מומלץ לשמוע תוך כדאי קריאה:
Dancing on my own
*&*&*&*&*&*&*&*&*&*&*&*&*&*&*
"זה לא הייתי אני!" טאם אמר במחאה. הוא ישב במשרד של המנהל ליטו וכעס במיוחד.
"אבל לפי כל הראיות שלנו אתה היית זה שצייר את הציור המביך הזה" מאסטר ליטו אמר לו בחומרה.
"אני יכול להישבע לך שלא עשיתי את זה!" טאם התחנן אליו. אבל מר ליטו לא הזיז אפילו שריר בפניו ונשאר עם אותה הבעה אדישה.
"אז איך תסביר לי שמצאנו את זה בלוקר שלך" מאסטר ליטו אמרה והרים ספריי צבע.
"א-אבל זה לא היה שם שפתחתי את הלוקר בבוקר" טאם אמר נואשות. הוא לא הבין איך זה הגיע לשם. עד ש.... הוא ידע את זה.
"זה היה קיף סנסן" הוא אמר למנהל "אני יודע שהוא עשה את הציור הזה"
"למען האמת מר סנסן הוא זה שדיווח על הלוקר שלך" המנהל אמר והניד בראשו בחומרה "שבוע מר סונג, שבוע ריתוק"
‐--------------------------------------------------------
טאם נאנח כשהוא הלך לחדר הריתוק. וכדי להפוך את הרגע הזה ליותר בלתי נסבל, ליידי בלווה הייתה אחראית על העונש מה שאומר- ריקודים סלוניים.
טאם רצה באותו רגע לברוח משם להתחבא איפשהו אבל הוא לא רצה להחמיר את העונש שלו.
"תפנו בבקשה את כל השולחנות לצדדים" ליידי בלווה אמרה כשהיא נכנסה לכיתה. כל התלמידים גררו את השולחנות, חוץ מטאם שהרים את השולחן שלו בטלקינזיס.
"שוויצר" מלמל נער אחד שהיה לידו. היו לו שיער שחור שמנוני שאסוף בקוקו והוא לא היה נאה במיוחד. בועת ריר תמידית הייתה ליד שפתו.
"מה אמרת לי עכשיו?" טאם שאל אותו בנימה הכי מאיימת שלו. (שהייתה בדיוק אותה נימה כמו של כלבלבון פצוע)
"שאתה שוויצר" הוא התריס לכיוונו "אתה חתיכת שוויצר קטן!"
"איך אתה מעז?" טאם אמר והתקדם צעד אחד קדימה.
"להסתדר בשורה" ליידי בלווה הכריזה לפני שטאם עמד להוציא לאותו נער את העיניים מחוריהם.
היא התחילה לחלק את התלמידים בזוגות עד שטאם והנער נשארו אחרונים.
"ואחרונים חביבים, טאם וואלין" היא אמרה. זירזה את כל הילדים להתחלק בזוגות והראתה את צעדי הריקוד.
בזמן שטאם וואלין רקדו טאם ניסה כמה שיותר פעמים לדרוך על רגליו, ולעומת זאת וואלין ניסה לתקועה בו כמה שיותר מרפקים.
"אאוץ'" הוא נאנח אחרי תקיעת מרפק אכזרית.
"אתה התחלת עם זה" הוא אמר לו ותקע לו שוב מרפק.
"אני אראה לך מה זה" טאם אמר ומה שהיה ריקוד התגלגל עכשיו לקרב מכות.
"מספיק" מר ליטו צעק כשהוא נכנס לחדר הריתוק "אתם שניכם מרותקים מעכשיו ועד הודעה חדשה! תבואו כל ארוחת צוהריים למשרד שלי לקבל את העונש שלכם"
"אבל הוא התחיל!" טאם התלונן.
"לא נכון, הוא דרך עליי קודם" וואלין אמר בהתגוננות.
"מספיק שניכם" הוא אמר בתקיפות והלך משם.
---------------------------------------------------------
יום למחרת בארוחת הצהריים נער הפוני והנער המרייר נכנסו למשרדו של מאסטר ליטו.
"אתם הילדים שבו" ליטו פקד עליהם, וטאם התיישב בכעס. הוא לא האמין שבגלל הנער המגעיל הזה הוא צריך לעביר את ההפסקה שם במקום לנגן באקורדיון (משהו שאמא שלו לימדה אותו לעשות)
"אני הולך לצאת, לעשות משהו ובינתיים שניכם צריכים לכתוב אלף פעמים- אני לא יכה יותר אף אחד"
"אלף פעמים!" הנער המרייר הזדעק.
"אלף פעמים. תצאו מהריתוק הזה רק שתסיימו" ליטו אמר באדישות, ויצא מהמשרד. (באותו היום גם חברת המועצה אלינה נעלמה, אף אחד לא יודע למה)
טאם נאנח, פתח את המחברת שלפני והתחיל לכתוב. ככה עשה גם וואלין. עברו עשר דקות מאז והאצבעות של שניהם התחילו להתעייף.
"תראה אחי אני ממש מצטער על אתמול, לא הייתי צריך לקרוא לך שוויצר" וואלין ניסה להתפייס, ואיכשהו זה גרם לטאם להרגיש יותר טוב. הוא לא רצה להיות אויב שלו. משום מה.
"גם אני מצטער שדרכתי עלייך" הוא אמר לו. וחזר לכתוב בעייפות "זה מחורבן"
"צודק אחי" וואלין אמר. ואז רעיון הבזיק בראשו של טאם, רעיון שהיה יכול לשחרר אותם מהריתוק הזה.
"יש לי רעיון"" טאם הכריז.
"מה זה" וואלין שאל בסקרנות.
"אנחנו יכולים להשתמש בטלקינזיס" טאם אמר וגרם לעט שלו לרחף ולכתוב במהירות כפולה. הוא גרם לעוד עט לכתוב גם. וואלין עשה כמותו.
אחרי רבע שעה ככה הם סיימו וקמו בהתרגשות מהכיסאות שלהם, טאם בא, חיבק את וואלין וטפח על גבו. וכך גם וואלין עשה. אבל התנתקו בבת אחת אחד מהשני.
"אבל זה לא אומר שאנחנו חברים אחי" וואלין אמר בחיוך ויצא משם. לטאם הייתה הרגשה שהסיפור שלהם עוד לא נגמר.
*&*&*&*&*&*&*&*&*&*&*&*&*&*&*
אעאעאע סוף סוף יצא פרק אחרי (כמעט) חודשיים! אני יודעת שהוא לא היה כל כך טוב...
אבל בכל זאת מה דעתכם? אהבתם?
מוזמנים לכתוב רעיונות לשיפים!
YOU ARE READING
שיפים מזעזעים משומרת הערים האבודות!
Humorאחרי שסופי לין וקיף הצילו את אטלנטיס, סופי מחליטה לערוך מסיבה בהייבנפילד. אבל מה שהיא לא יודעת זה על האהבות המפתיעות שיפרחו במהלך הלילה.... תודה ענקית לנטשה המהממת על הכריכה המושלמת! מוזמנים להיכנס, לקרוא להתפנגרל ולהקיא! אם יש לכם בעיה עם זוגות חד...
