-----פיט-----
הסתובבתי בחדר. רק עכשיו שאלתי את נופ מי מת במשק הבית של השבט הגדול, אבל הוא לא ידע על זה כלום. הוא אמר שהוא היה בבית, אבל הוא לא היה שומר הראש שהלך בעקבות וגאס לעבודה. אז הוא לא ידע הרבה על ההלוויה. התפקיד העיקרי שניתן לו לעת עתה היה לטפל רק בי. עכשיו, נשארתי מדוכא עם המחשבות השונות שלי.
זה היה פי צ'אן? זה כנראה לא היה הוא. הוא עדיין היה צעיר וחזק. לא סביר למות. אולי דודה פריק, הטבחית האהובה עליי? היה קשה למצוא את משחת הקארי שלה בבנגקוק אז אולי היא עדיין בחיים. או שזה היה... מי?! הו, אני לא מצליח להבין את זה. כל מה שהייתי בטוח בו הוא שזה בהחלט לא היה המאסטר הצעיר, הבוס קין, וגם לא הבוס קים, אחרת גם השבט הגדול וגם השבט הקטן יהיו בכאוס עכשיו. הו! מה אם זה היה פי ג'אט? הייתה אפשרות גדולה מכיוון שהוא כבר בן שישים. אולי זה היה הגיל שגמר אותו. קון בטח עצוב על כך. אבל עדיין לא הייתי בטוח. אני כל כך עצוב. מה אני אעשה אם זה היה אחד מהאחים והאחיות (הקולגות) שאני מכיר? אני רוצה לחלוק כבוד להלוויה שלהם לפחות. הו, למה הייתי צריך להיות תקוע כאן עם השרשרת הזו?! אוף! נעשיתי חסר סבלנות וגם וגאס עדיין לא חזר!
בזמן שחיכיתי בדאגה לוגאס, כרעתי על המיטה בפוזה של אני נוגע ברקותיי והצמדתי את ידיי זו לזו. התפללתי ברחמים. אמן!
צרחה~
פקחתי את עיניי מהמדיטציה שלי והרמתי את ידי במהירות כדי להיפרד מבודהה, דהרמה וסנגהה. כשהתכופפתי לחלוק כבוד, הרגשתי לפתע את ריח ה- קרא פור פלה נאם דאנג מרחף בחדר ומכה באפי.
[הערה- התרגום המילולי של המנה הוא דג צלוי עם רוטב אדום.]
ובכן עכשיו, התחלתי להיות רעב. ברור שוגאס הוא שחזר עם האוכל שביקשתי ממנו לקנות.
"מ-מה זה?"
פניתי לדלת, עומד לקרוא בשמו, אבל פתאום השתתקתי והראיתי הבעה מופתעת.
"מה אתה עושה?"
וגאס הביט בי באותה הבעה מופתעת. ידיי עדיין היו שלובות זו לזו, גופי כפוף מעט כי זה עתה סיימתי להתפלל. לא עניתי על השאלה שלו ויצאתי מהמיטה לפני שניגשתי להסתכל על וגאס במלואו.
"פףףף... חחח."
ניסיתי לעצור את הצחוק שלי והנחתי את ידי על פי. החולצה שלו נראתה כאילו נשפכה במשהו דביק.
"אמרתי לך לקנות ראד נא, לא להתרחץ בו. חחח,"
[הערה- ראד נא הוא מאכל אטריות מהמטבח התאילנדי.]
אמרתי כשראיתי את מצבו. ואני באמת לא יכולתי שלא לצחוק, לעזאזל! מה בכלל קרה לו?
"זה היה טנאקון, האידיוט הזה! אני לא יודע מה לעזאזל גרם לו לשפוך את קרא פור פלה נאם דאנג על כל כולי,"
אמר וגאס בטון כועס תוך כדי שהוא זועף. עצרתי לרגע והתחלתי להתאושש. אם כבר מדברים על המאסטר הצעיר, פתאום חשבתי על ההלוויה.
