פרק 7: טירדן

366 20 41
                                    

מומלץ לשמוע תוך כדי קריאה:

Last christmas- wham!

*&*&*&*&*&*&*&*&*&*&*&*&*&*&*

*הסיפור מרחש כמה שנים לפני שסופי הגיעה לערים האבודות*

זה היה ערב השנה החדשה. ובניו יורק רחוב טיים סקוור המה אנשים שתכננו לראות את המחזה המרהיב של ערב השנה החדשה. אך בין כל האנשים שהיו שם היה מישהו אחד מוזר- אולי אפילו לא מישהו, אלא אלף.

טירגן סונדן פילס את דרכו בין המוני האנשים שהיו שם והגיע לבניין די מוזנח. הוא עלה במדרגות שתיים שתיים ותכנן לראות את המחזה המרהיב מקומת הגג. אבל מה שהוא לא ידע זה שאיש במעיל שחור, מסכת קורונה ומשקפי שמש עוקב אחריו. טירגן התיישב על הרצפה שם וציפה לערב השנה החדשה. עוד עשר דקות וזה עמד להתחיל!

"וואל וואל וואל הנה נתפס נוכל" הדמות במעיל אמרה כשהיא עלתה לגג. טירגן לא זיהה אותו חוץ מבלורית השיער הכהה שלו.

"מי אתה?" טירגן אמר בבהלה. הוא נתפס ומחשבותיו התחילו לדהור. אם הוא נתפס הוא ישלח לגלות, יבלה שם את שארית חייו ולא יוכל להגיע בחיים להופעה של אריאנה גרנדה!

"הסיוט הכי גדול שלך" הוא אמר בקול מאיים.

טירגן נאנח "עכשיו בגרסה פחות קלישאתית"

"צודק אחי" הדמות אמרה "אני אדאג שלא תראה יותר אור יום" הוא אמר בטון מאיים שוב, וטירגן דפק את ידו בפרצוף.

"בנאדם אתה רואה יותר מידי סרטים" הוא אמר לו.

"צודק, בקיצור מה אתה עושה פה לעזאזל?" הדמות שאלה אותו והתיישבה לידו.

"אני יכול לשאול אותך אותו דבר" טירגן אמר וסידר את צעיפו. הוא באמת תהה מי האיש הזה ולמה הוא נפל דווקא אליו.

"אני פה כדי לתפוס אותך ולהראות שאתה לו כל כך חף מפשע כמו שאתה נראה" הדמות אמרה. אבל טירגן ראה שהוא משקר. אז הוא החליט לעשות מעשה עוד יותר אסור- לקרוא את מחשבותיו. הוא ניסה להידחק לתודעתו של הזר אבל הוא לא הצליח. התודעה שלו הייתה אחת מהחזקות.

"אני מרגיש אותך" הוא אמר וקטע את ריכוזו של טירגן "אז תפסיק לחטט לי במוח"

הוא בטח טלפת ממש חזק. טירגן חשב לעצמו בדיוק אז התחילו הצעקות.

"עשר.... תשע...." האנשים צעקו.

"שיט" טירגן מלמל.
"אכן שיט, אין לי עם מי להתנשק" הדמות אמרה בפאניקה "זה מזל רע ל12 שנים!" הוא אמר ואז הסתכל על טירגן.

"לא.... אני לא עושה את זה" טירגן אמר במחאה כשהוא הבין מה האיש רוצה ממנו.

"חמש... ארבע..." נשמעו הצעקות.
"אני מצטער מראש" האיש אמר "אבל זה לא אומר שאני אוהב אותך"

"שתיים... אחת" האנשים צעקו. האיש הוריד את מסכת הקורונה שלו ונישק את טירגן. הנשיקה הייתה עדינה וכמעט בלתי מורגשת. אבל טירגן הגיש פיצוץ של רגשות, למרות שהוא לא הכיר את האיש הזה זאת הייתה הנשיקה הכי טובה בכל המוני שנות חייו. טירגן חפן את שיערו הכהה של האיש ונישק אותו בחזרה.

האיש התנתק ממנו והשאיר את טירגן המום על גג הבינין. מרחף במחשבותיו טירגן ניסה להבין מה קרה שם הרגע, והאם האיש הזה בא לשם רק כדי לנשק אותו?

"ניפגש שנה הבאה" האיש אמר, הוריד את משקפי השמש שלו אל האף וקרץ לו. קריצה שחשפה עיניי טורקיז מהפנטות. הוא הניף את המאתר שלו והתפוגג משם.

טירגן נגע בשפתיו בבלבול ותהה עם זה היה אמיתי? או סתם עוד הזיה מפטריות הזיה שתלמידים שמו במיץ הלאשברי שלו?

מאז כל שנה בערב השנה החדשה נפגשו טירגן והאיש וחלקו נשיקה למען השנה החדשה.
*&*&*&*&*&*&*&*&*&*&*&*&*&*&*

אז פרק חדש במיוחד לשנה החדשה!
אני יודעת שזה לא אחד הפרק הכי טובים שכתבתי בזמן האחרון אבל זה מש שקורה כשיש מחסום כתיבה! ופרק כתבתי ביום!

בכל מקרה שתהיה לכם שנה טובה ומאושרת!

קרדיטים לנטשה המהממת על ההצעה של השיפ Natasha_Di_Angelo_ שאגב גם עיצבה לי כריכה חדשה ושווה ברמות.

שיפים מזעזעים משומרת הערים האבודות! Where stories live. Discover now