-Take me home-
שיחקתי בשיערי לא מביט בפניו המודאגות
והמתנצלות כשראה את החבורות שבגופי.
אביו באמת לא ריחם,גם כשלואי היה עצבני
הוא לא הכאיב לי כך.ידעתי שזה לא רעיון
טוב לעבור לבית אביו אבל שרדתי שבוע
לפחות.לואי ידע שאסבול אבל הוא ידע שגם אין מה לעשות לגבי זה.אבל הוא הבטיח
שהוא ימצא פיתרון לבעיה.
"מתי הוא עשה לך את זה?"
נשך את שפתיו מנסה לא להתפרץ
ולשבור משהו.הוא העביר את אצבעותיו
על החבורות גורם לי להאנק בכאב ולהשפיל
את ראשי.
"אתמול,הוא היה שיכור."
נשכתי את שפתיי בחוזקה.
"עוד פעם הוא השתכר?"
נחר.
"כן."
לחשתי.
"קום."
הוא ציווה.
"מה?"
כיווצתי את גבותיי ללא הבנה.
"קום,אני לא נותן לך לישון פה הלילה."
אמר.
הרגשתי הקלה כשהוא אמר את זה,כל כך
התגעגעתי לזרועותיו שעטפו אותי וחיממו
אותי כשישנתי,התגעגעתי למנדי.לואי אחז
בגופי הקטן והפצוע ועזר לי ללכת.ידעתי
שאביו הולך להתעצבן ובגלל זה קצת
חששתי.לואי ראה את המבט על פניי והוא
נישק לראשי מנסה להרגיע אותי.
"לאן אתה לוקח אותו?"
נשמע קול מאחורינו.
"הוא בא איתי,סיכמנו שאתה לא מכה אותו." אמר לואי בכעס.
"הזונה הזאת היתה ילדה רעה."
אביו גיחך גורם לי להשפיל את ראשי.
"בוא הארי,דאדי רוצה לומר להתראות."
סיגריה בפיו.
הלכתי לעברו בצעדים קטנים.מאוד חששתי
ופחדתי שהוא הולך לעשות לי משהו.
כי אני יודע שזה לא 'להתראות'.הוא הרים
את פניי כדי שאביט בו.ניגעלתי כשהוא
העביר את שפתיו על שלי.טעם של עשן
מגעיל.הוא ציחקק כשראה את המבט
הנגעל שלי ואז כיבה את הסיגריה על חזי
החשוף גורם לי לצרוח.לואי מיד נבהל
ודחף את אביו ממני.עצמתי את עיניי
בחוזקה כדי להכיל את הכאב הצורם.
כשפתחתי את עיניי הבטתי באביו שכוב
על הרצפה חסר אונים בזמן שלואי מכה
אותו.ידעתי שלואי מסוגל לרצוח את אבא
שלו אז אזרתי את כל כוחי שנותר ומשכתי
את לואי מאביו החסר אונים.
"אני בסדר."
לחשתי.
"אתה לא צריך להכות אותו,זה אביך."
מילמלתי.
"לא אכפת לי."
נשם עמוק.
"בוא נלך."
אמר לבסוף ועזר לי ללכת.
**
הבטתי בבית המוכר שלא ראיתי שבוע.
רציתי לרוץ למנדי ולחבק אותה חזק
אבל לא רציתי שתיראה אותי במצב הזה.
"בוא אחריי."
אמר.
עקבתי אחריו עד למשרד,מביט בו מוציא
משהו מהמגירה.הוא הראה לי את העזרה
הראשונה כדי שלא אבהל והלכנו לחדרי.
נשכבתי על מיטתי הרכה והרגשתי את
החומר עם האלכוהול על פצעיי.נירתעתי
אך לא היתה לי כל ברירה.
"ילד טוב."
ליטף את ראשי כשסיים.
"תודה."
לחשתי.
"מי הדאדי שאתה הכי אוהב?"
אמר בקול תינוקי.
"אני."
אמרתי.
"לא שמעתי."
"אני."
אמרתי בהתלהבות.
"בוא הנה!"
אמר.
קמתי והתיישבתי עליו.הוא העביר נשיקות
לצווארי ולחזי החשוף.שפתיו עוברות על יד
החבורות וגורמות לי להאנח.
"איפה מנדי?"
שאלתי.
"למה?"
שאל בהרמת גבה.
"התגעגעתי אליה."
חייכתי.
"אתם שוכבים?"
שאל ללא הבנה.
"לא."
מיהרתי לומר.
"אנחנו פשוט חברים טובים."
גיחכתי.
"יש לה מזל,כי אתה שלי."
אמר והעביר נשיקות על יד אוזני.
"משהו קרה לה?"
מיהרתי לשאול.
"אני לא יודע,היא ביקשה ממני לצאת."
אמר.
"לאן היא הלכה?"
נשכתי את שפתיי.
"אני חושב שהיא הלכה עם איזה בחור."
אמר.
"אתה מכרת אותה נכון?"
אמרתי בחוסר אמון.
"הייתי חייב."
השיב במהירות.
"אני שונא אותך."
אמרתי.
"היית נותן לה ללכת,היא לא יכולה לסבול
שוב לואי!!" נשכתי את שפתיי.
"שוב?היא התחננה לקבל זין."
סטירה חזקה נחתה על פניו של לואי.
"מצטער."
גימגמתי.
"הארי,אתה לא מכיר אותה."
אמר מתעלם מהעובדה שלחיו שורפות.
"אני כן מכיר אותה,היא היתה בן אדם טוב."
אמרתי בהגנה.
"אז למה היא התחננה שאחזיר אותה להיות
הזונה שלי במקומך." אמר.
"היא רצתה שתעוף."
גילגל את עיניו.
"אתה משקר."
השפלתי את ראשי.
"היא אמרה לאבי החורג שאתה גורם
מפריע לבית הזה." אמר.
"היא בן אדם רע."
אמר לבסוף.
"אתה טועה."
נשכתי את שפתיי.
"אני אומר לך את האמת."
ליטף את ראשי.
"בוא נילך לישון."
לחש.
נשכבתי על המיטה אוחז בגופו בחוזקה,
לא רציתי שיעזוב אותי.לא רציתי שיראה
עד כמה חלש אני.בטחתי במנדי כל הזמן
הזה,סיפרתי לה הכל.הייתי צריך לדעת
מלכתחילה שהיא אדם רע.היא דאגה
לעצמה כל הזמן הזה,כי ידעה שזו הדרך
היחידה שלה להישאר פה.לואי נישק
את ראשי.זרועותיו עטופות סביבי ושומרות
עליי מכל.סיפרתי למנדי שאני אוהב את
לואי ויש לי הרגשה שהיא סיפרה לו את זה.
"לילה טוב."
הוא לחש.
"לילה טוב."
נשכתי את שפתיי.
-מטרה:70 הצבעות.
YOU ARE READING
No Rules»L.S
Fiksi Penggemar-השנה היא 1999 הארי בן 6. לואי בן 7. "אתה מבטיח לשמור עליי?" הנער בעל העיניים הירוקות שאל בתמיהה. "מבטיח" לחש הנער בעל העיניים הכחולות. יומיים לאחר מכן הם עברו תאונת דרכים והיחיד ששרד הוא הילד בעל העיניים הירוקות. כל מה שלואי ידע זה שהוא מת,אבל הארי...
