-apologize-
לואי לא הפסיק להתנצל,אני יודע שהוא
לא התכוון לפגוע בי.במקום שבו עבדתי
לא ריחמו,התפקיד שלי הוא לרצות את
הלקוח לא משנה מה.אצל לואי זה מעט
שונה,בהתחלה הוא היה קצת קשה איתי
אבל ידעתי שהוא לא באמת כזה,רציתי
להיות ילד רע כדי לקבל את תשומת ליבו
אבל בכל פעם הוא מרחם עליי הוא לא
קשה אליי או רע,הוא פשוט לא רוצה
לפגוע בי כניראה.נשכבתי על המיטה
מביט אל התקרה הלבנה וחושב על לואי.
"הארי."
שמעתי את קולו.
"אתה סולח לי?"
הוא התיישב לידי.
"כן,אמרתי לך כבר."
גיחכתי.
"אני מצטער,אני לא רוצה לפגוע בך."
הוא נשכב לצידי וליטף את יריכיי.
"אני יודע."
לחשתי.
"אתה לא מפחד ממני?"
שאל.
"לא,אני תמיד מאמין שאתה לא תפגע בי."
נשכתי את שפתיי.
"למה?"
שאל בסקרנות.
"אני לא יודע."
לחשתי.
נשכבנו זה לצד זה מביטים לתקרה ולא
אומרים דבר רק חושבים,אני לא בטוח
כל כך על מה חשב אבל ידעתי שהוא
דואג ממשהו,אני יודע שזה קשור לאותו
היום קרה לו משהו בגלל זה הוא פגע בי.
"אפשר לשאול אותך משהו?"
נשכתי את שפתיי בחוזקה.
"כן."
הנהן.
"למה אתה מוטרד?"
אחזתי בידיו.
"אני לא."
הוא שיקר.
"לואי בבקשה תספר לי."
ליטפתי את לחייו בידי השנייה.
"אבא שלי רוצה לקנות אותך."
"מה?"
קימצתי את גבותיי.
"אבא שלי רוצה לקנות אותך."
חזר על אותו משפט.
"מה זאת אומרת?"
עדיין לא הבנתי.
"הוא רוצה שאתה תיהיה הזונה שלו."
גילגל את עיניו.
"ואתה הסכמת?"
שאלתי בחשש.
"אמרתי שאני אחשוב על זה."
נאנח.
"אבא שלי החורג לא רוצה שאני התעסק
עם כל זה,אז הוא איים עליי שאם אני לא
משחרר אותך אז כל החברה תעבור לאמי
אז אבא שלי הציע שהוא יקנה אותך."
"אל תדאג,אבא שלי יטפל בך טוב חוץ
מזה מי אמר שאני לא אבקר אותך."
חייך.
"אני לא בטוח לגבי אבא שלך."
גירדתי בראשי.
"למה?"
"הוא לא מחבב אותי."
הרמתי את כתפיי.
"אני אשמור עלייך."
לחש לאוזני.
"באמת?"
נשכתי את שפתיי.
"כן בייב."
הוא ליטף את שיערי המתולתל.
לא רציתי ללכת עם אביו של לואי,
ידעתי שברגע שאגיע לשם הוא הולך
להתעלל בגופי.אני זוכר עד כמה הוריו
של לואי היו קרובים להוריי וזה הורג
אותי עד כמה בן אדם יכול להיות אכזר
הוא שנא אותם כל הזמן הזה,וזה מה
שגורם לי לפחד שוב.לואי שם לב לעיניי
הדומעות ומיד עטף אותי עם זרועותיו.
"אל תעזוב אותי."
יבבתי לחזו.
"אני אף פעם לא אעזוב אותך."
הוא לחש לאוזני.
"אני לא רוצה לעזוב."
אחזתי בחולצתו בחוזקה.
"אני מפחד."
המשכתי ליבב.
"אל תדאג."
הוא נישק לראשי.
"בבקשה,אני מתחנן אני לא רוצה ללכת
איתו,הוא הולך להכות אותי."
השפלתי את ראשי.
"היי,הבט בי."
הוא הרים את ראשי בעזרת אגודלו.
"אני לא אתן לו לפגוע בך."
אמר.
"אתה מבטיח?"
שאלתי בתמימות למרות שידעתי שהוא
לא באמת מקיים הבטחות, אבל בכל זאת
רציתי את המילה שלו.
"אני מבטיח."
הוא ניגב את דמעותיי.
"מתי אחזור?"
שאלתי,אך הוא שתק.
"בבקשה תענה לי."
התחננתי.
"אל תדאג."
הוא נשך את שפתו.
"מתי אחזור?"
שאלתי אותו שוב.
"רק כשאתחתן כל הנכסים יהיו שלי באופן
רשמי ואז אקבל אותך חזרה,אבי אסר עליי
את הכסף שלא שייכים לחברה."
הוא השפיל את ראשו.
"אז תתחתן איתי."
אמרתי בתמימות והוא פלט ציחקוקים.
"הארי,אתה יודע שאתה רק זונה."
ליבי התכווץ.
"אני מצטער."
מילמל.
"למה אנחנו לא יכולים להתחתן?"
שאלתי.
"הארי,אתה יודע שאני לא יכול להתחתן."
הוא נשך את שפתיו.
"למה לא?"
חיוכי ירד.
"אני לא בחור כזה,זה לא אני."
לחש.
השפלתי את ראשי,ידעתי שזה חסר טעם
אבל לא רציתי לעזוב וללכת עם אביו,
רציתי לברוח מהכל אבל ידעתי שזה לא
פשוט,כשנכנסים לזה קשה לצאת מזה
אי אפשר לברוח מזה באמת.
"אתה עוזב מחר."
הוא שבר את השתיקה.
"אל תדאג אני אשמור עלייך."
אמר שוב.
"אתה תשמור עליי."
חזרתי אחרי מילותיו.
שפתיו על שלי,לשונו מטיילת בתוך פי.
אני רציתי אותו כל כך באותו הרגע
ידעתי שאני אוהב אותו,אבל לא חשבתי
שזה עד כדי כך גרוע,לא חשבתי שאני
אהיה מאוהב בו.כי את הרגע הזה
אני לא יוכל להכחיש.נפלתי כל כך חזק.
מטרה:70 הצבעות.
YOU ARE READING
No Rules»L.S
Fanfic-השנה היא 1999 הארי בן 6. לואי בן 7. "אתה מבטיח לשמור עליי?" הנער בעל העיניים הירוקות שאל בתמיהה. "מבטיח" לחש הנער בעל העיניים הכחולות. יומיים לאחר מכן הם עברו תאונת דרכים והיחיד ששרד הוא הילד בעל העיניים הירוקות. כל מה שלואי ידע זה שהוא מת,אבל הארי...
