Royal Red/אדום מלכותי

אריאל(32)

הממלכה הייתה שקטה יותר מהרגיל והחיילים שיכולתי להחשיב כחברים טובים בארמון אפילו לא העיפו מבט אחד לכיווני בזמן שהם ליוו אותנו לעבר האולם הראשי הנמצא בקומה הראשונה, הדלתות הגדולות שבעבר החשבתי שיפי פיות והיום אני מחשיבה הקודרות נפתחו וחשפו את אבי וכל שרי הצבא שלו יושבים מסביב לשולחן ענק כאשר הוא יושב בראשו, זה לא היה רשום בהזמנה ששלחו לנו, מלכודת מספר אחת, עכשיו נשאר לגלות את כל השאר.
הבטתי לעבר שני המלכים שעמדו לצידי והגינו עליי בגופם החסון ויכולתי לראות הנהון קטן ובלתי מוסבר המועבר ביניהם, גם הם שמו לב לתכסיס של אבי,
״ביתי, ברוכה הבאה הביתה״ אבי אמר וחייך עם זרועות פתוחות כאילו ציפה שארוץ ישירות לידיו, הרמתי גבה אמיצה למעלה בזמן שצפיתי בידיו יורדות חזרה לצידי גופו הדרוך ובחיוכו שמתחיל לרדת, ״אני מודה לכם שהחזקתם את הילדה שלי חזרה למקומה, מה דעתכם שנאכל יחדיו ארוחת צהוריים? כאות תודה ושלום בין שני הממלכות״ אמר אבי והתיישב חזרה במקומו,
״נשמח לכך, וכל הדרך נוכל לשוחח על תנאי ההסכם שלנו, לא כל?״ המלך גבריאל ענה,
״בדיוק כך״ אמי ענתה ושני המלכים שלפניי ואני יחדיו התקדמנו למקומות הפנויים בשולחן, המלך שון הזיז בשבילי את הכיסא ואני הנהנתי לאות תודה לפניו כאשר אבי אמר,
״אריאל, את מוזמנת ללכת לחדרך, הארוחה היא רק בינינו, את לא קשורה לשום דבר מזה כרגע״ מלכודת שנייה, הפרד ומשול,
״השומר פטרוס ילווה אותך חזרה לחדרך״ אמי אמרה, פטרוס היה אחד מהחיילים הנאמנים ביותר של אבי, ואחד החכמים והחזקים מה שאומר שלברוח ממנו יהיה קשה במיוחד, הבטתי על גבריאל ושון שהנהנו לפניי ובלי מילים יכולתי לדעת שהם יבואו אליי ולא ישאירו אותי מאחור,
״היה לי לכבוד לפגוש אותך נסיכה צעירה״ גבריאל אמר והושיט לי את ידו ללחיצה, לשחק את המשחק, לא?
״גם לי אותך אדוני״ לחצתי את ידו והוא קירב את ראשו ללחי שלי בכדי לתת לי נשיקה, בפעם הראשונה בחיי הבנתי מה זה המונח נשיקה אבהית,
״תגידי לאחותך לרוץ מבלי להסתכל אחורה, לרוץ לספינה...״ לחש, חיזקתי את הלחיצה שלי בכדי שיבין שאני מבינה אותו ועברתי ללחוץ את ידו של שון וגם הוא לא חסך ממני נשיקה רק שאצלו היד שלחצה לי לא הייתה ריקה,
״אל תישכחי את האימונים ילדונת״ לחש לאוזני גם כן בזמן שאני כיסיתי את הפגיון הזעיר עם השרוול הארוך של שמלתי...

״אני לעולם לא אצליח״ אמרתי בכעס לאיתן כאשר פיספסתי את המטרה בפעם המאה, הוא החליט שלפניי שניצר לעבר קיטון אז שלפחות אידע להגן עליי למקרה שיצא מצב ואהיה לבד,
״את תצליחי״ קולו המוכר של המלך נשמע מהכניסה למתחם האימונים הענק שמיועד לחיילים, שומרים ולכל מי שיודע להילחם בכללי, שון נגלה לעיניי ובידיו פגיון זעיר, יותר קטן משלי זה בטוח ומעוטר ביהלומים וזהב, ״תנסי איתו״ ביקש ממני והעביר לידיי את ביצירת מופת המסוכנת והחדה הזו,
״הפגיון הזה בכלל מסוגל לפגוע במישהו? זאת אומרת הוא ממש קטן וקל אני מתכוונת...״
״תתפלאי, לפעמים הקל והקטן מתגלים שהכי מסוכנים והכי חזקים שהכרנו אי פעם, את אישה צעירה ויוצאת דופן אריאל ולכן מגיע לך פגיון יוצא דופן גם כן, הסוד בפגיון הזה הוא לא זרוק אותי הכי חזק והכי מהר, בגלל גודלו הקטן והכובד הקל הסוד הוא מקום הפגיעה, אם תדעי מה הם המקומות הכי פגיעים של האדם את תוכלי להפיל כל אחד על ברכיו״ שון אמר,
״כל אחד?״ שאלתי עם חיוך שובב והפניתי את מבטי לאיתן שנראה לרגע אחד מהופנט,
״לפי איך שזה נראה את לא צריכה פגיון בשביל להפיל את בני על ברכיו בשבילך״ המלך אמר מלידי ולחיי התחילו להסמיק ללא שליטה,
״איתן, לך מפה, אני מאמן אותה מעכשיו אצה בסך הכל מסיח את דעתה״
מה שהתגלה כנכון מפני שהשנייה שהוא יצא משדה ראייתי פגעתי למטרה ולא פיספסתי אף פעם אחת.