתי את כפות ידיי על חזהו והדפתי אותו ממני, הוא מעד טיפה אחורנית והתייצב בחזרה.
ניצלתי את ההזדמנות והתחמקתי, צועדת צעדים גדולים ומהירים חזרה למקום ממנו באתי, שמעתי את צעדיו הכבדים אחריי והאצתי את הקצב.
״בחייך, אל תהיי חננה!״ הוא הפציר בי, מצאתי את זה קצת פוגע באיזשהו מקום, אין לו זכות לצחוק עליי ככה, גם כשהוא שיכור.
״לך הביתה,״ פקדתי עליו. ״אתה שיכור.״ הוספתי ומבלי ששמתי לב נתקלתי באבן ונפלתי, בן לא הצליח לבלום את עצמו ונפל עליי, עוצר את עצמו עם ידיו בכדי לא למעוך אותי.
אפילו לא עברה שנייה וכל תכולת קיבתו של בן הייתה על בגדיי, זה היה מגעיל כל כך עד שבחילה תקפה גם אותי.
״נו באמת!״ צעקתי בעצבים, לילה ארור, העפתי אותו מעליי, מנערת את ידיי המלאות בנוזל החומצי והמגעיל, רציתי כבר לחזור הביתה בכדי לזרוק את הבגדים לזבל ולהתקלח.
בן מחה את פיו בעזרת גב כף ידו, נשכב על המדרכה ונשם בכבדות, לא עניין אותי כלום פשוט רצתי משם.