-----וגאס-----
"תודה,"
אמר הקול. בדיוק סיימתי לקחת אותו לרכיבה על אופנוע ברחבי האוניברסיטה היום. זו הייתה הזדמנות עבורי להתקרב אליו ולא ציפיתי שההזדמנות הזו תגיע כל כך מהר.
"אם אתה צריך עוד נהג מתישהו, אתה יכול להתקשר אליי בכל עת,"
חייכתי חיוך רחב אל האדם שמולי. האיש הזה, פורש, תמיד נראה טוב בעיניי. בין אם זה היה הגוף שלו או המראה שלו, או אפילו האישיות העקשנית שלו, הוא היה מאוד מאתגר אבל נעים לי.
"אם אתה אוהב את זה, אז תקנה את זה,"
הוא אמר בלי לחשוב. אפילו הביטוי שעשה היה מעצבן. אבל בנקודת המבט שלי, כל תנועה שלו גרמה לי כמעט שלא יכולתי להוריד את העיניים מהאדם שמולי.
"ואם אקנה את זה, האם תיסע מאחוריי כמו עכשיו?"
אמרתי וחייכתי תוך כדי שאני נותן לו מבט פלרטטני כדי להראות רמז ברור למטרה האמיתית שלי להתקרב אליו. אני צריך לפעול מהר עכשיו שיש לי סיכוי להבקיע.
"כדאי לך ללכת. שוב תודה,"
פורש מיהר לסיים את השיחה, אבל לא ראיתי בכך חוסר כבוד. זה כנראה בגלל שהבנתי אותו היטב. כלפי חוץ, הייתה לו אישיות עקשנית והוא נראה חזק מאוד פיזית אבל מבפנים, יכולתי לראות שהוא ניסה להסתיר את הפגיעות שלו. כי כשראיתי אותו, זה היה כאילו הסתכלתי על עצמי במראה. למרות שהוא היה קצת שונה ממני. הוא היה אדם פשוט, לא מסובך. הוא היה מסוג האנשים שיגידו ויביעו בדיוק את מה שהוא חושב. אבל אני לא הייתי כזה. יכולתי להסתיר את המחשבות האמיתיות והאישיות שלי הרבה יותר טוב ממנו. סביר להניח שזה היה בגלל שהחיים שחווינו היו שונים.
'פורש פיצ'איה קיבל את בקשת החברות שלך.'
ברגע שפתחתי את הפייסבוק שלי, הסתכלתי על מסך הטלפון בסיפוק. הגבתי קודם לפני שכיביתי אותו שוב. החיוך הרחב נעלם אט אט מהפנים שלי כשסוף סוף נכנסתי לרכב שלי. עיסיתי בעדינות את קו הלסת שלי עם היד והצצתי בפניי דרך המראה האחורית. בהיתי עמוק בעיניי, וככל שהסתכלתי יותר, כך יכולתי לראות את הדבר שהכי פחדתי ממנו בתוכי.
אני מודה שהיו לי אישיות שונה בהתאם לסיטואציה ומצבי הרוח שלי לא היו יציבים במיוחד. הראיתי לפורש את הצד הידידותי שלי כי רציתי להתקרב אליו. בהתחלה רציתי לזכות בו רק בגלל קין. אבל עכשיו, התחלתי להתעניין ברצינות בפורש. ואם יום אחד, הוא יבוא לראות אותי כמו מי שאני. האם הוא יוכל לקבל אותי? ואיך הוא ירגיש אם הוא יגלה שכל הדברים שהראיתי לו בעבר על עצמי היו רק אשליה?
כיוונתי את השמשה והתנעתי את המכונית כדי להתכונן לנסיעה הביתה. אבל תשומת ליבי הוסחה כשפניתי לראות מכונית מוכרת חונה בפינת הבניין. זה גרם לי לגחך פעם נוספת.
