Take care

פרק 20

הוא תפס בפניי והרחיק אותי ממנו, פקחתי את עיניי והבטתי בבן המבולבל.
השתתקתי, זה הדבר הכי מביך שקרה לי. יופי זה ממש מה שאני צריכה, דחייה מגבר שתוריד לי עוד יותר את הביטחון, למה שלא תיפול עליי בת יענה מהשמיים, תהרוג אותי ונסיים את הסיפור.
״אני מצטערת,״ מלמלתי בקול שקט כל כל שאני לא בטוחה אם הוא שמע את זה.
״על מה?״ כן, הוא שמע. חיוך קטן בצבץ על פניו.
הוא החליק את ידו תחת שערי ואחז בצווארי, הוא רכן קדימה ונישק אותי נשיקה הרבה יותר אגרסיבית ותובענית, זה הרגיש כל כך טוב לעזאזל.
״הרבה יותר טוב,״ הוא מלמל כנגד שפתיי ונשמתי לרווחה.
אני לא יכולה לתאר את התחושה הטובה שהשתלטה עליי.
״אני לא יודעת מה להגיד,״ אמרתי במבוכה והסתכלתי על הרגליים היחפות שלי.
״אל תגידי.״ הוא קירב אותי אליו בשנית והצמיד את שפתיו הרכות לשלי, הנחתי את ידי על לחיו והתענגתי על הרגע הקסום הזה, הנשיקה הראשונה שלי. יותר נכון השנייה... או השלישית אבל מי סופר.
״כמה שאני מת על השפתיים האלו,״ הוא לחש כשהתנתקנו והעביר את אגודלו על שפתי התחתונה, עצמתי את עיניי והתקרבתי אליו עוד יותר.

״אז בואי נתוודה קצת,״ ביקש לאחר זמן ממושך של שתיקה בו אני שוכבת עליו והוא עוטף אותי בזרועותיו.
״מממ?״ המהמתי בשאלה, לא הבנתי למה התכוון.
״למה נישקת אותי?״ הוא שאל ופערתי את עיניי, אלוהים יודע למה.
״טל!״ אימי קראה לי וישירות התגלגלתי מבן למיטה. הוא כבר היה רגיל ל״מצב אימא״, פעם שעברה היא כמעט תפסה אותו במקלחת, אז הפעם אני אגוון.
״כנס לארון,״ הוריתי לו והזזתי את דלת ההזזה, הוא מילא את פקודתי ונכנס, החטפתי לו נשיקה קטנה וסגרתי את הארון.
״טל!״ אימי דפקה על הדלת ורצתי בכדי לפתוח אותה, רציתי לנשק אותה על כך שהצילה אותי מהשאלה המביכה של בן.
״אימא,״ קראתי בשמחה כשפתחתי את הדלת, היא הביטה בי מבולבלת.
״למה נעול?״ היא שאלה ומשכתי בכתפיי בתמימות.
״מה רצית?״ שאלתי בכדי לזרז עניינים ולחזור לבן.
״הארוחת ערב מוכנה.״ היא החוותה עם אגודלה לאחור, עיקמתי את פרצופי ונשענתי על הדלת.
״אני עייפה ולא ממש רעבה האמת.״
היא הסתכלה עליי במבט ספקני ובחנה את החדר במבטה, כשלא שמה לב למשהו חריג היא חייכה חיוך קטן.
״הוו אוקיי, לילה טוב.״ היא נשקה לראשי וירדה בחזרה.
״צא,״ פקדתי עליו ונעמדתי אל מול הארון, הוא הזיז אותו ויצא בזהירות בכדי לא לדפוק את הראש באחד מהמדפים.
״ברגע זה חברים, בן יצא מהארון,״ הכרזתי וצחקתי לעצמי, הוא גיחך וסגר את דלת הארון אחריו.
״חתיכת כלבה קטנה.״ הוא התקרב אליי ומחץ אותי כנגד גופו.
״תעזוב אותי חתיכת גורילה.״ ניסיתי לדחוף אותו ממני, הצלחתי להשתחרר והוא מבלי להתאמץ אפילו משך אותי שוב.
״אני מנסה להבין מה אני מרגיש אלייך, אולי תעזרי לי להבין?״ הוא לחש באוזני והפסקתי להילחם.
״איך אני יכולה לעזור לעזור?״ לחשתי בחזרה והרמתי את ראשי אליו. בן לקח את שתי ידיי וכרך אותן סביב צווארו, רכן אליי ונישק אותי... שוב.
חיזקתי את אחיזתי בצווארו כי הרגשתי שאני עומדת ליפול בכל רגע נתון, הוא ממכר אלוהים!
מין סערת רגשות מוזרה התחוללה בי, רציתי לקפוץ, לצחוק, לצרוח, לבכות, להכות מישהו, אני לא יודעת מה רציתי לעשות.
״עכשיו זה ברור.״ בן התנתק משפתיי והצמיד את מצחינו, ״אני אוהב אותך.״

-נקודת המבט של ערן-
״את כבר חודש מתעלמת ממני.״ קברתי את ראשי בין ידיי והרמתי אותו שוב.
נופר עמדה מולי ורגלה נעה בחוסר סבלנות, שוב היא לא רוצה לשמוע אותי והכל בכלל מילה מזוינת אחת.
״לעזאזל, או שאת תתחילי לדבר או שזה נגמר!״ איימתי בצעקה ורגלה הפסיקה לנוע, היא סוף סוף הסתכלה עליי ועיניה הכחולות הפנטו אותי. כמה שהיא יפה, זה לא אמיתי.
״אתה רוצה להיפרד?״ היא שאלה בקול רועד והחזה שלה עלה וירד בקצב לא סדיר. לא נו פאק מה אני עושה?
״לא, אני לא רוצה להיפרד אני רוצה שתתייחסי אליי ולא תתעלמי ממני חודש שלם,״ הפצרתי בה בעצבנות ויכולתי לראות שהיא עדיין לא נרגעה.
״אני מצטערת, אם אתה לא תסיים את זה אני אסיים, זה נגמר.״ היא אספה את התיק שלה ויצאה מהחדר שלי מבלי לתת לי להגיב או להילחם עליה.

-נקודת המבט של נופר-
התיישבתי על הספסל בגן הציבורי כשטישו אחוז בידי ואני מנסה באופן נואש לעקוב אחרי הדמעות שטשטשו את עיניי וכיסו את פניי.
למה אני הופכת למעמסה על כולם, למה אפילו הגבר היחידי שאהב אותי עכשיו מסתכל על אחותי בהערצה ואהדה ובחיוך כזה גדול שמתחשק לי לבעוט בפנים היפות שלו.
למה הגבר היחידי ששמע את הבכיות על כמה שאני מרגישה בודדה ולא נאהבת דוחק אותי לפינה?
ההורים שלי מעדיפים את אחותי על פניי, החברה הכי טובה שלי מתעסקת רק בבנים כל היום ואף אחד לא רוצה לדבר איתי כמו שצריך מבלי לרצות לזיין אותי.

עכשיו אני לגמרי לבד.
--
בנות פרק אחרון להיום, אני אמשיך מחר.
55 דערוגים וממשיכה