פרק 8: ג'מלה חלק 2

211 10 41
                                    

מומלץ לשמוע תוך כדי קריאה:

The truth untold- bts

*&*&*&*&*&*&*&*&*&*&*&*&*&*&*

"אני צריך לספר לך משהו..." הוא אמר לה במבוכה והשפיל את עיניו לרצפה.
לך על זה אחי" מארלה אמרה לו בטון משועמם.

"אז אממ" הוא התחיל להגיד "במסיבה של סופי..."

"נו מה קרה שם.." היא שאלה אותו כמו שמדברים לילד קטן.

"אני זה שהחזיר לך את הצמיד" ג'נסי סוף סוף סיפר לה את מה שהוא רצה לספר לה כבר שבועיים, מחכה לתגובה של הנערה הבלונדינית הקטנה.

"אתה מה?" היא צעקה אליו "איך?"

לצערו של ג'נסי זה לגמרי לא מה שהוא ציפה אליו. הוא ציפה למשהו בסגנון של 'אומייגד זה באמת אתה? תודה רבה שהחזרת לי את הצמיד שלי רוצה אולי שנתחתן יהיה לנו שלושה ילדים ואוגר' (אחי יש לך יותר מידי ציפיות) אבל זה לא מה שקרה.

"אני אותו הבחור מהמסיבה, זה שהחזיר לך את הצמיד של סבתא רבתא רבתא רבתא שלך שאיבדת" הוא ניסה להסביר לה בעדינות.

"ואתה מוכן להסביר לי איך?" היא שאלה עדיין בכעס.

"טוב נו בסדר, אז הכל התחיל מיום אחד ברמה אחת בפוקספייר" הוא התחיל להגיד במבט נוסטלגי "הייתי אז ילד קטן, מסכן, חסר ביטחון ושמנמן. תמיד-"

"חבורת ילדים היו מציקים לך כי היית מכוער בלה בלה בלה, נהיית חסר ביטחון בגלל המראה שלך אז הלכת למסיבה מחופש או משהו כזה" מארלה קטעה או בגסות.

"איך ידעת את זה? ג'נסי שאל אותה בתדהמה. אף אחד אף פעם לא שם לב להצקות שהיו לו ברמה הראשונה. הוא היה חוזר כל יום הביתה בוכה עד שהוא הכיר את חבורת החברים שלו.

"זה תמיד ככה, ואם היינו בספר יש סיכוי שהיית הופך לנבל הראשי בגלל זה ובדרך משמיד את העולם" היא אמרה באגביות עצבנית.

"מזל שאנחנו לא בספר" ג'נסי מלמל לעצמו "בכל מקרה מאז אותו היום אני, אני פיתחתי רגשות כלפייך" הוא סוף סוף התוודה.

"גם אני" מארלה אמרה בעייני כלבלב. הוא לא ציפה לזה, דבריה הפיחו בו תקווה חדשה. תקווה להשיג את הנערה שהוא באמת אהב.

"ב-באמת?"

"כן, כמו שנאה, סלידה, גועל" היא ענתה בנבזיות. כל תקוותיו של ג'נסי התנפצו "נראה לך שאני אצא איתך?! לעשות כזה דבר לחברה הכי טובה שלי?! למה בכלל הסכמת לצאת עם מרוקה?!"

ג'נסי לקח צעד אחורה "תראי אני, אני מבין את הכעס שלך" הוא אמר בזהירות "אבל מרוקה שאלה אותי ו- ולא היה לי לב לסרב לה. אבל אני מבקש. שלושה דייטים בתור מישהו מישהי, רק אני ואת. אם תוך שלושה דייטים עדיין לא תרגישי כלום אני אדע שדחית אותי ואוכל להיות עם מצפון שקט"

שיפים מזעזעים משומרת הערים האבודות! Where stories live. Discover now