-Mama-
נכמסתי למטבח מכין קפה ובירכתי את מנדי בבוקר טוב,היא היתה שלווה הבוקר ללא לחצים ממר טומלינסון זה קצת מוזר שלא שמענו ממנו יומיים הוא נסע לפגישת עסקים או משהו כזה.
"כמה שקט בלי מר טומלינסון."
היא גיחכה מנסה להתחיל שיחה.
"בלי העינויים שלו,ברצינות הוא התעלל בגוף שלי
מאז שהגעתי הנה." נשכתי את שפתיי מנסה לא להיזכר בפעם הראשונה שהוא העניש אותי והצליף בי ללא הפסקה.
"שקרן,אתה מת על זה."
היא חייכה.
"אני מת על הזיונים,בלי שום קשר אני זונה נועדתי
למצוץ זין ולדחוף דילדו לתחת. "
קרצתי לה.
"אתה דוחה."
היא הביטה בי בגועל וצחקה.
"עם כמה בחורים שכבת?"
היא שאלה מסוקרנת.
"אני כבר לא סופר."
גירדתי בעורפי.
"אתה אוהב את זה?"
היא חייכה.
"אני לא יודע."
גיחכתי,אני מניח שאף פעם לא אדע ידעתי שאני הולך להיות זונה אבל אף פעם באמת לא ידעת אם אני אוהב את זה באמת.
"אתה לא יודע?"
היא שאלה מבולבלת.
"אני באמת לא יודע."
צחקתי.
"סליחה שאני שואלת אותך הרבה,אבל אני סקרנית." היא חייכה.
"למה בחרת בזה?אני מתכוונת אתה לא ניראה אחד כזה." .היא נשכה את שפתיה.
"זה סיפור ארוך."
מיהרתי לומר.
"יש לי את כל הזמן עכשיו כשמר טומלינסון לא פה." היא גיחכה.
"אוקי."
לחשתי.
"אני לא יודע,זה פשוט שכל בית ספר סילק אותי,
הייתי ילד ללא משמעת,לא היה מי שיחנך אותי
וזה מה שיצא ממני אני מניח." קולי חלש כשאני מספר לה על חיי העלובים.
"וההורים שלך הסכימו לך להיות כזה?"
היא הרימה גבה.
"ההורים שלי נהרגו בתאונת דרכים כשהייתי בן 6."
גירדתי בראשי.
"שיט,אני מצטערת."
היא מיהרה לומר.
"זה בסדר."
חייכתי אליה חיוך מזוייף.
"במה באמת רצית לעסוק?"
שאלה.
"אני לא יודע,זמר?"
גירדתי בראשי.
"אתה יודע לשיר?"
היא חייכה חיוך רחב.
"אני מניח."
גיחכתי.
"תשיר לי."
היא מיהרה לומר.
כשהתכוונתי לשיר מר טומלינסון התפרץ לחדר והתקדם לעברנו כשבידו בקבוק וויסקי.
"הארי."
הוא גיחך בקול.
"כדאי שאשאיר אותכם לבד."
היא נשכה את שפתיה ויצאה במהירות בפחד.
הוא התקרב אליי וליטף את לחיי,צמרמורת קלה הורגשה בגופי וגרמה לי לנשוך את שפתיי.
"אתה שיכור."
לחשתי.
"אני רק רוצה לזיין אותך."
לחש לאוזני.
"אני לא רוצה."
נשכתי את שפתיי.
אך במקום לעזוב אותי הוא הצליף בישבני גורם לי להזדקף במהירות ולסטור לפניו בחוזקה.
"בן זונה."
הוא לחש ומיהר למשוך בשיערותיי.
"תעזוב אותי."
צעקתי בכאב.
"לא."
גיחך.
הוא החל למשוך בחוזקה את שיערותיי וגרם לי לצרוח,הוא ציחקק ומשך אותי אליו ומפיל אותי על הריצפה כשאני חסר אונים.
"אבא יעשה לך רק טוב."
הוא לחש.
הוא התכופף ואחז בסנטרי מביט בעיניי הדומעות.
"תעזוב אותי."
לחשתי.
"בבקשה."
התחננתי.
אחזתי ברגלו ולא שיחררתי גורם לו לנער את רגלו ולהעיף אותי ממנו,זחלתי אחורה כשהוא מתקדם לעברי בצעדיים איטיים כאילו אני חתיכת בשר.
"בבקשה."
יבבתי.
אך הוא אחז בסנטרי בחוזקה ומצץ נקודה בצווארי,
הוא ניסה להוריד את חולצתי ואת מכנסיי,מגחך לנוכח זיקפתי הקשה.ריח האלכוהול נודף ממנו וגורם לי להיגעל ממגעו,הוא תופס בחוזקה את זיקפתי דרך תחתוני הבוקסר כשאני נע באי נוחות.
אף פעם לא חשבתי שזה יקרה,תמיד אני נזהר מאנשים כאלה,אבל עכשיו אני לא יכול לברוח זה מאוחר מידי אני רק רוצה שיגמור עם זה כבר.
"בייב."
הוא לחש ממשיך למחוץ את זיקפתי.
"לא,תן לי ללכת."
ניסיתי לדחוף אותו ללא הצלחה.
"ילד טיפש."
הוא סטר לי.
"בבקשה."
יבבתי.
אזרתי את כל כוחי ולבסוף הצלחתי לדחוף אותו ממני ולברוח במהירות לחדרי.נעלתי את הדלת והתיישבתי על הריצפה,הדמעות הציפו את עיניי והחלו לרדת לאט לאט.אני זוכר שאמא הזהירה אותי שלפעמים אנשים עושים דברים רעים ומגעילים ובגלל זה אסור לי להתקרב אליהם.
היא צדקה אסור היה לי להציע את עצמי,אסור היה לי לבוא לביתו בכלל,למה חשבתי שהוא ישלם כפול על סתם זיונים.
"אמא,למה הלכתם והשארתם אותי לבד כאן?"
דיברתי לאוויר.
"למה?"
לחשתי.
חיכיתי שהוא ידפוק על הדלת וידרוש ממני לצאת אך אף אחד לא קרא לי,זה רק אני לבד,שכחתי שאין לי אף אחד אני רק זונה של מישהו וגם זה לא,
נוצרתי כדי שיתעללו בי,כדי שיגעו בי ויתאכזרו אליי.
אני שונא את עצמי אמא.
-מטרה:70 הצבעות.
YOU ARE READING
No Rules»L.S
Hayran Kurgu-השנה היא 1999 הארי בן 6. לואי בן 7. "אתה מבטיח לשמור עליי?" הנער בעל העיניים הירוקות שאל בתמיהה. "מבטיח" לחש הנער בעל העיניים הכחולות. יומיים לאחר מכן הם עברו תאונת דרכים והיחיד ששרד הוא הילד בעל העיניים הירוקות. כל מה שלואי ידע זה שהוא מת,אבל הארי...
