-----קין-----
"אוי אלוהים... זה כל כך כואב דוקטור."
כיווצתי את עיניי לעבר הגבר בגיל העמידה שישב מול אחי הגדול הטוב לכלום. קראו לו ד''ר טונג או ד''ר טופ? משהו כזה.
כששאלנו את קון אם הוא רוצה שייקחו אותו לבית החולים, הוא סירב ורצה שיטפלו כאן במקום. אז התקשרנו לרופא, והממזר הזה ביקש במיוחד את הזקן הזה. שמתי שקית קרח על הירך של פורש בזמן שהצצתי מדי פעם במעשיו של אחי. הוא אמר שהוא נפגע, אבל הפנים שלו נראו אחרת וזה עצבן אותי ברצינות.
"אתה בסדר עם קון. זו רק חבורה קטנה. אני אתן לך כמה משככי כאבים ומשחה מקומית ואתה מוכן ללכת."
הרופא הנראה טוב אמר בקרירות. הטון שלו אולי רך ואכפתי, אבל הבעות פניו היו נוקשות ואדישות מדי.
"אני לא צריך צילום רנטגן? או אולי בדיקות דם? אני חושב שאני עדיין קצת חולה הרופא."
טנאקון דחף את עצמו מהספה, וקירב את פניו אל הרופא.
"לא צריך. אתה בסדר."
הוא אמר בקול רגוע למדי, מתקן את הסטטוסקופ שלו בחזרה לתיק שלו יחד עם הדברים האחרים שלו.
"אבל אני עדיין מרגיש סחרחורת כמו התעלפות. ובחילה... אההה,"
האדיוט הארור כיסה את פיו והשתחווה כאילו הוא עומד להקיא. פורש ואני מיד הסתכלנו אחד על השני בתמיהה. מה לעזאזל הוא עשה?!
"בסדר. אז בוא נראה אם יש לך חום."
הרופא חיפש בתכולת התיק שלו והוציא מדחום.
"אה. חום. אשמח לזה."
אמר טנאקון ועשה את דרכו חזרה אל הספה שוב. פיו התעוות לחיוך רחב, כמו ילד שקיבל ממתק. לא ידעתי מה לעזאזל אחי חשב, אבל הוא נהיה יותר משוגע מיום ליום, וזה משגע אותי...
"אני חושב שאחיך צריך מברג, לא מדחום. בטח יש בורג רופף איפשהו בראש שלו."
פורש לחש לי בשקט, והנהנתי בהסכמה.
ביפ!
הרופא הניח מדחום על מצחו של טנאקון, ומיד קרא את המספרים על מסך המדחום.
"כבר סיימת?"
הממזר עשה פרצוף מאוכזב כשהוא רכן לעבר מסך המדחום.
"כן. דרגת החום שלך היא שלושים וחמש נקודה שמונה. נורמלי."
אמר הרופא כשהחזיר את המדחום לכיסו.
אחי היה מרוצה ומיד הניח את ידו על חזהו השמאלי.
"אאוץ'! אאוץ'! זה כואב דוקטור."
פורש ואני הרמנו אז את גבותינו יחדיו לעבר המעשה של קון, נותנים לממזר מבט ארור.
"אני מרגיש שהלב שלי רועד. רועד בכל פעם שאני שומע את הצליל של הקול שלך. מהיום הראשון שנפגשנו, כבר חשבתי עליך בחיי דוקטור... וכשזכיתי להיות איתך ככה... אני פשוט לא יכול שלא... חחחח."
