-Harold-
"אל תיהיה קשה מר טומלינסון."
גיכחתי עולה מעליו.
"פאק,אני אעניש אותך."
הוא גנח.
"לא אכפת לי,אני יותר מידי חרמן בשביל לוותר."
לחשתי לאוזנו וקפצתי עליו מושך בבגדיו.
"אני מזהיר אותך,הארולד."
הוא גיחך.
"אמרתי לך לא לקרוא לי הארולד."
הרבצתי לחזו וירדתי ממנו.
"מצטער,הארולד."
אמר בקול מלגלג.
"אני שונא אותך."
צעקתי מתכוון ללכת אך הוא תפס בידי לא רוצה שאלך.
"אני לא מבין למה זה כל כך משנה לך?"
הוא גירד בעורפו מביט בי בסקרנות.
"זה פשוט שהוריי נהגו לקרוא לי כך כשהייתי ילד."
לחשתי.
"ואתה פשוט לא אהבת את הכינוי?"
ציחקק.
"לא,הם מתו כשהייתי קטן."
נשכתי את שפתיי.
"הו."
הוא גירד בראשו לא יודע מה לומר.
"פשוט תזיין אותי."
לחשתי מנשק את צווארו.
"אבל אתה יודע שלא אוותר לך על העונש,בייב."
גיכח והוביל אותי אל חדר ריק.
נפלתי על המיטה כשמר טומלינסון מעליי נושך ומנשק את צווארי וגורם לי לפלוט אנחות.
שפתיו ירדו מטה מוצצות את הפיטמות הורודת שלי,ונושך אותן מעט, עיני נפערות וידיי קמוצות לאגרופים כאשר ירד ליריכיי.
"פאק."
גנחתי.
הוא הכניס את לשונו אל פי משתיק אותי במהירות ונושך את שפתיי גורם לי להאנק.הוא פסק את יריכיי והתמקם בינהם,ידיו משחקות עם הבוקסר שלי מנסות להרגיש את הזין מבעד לבוקסר הבהיר.בלי לחכות הוא קרע .ממני את הבוקסר מגשש אחר הזין ומתחיל לשפשף אותו ולגרום לי לזוז באי נוחות רבה.הוא הכניס את אצבעותיו לפי מורה לי למצוץ אותן, שני אצבעותיו מלאות ברוק שלי והן יורדות עד לחורי מחליקות לשם במהירות וזזות בקצב אחיד.
"שיט."
לחשתי נושך את שפתיי מהכאב החד שמילא את גופי התחתון.
מר טומלינסון הגביר את הקצב ממשיך לגשש עם שני אצבעותיו בתוך חורי וגורמות לי להאנק מהכאב,תמיד ריחמו עלי בקטעים האלה,אבל אצל מר טומלינסון אין דבר כזה רחמים.לשונו ירדה לחורי מתחילה ללקק מסביב לחורי מגרה את האיזור וגורמת לחורי לפלוט נוזל לבן ושקוף.
הוא הוציא את אצבעותיו ממני כשנוזל שקוף מכסה אותן וגורמות לו ללקק ולמצוץ אותן.
"הולי שיט."
קיללתי.
ידיי ירדו לזין שלי משחקות איתן עד שהוא העיף את ידיי ממני בכעס.
"אסור לך לשחק בעצמך."
נזף בי.
"סליחה,רק תזיין אותי."
התחננתי נושך את שפתיי.
"לא."
קרא ויצא מהחדר מותיר אותי שוב לבד.
לבסוף החלטתי לקום ולנקות את עצמי,אני שונא שהוא מתנהג אליי כך כבר התחלתי להתגעגע לאנשים הזרים ששילמו לג'ייק בכדי שאזדיין איתם.
נשכבתי על המיטה משחק באצבעותיי כשהיני עדיין עירום,מתעצל ללבוש חזרה את הבוקסר.
"מר טומלינסון קורא לך למשרדו."
מנדי הופיעה בכניסה.
"הו,סליחה."
נשכה את שפתיה כשהביטה בגופי העירום.
צחקקתי מביט בה ללא בעיה,אני רגיל להיות ככה
כבר השלמתי עם הגוף שלי,למרות שאני עדיין שונא את הגוף שלי ואת הרושם שהוא מביא.
את הקעקועים הכי שנאתי,אני לא מבין למה בזבזתי חצי מכספי בשביל זה אפילו ג'ייק אמר שזה מגוכח.
לבשתי את הבוקסר ויצאתי למשרדו.
"שב."
הוא קרא.
התיישבתי על הכיסא מביט בפניו הכעוסות.
אני חושב שזה בגללי,הרגשתי מובך ממבטו הכועס ולא הבנתי כל כך מה עשיתי.
"למה נגעת בעצמך?"
הוא נזף.
"אסור לי לגעת בגוף שלי?זה פאקינג הגוף שלי."
צעקתי אך ידו סטרה לי בחוזקה גורמת לי להחזיק את לחיי עם ידי מרוב כאב.
"אל תקלל."
הוא צעק.
"פאק."
לחשתי הסטירה שרפה כל כך.
"אתה הולך להענש על זה."
שילב את ידיו בכעס.
"לא לא לא."
התחננתי.
ליבי התכווץ כשעל פניו לא הראו רחמים,אני לא מבין איך לא כאב לו להרביץ לי שוב ושוב עם השוט.
"אתה רוצה שאכפיל את העונש?"
גיחך ברשעות.
"לא,מצטער."
השפלתי את ראשי.
"עכשיו תחכה לי בחדר האדום עירום,אני כבר בא."
ליטף את לחיי.
קמתי במהירות נכנס אל החדר האדום ופושט את הבוקסר בלי לחשוב פעמיים.היתה שם מיטה קשה ועליה חבלים,ליבי התכווץ כשהבטתי בכל האזיקים והחבלים העבים שגרמו לכולם צמרמורת,שלא נדבר על השוטים שהונחו בשורה מסודרת,כיסוי העינים ומכונות מפחידות ומלחיצות שנוצרו בכדי לענות אנשים,זה אפילו לא ניקרא לענג.
נשכבתי על המיטה הקשה מחכה לו,וחושב על איך הוא יכאיב לי.זה קצת קריפי שחושבים על זה.
הוא מכה אותי במקומות אינטימיים וגורם לי לבכות.
"אני כאן."
הוא קרא בחיוך.
"שיט."
מילמלתי ביני לבין עצמי יודע שעכשיו אני הולך לסבול.
"היית ילד רע היום,אז חשבתי לעצמי איזה עונש יתאים להארי הקטן."
הוא התחיל גורם לי לפחד.
"חשבתי בהתחלה על להכות אותך,אבל זה יהיה משעמם כמו פעם שעברה."
הוא נחר.
"מה תעשה לי?"
לחשתי בפחד.
"אולי בכל זאת להכות אותך."
הוא גיחך והתקדם אליי עם השוט.
"בבקשה,אני אהיה ילד טוב."
התחננתי.
"לא לא לא."
"בבקשה."
יבבתי.
"אתה פאקינג הולך להצטער על זה הארי."
לחש לאוזני.
***
מטרה:70 הצבעות.
YOU ARE READING
No Rules»L.S
Fanfic-השנה היא 1999 הארי בן 6. לואי בן 7. "אתה מבטיח לשמור עליי?" הנער בעל העיניים הירוקות שאל בתמיהה. "מבטיח" לחש הנער בעל העיניים הכחולות. יומיים לאחר מכן הם עברו תאונת דרכים והיחיד ששרד הוא הילד בעל העיניים הירוקות. כל מה שלואי ידע זה שהוא מת,אבל הארי...
