-Cum-
הרגשתי בודד כל השבוע הזה,לואי לא
ניגש אליי באמת או התנהג אליי נחמד
הוא פשוט לא התייחס אליי,לא דיבר אליי
כאילו אני עוד אחד מהזונות שלו,אני לא
מבין למה חשבתי שלואי הוא באמת אדם
שאני יכול לסמוך עליו.אבא אמר לי לא
לסמוך על כולם,למה הוא לא יכול להיות
כאן כדי להעמיד את לואי במקום.
מנדי ידעה שאני מדוכא והיא לא פעם ולא
פעמיים ניסתה לרומם את רוחי,זה לא
הצליח לה כמובן אז התייאשה כי גם היא
לא ראתה אושר בחיים,היא נולדה עם
שמחת חיים אבל אני לא חושב שהיו לה
חיים טובים או קלים כדי שתחייך כל הזמן.
ברצינות,זה מוזר.
"הארי."
שמעתי את קולו של לואי.
"מה?"
השפלתי את ראשי.
באמת שלא היה לי כוח כבר למשחקים שלו
והתפללתי כבר לאלוהים שיקח אותי להוריי
כי לא יכולתי לסבול זאת יותר.כשלואי אומר
זאת זה הדבר הכי קשה.כי איכשהו אני
סומך על לואי שישמור עליי למרות שזה
קצת מטומטם לחשוב שלואי ישמור עליי כי
הוא לא יודע לשמור על עצמו,ולא באמת
אכפת לו מאחרים.
"אני רוצה שתנקה את המשרד שלי."
הוא אמר בחדות.
"אבל זה לא העבודה שלי."
יללתי.
"זה לא מעניין אותי."
הוא ענה בקול ארסי.
"אוקיי מר טומלינסון."
חשקתי שיניים והלכתי למשרדו.
התחלתי לנקות את משרדו בחוסר רצון.
לא חשבתי שאתגעגע לימים שהייתי רוקד
על עמוד כמעט ללא בגדים והייתי מקבל
כסף,אולי לא הרבה אבל זה הספיק לי אז.
לא הייתי צריך להיראות כמו עשיר ומפונק.
הרגשתי את ההשפלה שלואי הביט בי
מנקה את רצפתו והעביר לי ביקורות כאילו
אני המנקה שלו.מדי פעם הוא בעט בי
כדי שאנקה יותר מהר או לכלך בכוונה
כדי להתגרות בי,אבל אני ניסיתי לשמור
על אופטימיות.
"תנקה יותר מהר."
הוא האיץ בי.
"מצטער,אנקה יותר מהר מר טומלינסון."
נשכתי את שפתיי וניקיתי יותר מהר.
"אתה כל כך מעצבן."
הוא נאנח בעצבים.
"מצטער."
השפלתי את ראשי.
"דיי עם זה,למה אתה לא כועס?"
גילגל את עיניו.
"אתה רוצה שאכעס?"
שאלתי בהרמת גבה.
"לא,אני מתכוון לזה שאתה לא מתלונן."
נאנח.
"מצטער."
אמרתי שוב.
"לזה בדיוק אני מתכוון,אל תצטער."
הוא הרים את ידיו בכעס.
"אוקיי."
הנהנתי.
ידעתי שהוא רוצה שאני לא יציית לחוקים
שלו,אבל הרגשתי כבול.רציתי לא לציית
אבל לא רציתי לשחק במשחקים שלו,
לעשות מה שהוא אומר לי ותוך כדי גם
להפר את החוקים.רציתי לצעוק עליו שהוא
אידיוט,באמת שרציתי אבל לא היה לי
כבר את הכוחות לעמוד על שלי.
YOU ARE READING
No Rules»L.S
Фанфик-השנה היא 1999 הארי בן 6. לואי בן 7. "אתה מבטיח לשמור עליי?" הנער בעל העיניים הירוקות שאל בתמיהה. "מבטיח" לחש הנער בעל העיניים הכחולות. יומיים לאחר מכן הם עברו תאונת דרכים והיחיד ששרד הוא הילד בעל העיניים הירוקות. כל מה שלואי ידע זה שהוא מת,אבל הארי...
