חלק 5 - חופש גדול , שבת ובעיות זיכרון

21 1 6
                                    

איך הגעתי למצב שאין לי השראה אפילו מה לכתוב בספר חפירות ? אין לדעת .
אוי , הייאוש .

בכל מקרה ,
אני מבואסת עד עמקי נשמתי כי חשבתי אתמול בלילה ( שישי ) על משפט גאוני והנה אני כאן ( מוצאי שבת ) , לא זוכרת מה היה המשפט .

שבת זה יום מבורך , אבל הזיכרון שלי תמיד היה נורא וכך נוצר מצב שעד שאני חושבת על משהו נורמלי לכתוב -
אני מגיעה למוצאי שבת ולא זוכרת אותו .

עוד מישהו מזדהה ? אשמח לשמוע :/

אין לי השראה ואני מדוכדכת בגלל זה , אני מדוכדכת ובגלל זה לא חוזרת לי ההשראה .
אני בלופ אין סופי ( ככל הנראה ) .

ולנושא אחר ;

אז כל תלמידי החטיבות והתיכונים יצאו לחופש לפני כמה ימים ואני בניהם , וזה אומר שהגיע הזמן הכי נחמד ומפחיד בשנה - החופש הגדול .

עוד מישהו חוץ ממני מפחד מהחופש הגדול ? רק לי הוא מרגיש גדול וארוך מדי ?

אני אוהבת חופש , באמת , אבל זה יותר מדי זמן שאני צריכה למצוא איך להעביר בלי להשתעמם ובו זמנית גם לנצל אותו עד הסוף .

אה כן , ולבוא בכוחות מחודשים לשנה הבאה .

החלטתי כמו בכל שנה שהפעם אני לא מבזבזת אותו על לשבת בטלפון או לישון , הפעם אני עושה משהו עם חיי .

באמת שהספקתי הרבה בכמה ימים מאז היציאה לחופשה , ואני מקווה שזה ישאר ככה כל החופש .

מצאתי שיר ( בלי לחפש , שמעתי אותו וממש אהבתי אותו ואז התעמקתי במילים ) שעוזר לי לזכור לנצל את החופש והחלטתי לשמוע אותו בכל יום , שלא אשכח לנצל את החופש .

לשיר קוראים " הקיץ הזה " והוא של יאיר לוי .

המילים של השיר אומרות את הכל , והמנגינה הרגועה והיפה בהחלט עוזרת .

המסר -
הקיץ הזה , הוא רק שלנו .

תעשו לעצמכם טובה ותשמעו אותו , תוך כדי שימו לב למילים , ואל תשכחו לנצל את החופש שלכם .

הופ , זמן לנקות
לחזור למקורות
לשחרר את הראש
שוב אני בטוח שנרגעתי
והלב מגנט של דאגות

הופ , צולל עכשיו עמוק
רואה אותך שוקעת מנסה לעלות
כל המלחמות שהכנסתי אל הבית
יש להן משקל והן לא עוזבות

את עוד זוכרת ימים כאלה
אולי לרגע אפשר לחזור

בואי נסע כמה שיותר רחוק מכאן
שדה של פרחים ושנינו יחפים שם
בואי נסע כמה שיותר רחוק מכאן
נחזור לימים שהיינו ילדים
הקיץ הזה הוא רק שלנו

הופ , זמן לשנות
לקחת אוויר לתוך הריאות
יש אלף מקומות שלא ראינו
ותמיד מצאנו עוד סיבות

הופ , זה הזמן שלך לחיות
אולי ננסה אין כבר מה לחכות
יש אלף מילים שלא הספקתי לומר
יש אלף מילים גם אלף שבילים

את עוד זוכרת ימים כאלה
אולי לרגע אפשר לחזור

בואי נסע כמה שיותר רחוק מכאן
שדה של פרחים ושנינו יחפים שם
בואי נסע כמה שיותר רחוק מכאן
נחזור לימים שהיינו ילדים
הקיץ הזה הוא רק שלנו

מקווה שנהנתם מהחפירות שלי וניפגש בפרק הבא :)

~יומן מחשבות~Where stories live. Discover now