"מה שלומך נסיכה?" שון שאל מפתח החדר, החדר שלו ושל אישתו ההריונית, תשעה חודשים עברו מאז חתונתן והבטן לא הפסיקה לגדול לרגע, גבתה של הנסיכה שלו עלתה למעלה וחיוך צר ודקיק נמתח לשפתיה כאשר אמרה,
"אני כבר מלכה שומר שלי" הוא ידע שהיא מתגרת בו בו עכשיו והתאהב בה יותר עכשיו,
"ואני כבר הגנרל מלכתי" התקרב לעבר מיטתם בזמן שידיו נישארו מאחוריי גבו בהפתעה,
"מה יש לך מאחוריי הגב?" שאלה המלכה במרץ,
"זו הפתעה" אמר הגנרל, המלך,
"אם לא תראה לי אני אקום מהמיטה" איימה בנחישות ובכדי להוכיח את עמדתה ניסתה גם לקום, המלך קפץ ממקומו ומשך אותה חזרה לחצי שכיבה וחצי ישיבה, העיקר שתנוח,
"את יודעת מה הרופא אמר, מנוחה, את בסיכון עם כל תזוזה שתעשי אמרלד" אמר ובכדי להראות רצינות קרא לה בשמה, מאחוריי גבו הוציא את הקופסא העטופה בנייר לבן ופניה הוארו בשמחה,
"אני לא מאמינה, איך?!" צווחה מהתרגשות ופתחה את החפיסת שוקולד, זהו היה השוקולד האהוב עליה, הוא לא מיוצר בממלכה אבל הגנרל דאג להביא לה אותו בשנייה שביקשה, מיותר לציין שהבקשה הייתה לפני שבוע, זהו היה משך הזמן המדיוק שבו הובילו את השוקולד הזה,
"קלי קלות" הוא ענה למלכתו שזללה באושר את השוקולד, הגנרל ניסה את מזלו והושיט יד לעבר החפיסה, ניסה לתפוס קובייה אחת לפני שידו הוכתה בכוח,
"זה שלי" המלכה התלוננה,
"רק אחד" ביקש בתחינה כאשר הוד מעלתה פערה עיניים והניח ידיים על המזרון, תופסת בו חזק ונאנחת מכאב,
"אמרלד? מה קורה?" שאל המלך בדאגה כאשר הזיז את השוקלדים לשידה והשכיב את המלכה במיטתה,
"הלידה, היא התחילה..." לחשה באיימה.
במשך שלוש שעות שלמות נכנסו ויצאו מהחדר אחיות ומיילדות, בעצם רק אחיות מפני שמהרגע ששתי המיילדות ניכנסו הן לא יצאו, הגנרל ישב בצמוד לאישתו והחזיק בידה העדינה שעטפה את ידו בחוזקה, רק אם יכלתי לקחת את הכאב שלה, חשב בראשו,
"עוד קצת הוד מעלתך" אמרה המיילדת הראשונה בזמן שהשנייה עודדה אותה לדחוף,
"את עושה נהדר, ממש עוד קצת ו..." זהו, קול הבכי אמר הקול, קול בכי טהור של תינוק חדש שזה עתה נולד, דמעותיה של המלכה לא פסקו לרגע וידה לא שיחררה משל בעלה למרות רצונו לקום לילדו החדש והראשון, אבל הוא ידע גם שעד שתגיד לו הוא לא יעזוב את ידה,
"בבקשה הוד מעלתכם" המיילדת צצה מליד המיטה וזכתה בצומת הלב של שניהם, בידיה, מונח על השמיכה שכב בנם הבכור בשלווה,
"תביאי לי אותו" דרשה המלכה למרות שלמילדות לא הייתה כוונה אחרת, הן הניחו אותו בחיק אימו ואותו אחר מיד פקח את עיניו, עיני הוריו ניפערו לרווחה ומבטיהם הצטלבו,
"העיניים שלו, הן..." המלכה התחילה לומר כאשר בעלה קטע את דבריה,
"אדומות, כמו שלי" חיוך עלה לפנים של שניהם.
"אז. איך תיקראו לנסיך הקטן?" שאלה אימה של המלכה בעודה מחזיקה את נכדה הראשון,
"תירצי לספר?" הגנרל שאל את מלכתו, היא הנידה את ראשה לשלילה ולחשה לו,
"תספר אתה, זה שלך" וחיוך עלה לשפתיה,
"אוקיי, שמו של בנינו הבכור הוא..."
היי, שמי הוא איתן מייסון, נסיך הכתר של נוורדור ונסיך הכתר הראשון שעיניו היו אדומות, יש שאומרים שזהו בטח מעמד קשה להיות בו, נעליים גדולות מדי אבל אם להיות כנה, לעולם לא הכרתי סוג נעליים אחרות מאלה, ואם הנעליים שאני צועד בהן הובילו אותי לפגוש אותה אז לא נראה לי שאני מעוניין להחליף נעליים.
YOU ARE READING
Royal Red/אדום מלכותי
Fantasy!פנטזיה רומנטית לנוער בוגר-כתוב בעברית! *זהו ספר שלישי בסדרת ROYAL LEGACY ואין לקרוא אותו כספר יחיד או כספר בפני עצמו, יש לקרוא את שני הספרים הקודמים לו* "בעולם כמו שלנו קיימים שלושה סוגים של דם: הדם הכחול-מי שתמיד היו נחשבים לבני המלוכה והאצולה, אל...
