פרק 4: אליטו

488 28 75
                                    


מומלץ לשמוע תוך כדי קריאה:
Brave enogh- lindsey stirling, christina perry.
*&*&*&*&*&*&*&*&*&*&*&*&*&*&*
זה היה יום אחרי המסיבה הגדולה של סופי. מאסטר ליטו קיווה שהלימודים יוכלו להתקיים כרגיל. למרות המסיבה שהתקיימה לילה לפני. אין שום מסיבה שתוכל להרוס את יום הלימודים.

אבל מאסטר ליטו טעה בגדול! כשהתלמידים הגיעו לבית הספר הם ראו על אחת מדפנותיה של הפירמידה הענקית ציור ענקי של מר ליטו עם קרניים של אייל וזנב (שקיף הכחיש לגמרי שהוא קשור לזה).

התלמידים הגיעו עם נפילת סוכר ועיניים כבדות מחוסר שינה, והתלמידים הבוגרים יותר עוד היו בהנגאובר.

"בוקר טוב לכם" מר ליטו אמר בהכנסות הבוקר. אבל כל ילדי הפלא המשיכו לדבר ביניהם על המסיבה או לצעוק אחד לשני "בוקר טוב לכם" ליטו כמעט צעק וכל האולם השתתק.

"אני מקווה שאתם הילדים נהניתם אתמול במסיבה. אבל גם לא אכפת לי אם לא. אני יודע שכולכם עדיין נסערים מאתמול אבל היום הלימודים התנהלו כרגיל. יום טוב שיהיה לכם" הוא אמר וההולוגרמה שלו נעלמה.

אחרי התכנסות הבוקר הוא נשען על הכיסא שלו ונשם עמוק. זה הולך להיות יום ארוך מאוד.

אחרי שהוא טיפל בעוד כמה תקריות במהלך היום הוא חזר למשרד שלו שבראש הפירמידה.

המקשר שלו התחיל לרטוט וליבו החסיר פעילה שהוא גילה מי התקשר אליו.

"שלום מאסטר ליטו" חברת המועצה אלינה אמרה לו בנימה רישמית, אפילו רישמית מידי בעיניו "אני אבוא היום לביקור בפוקספייר מטעם המועצה"

"אני מבין" הוא אמר לה באותו טון רציני "כדי לך לבוא בזמן ארוחת הצהריים כדי שיהיה לנו יותר זמן לשוחח"

"אני אבוא" היא אמרה לו וניתקה.

מאותו הרגע ליטו ספר את השיניות עד שהיא תבוא. כשעה לפני שהיא באה הוא הלך לחדר השירותים הפרטי והמפנק של המורים (כן מסתבר שיש כזה חדר) הוא סידר את השיער שלו ושם דיאודורנט.

הוא עלה למשרד שלו וכיחה לה. עוד דקה ועשרים שניות, עוד דקה וחמש עשרה שניות, עוד דקה ועשר שניות. ככה עד שהיא דפקה בדלת.

"יבוא" הוא אמר והסתובב עם הכיסא שלו שגבו על הדלת.

"ליטו?" חברת המועצה אלינה שאלה אותו ונכנסה לחדר.

"אני פה יקירתי" הוא אמר לה והסתובב אליה עם הכיסא בדרמטיות.

"אני לא יקירתך" היא אמרה לו בכעס "אתה יודע את זה"

"אז מה הביא אותך למשרד שלי" הוא שאל אותה והתקרב אליה.

"תנחש" היא לחשה לו והצמידה אותו לקיר (מה שהיה די לא נוח בהתחשב בעובדה שהקירות היו באלכסון)
---------------------------------------------------------

באותו רגע שהיא הצמידה אותו לקיר ככה הוא נסחף בפלאשבק לפעם הראשונה שזה קרה.
הוא עוד היה המאור של מגדל הכסף.

הוא שוטט במסדרונות כדי לראות שכל התלמידים בשיעורים שהם צריכים להיות בהם עד שהוא ראה בוהק של בד שלא היה שכמיית כסף. הוא הלך לאותו מסדרון וראה של את ליידי אלינה.

"מה את עושה פה" הוא שאל אותי ביראת כבוד. הוא תמיד חש כבוד כלפי המנהלת הכריזמטית של בית הספר.

"אני רק באתי לבדוק שהכל בסדר פה" היא אמרה לו ובלי שהוא שם לב הוא התקרבה אליו לאט עד שהיא הצמידה אותו לקיר.

"ומ-מה את עושה" הוא שאל אותו בגמגום קל.

"משהו שרציתי לעשות מהיום הראשון שראיתי אותך" היא אמרה לי ונישקה אותו נשיקה ארוכה לחושנית. הוא רצה להתנגד לה אבל לא יכל. ובלב ליבו הוא גילה שזה מוצא חן בעיניו ונישק אותה בחזרה.
"חייבת ללכת" היא אמרה לו והשאירה אותו המום וצמוד לקיר.
---------------------------------------------------------

עכשיו זה היה בדיוק כמו הפעם הראשונה ששניהם התנשקו. השפתיים שלהם רקדו ביחד במחול משותף והשלימו אחת את השנייה. ליטו הרגיש תשוקה שהוא לא הרגיש אף פעם.
הוא אחז במותנייה של אלינה והרים אותה את השולחן.

"את יודעת שאנחנו לא נוכל להמשיך ככה עוד הרבה אהובתי" הוא לחש לה בדאגה "מישהו יכול לתפוס אותנו. וזה יהיה הסוף שלי בפוקספייר והסוף שלך במועצה"

"אני יודעתי אהובי" היא לחשה לו והרימה את סנטרו אל פנייה "אבל מה הטעם להיות חברת מועצה אם אני לא יכולה לאהוב אותך"

"אבל זה מה שהכי רצית אליני" הוא אמר "זה היה החלום שלך מאז ומתמיד"

"כרגע החלום שלי הוא אתה" היא אמרה לו וחזרה לנשק אותו. ידיו אחזו במותנייה וידיה מסביב לצווארו. הם נאחזו אחד בשני כאילו הם היו העוגנים היחידים שלהם לעולם.

"זה לא היה אני שפוצץ את השירותים, אני נשבע" תלמיד ברמה שתיים צעק שהוא נכנס למשרד של מאסטר ליטו "מאסטר ליטו?" הוא שאל בשוק כשהוא ראה את ליטו ואלינה בתנוחתם שהסגירה את המעשה שלהם.

ליטו מיהר להתנתק מאלינה ואלינה קפצה מהשולחן.

"שב בבקשה דסטין" מר ליטו אמר לתלמיד שהתפרץ לחדר "אני רוצה שתקשיב עכשיו למה שחברת המועצה אלינה תגיד לך על התפרצות לחדר המנהל"

בזמן שהתלמיד המסכן הקשיב להרצאה המאוד משעממת של אלינה. מאסטר ליטו נכנס לראשו של דסטין ומחק את זיכיונותיו של ליטו ואלינה מתמזמזים. ושם במקומם זיכרונות אחרים.

"תודה רבה חברת המועצה" הוא אמר לה באמצע שטף הדיבור שלה. "דסטין מה ראית שנכנסת למשרד שלי?"

"ראיתי אותך ואת אלינה משוחחים" הוא אמר לו ומאסטר ליטו הנהנן אליו.

"אתה מוזמן לחזור לשיעור שלך" הוא אמר לו וזירז אותו לצאת המשרד.

"אתה הרגע מחקת זיכרון של תלמיד?" היא שאלה אותו בתדהמה "זה לא חוקי!"

"איזה מזל שיש לי חברת מועצה לצידי" הוא אמר לה באהבה.
*&*&*&*&*&*&*&*&*&*&*&*&*&*&*

אז מה דעתכם על הפרק? אני אשמח לשמוע עם אהבתם או לא....

ובנוסף- אני אשמח לרעיון לשיפ מזעזע ללין. מוזמנים לכתוב לי!

ושתהיה שנה טובה!

שיפים מזעזעים משומרת הערים האבודות! Where stories live. Discover now