היום הצלחתי להבין שאני לא לבד .
לא רק לי קשה ומוזר ועמוס וכואב .
לא רק אני רוצה לברוח , לא רק לי קשה לחייך ולא רק אני צריכה לפרוק .
הבנתי שאני צריכה להיות זאת שנותנת את החיבוק ולא המקבלת .
להקשיב ולא רק לדבר .
גם אם מותר .
גם אם יש אנשים מדהימים שמכילים ומעודדים ומחזיקים את הפצע שלרגע לא ידמם ונשארים שם לשמור עליו .
לפעמים צריך לצאת מהבועה ולבדוק מי צריך שתכנס לבועה שלו ולאט לאט תפוצצו אותה יחד .
לפעמים אלו שאתה רואה מחייכים , אלו שעוזרים לך תמיד , אלו ששם באמת בלי רווח או זיוף , אלו שליבם ענק , צריכים שאתה זה שתעטוף אותם . תראה אותם , לא את עצמך , לא את החיבוק שאתה רוצה וצריך .
מגיע להם את התחושה שהם אהובים , זאת שהם מפיצים עלייך .
אם זה לא בא בקלות פשוט תצפה בהם ותעשה כמותם .
תשב , תשאל , תחבק , תדבר , תספר , תייעץ , תשתוק , תראה דרך העיניים את רגשות הלב .
אם אין מי שמקשיב , מי שמנסה להקל על העול שבכם , נסו להיות תרופה לכאב של מישהו אחר .
אולי בסוף זה יעזור גם לכם ואולי יום אחד ,
ממש כמוני , הוא יבין .
הוא יביא את החיבוק ראשון .
ובנימה אחרת , יש לי מבחן במתמטיקה השבוע אז רמת החרדות והלחץ שאני שרויה בהם - פשוט בשמיים .
היו כמה דברים שיכולתי להעלות אבל אני לא מצליחה להתרכז כדי לשבת לכתוב אותם בלי שזה יצא מתאמץ .
חוץ מזה אני לא מצליחה לכתוב , לא מצליחה ללמוד למבחנים , לא מצליחה לחיות כמו שאני רוצה , לא מצליחה לעזוב את השטויות , לא מצליחה לנצל את הזמן .
לא מצליחה וזה מתסכל . אמא שלי אומרת שבתקופות כאלה צריך להוריד עומס , לא להילחם בכאב .
לתת לו לנוח עד שישתעמם וילך .
זו לא אשמתי שקשה לי .
זה גיל כזה , כאב כזה , וזה ייגמר בקרוב .
אני יודעת שהיום את החיבוק הראשון לא אני הבאתי ,
אבל אני מקווה שהחיבוק האחרון שהבאתי התקבל ונכנס ללב שצריך אותו .
לילה טוב כולם ,
ניפגש בפרק הבא , מקווה שזה יהיה בקרוב :)
YOU ARE READING
~יומן מחשבות~
Sonstigesמשפטים , תמונות , כל דבר שראיתי והרגשתי שבא לי להראות לעולם אבל לא היה לי איפה :) מחשבות בוקר , מחשבות מקלחת , סתם מחשבות משוטטות . מקווה שתזדהו או סתם תצחקו קצת :)
