Royal Red/אדום מלכותי

איתן(18)

״מה יש לך בידיים?״ אריאל שאלה מלידי בזמן ששנינו התיישבנו בראש השולחן, אבי החליט לתת לי את מקומו בשולחן מרוב שמחה שחזרתי הביתה ומתוך כבוד, וכאשר מל לעושה זאת זה אומר המון, אפילו אם זה למען הבן שלו, ולאחר הפגנת אהבה שלי ושל אריאל אמי החליטה לפנות את מקומה גם כן ולשבת לצד אבי, וכאשר המלכה עושה זאת למען זרה מארץ אחרת שמנוהלת נגדה כרגע מלחמה זה אומר טריליון, הסתכלתי על ידיי ומזכרת בורג האדום והנזר שאני מחזיק, הרמתי אותם לעבר אריאל ואת הורד הנחתי מאחורי אוזנה,
״הם בשבילך״ אמרתי בזמן שחבשתי את הכתר הפשוט והעדין לראשה, הוא היה מעוטר בגילופי זהב יפים ובצורות פרחים קטנות עם יהלומים, מצד עיניי יכולתי לראות את סבתי מחייכת חיוך יודע למראה הזה,
״תודה״ אריאל לחשה לי ונישקה את שפתיי פעם נוספת והפעם מתונה יותר ממקודם,
היא צדקה אז בספינה, אני בבית.
״וואוו״ שמעתי את אריאל אומרת למראה עגלת הקינוחים שהכניסו לחדר האוכל, עליה היו מונחים קאפקייקס מכל הצבעים, עוגה בעלת שלוש קומות מקושטת ומזרקת שוקולד שמסביבה מונחים קערה עם תותים בכדי לטבול בשוקולד, ואיך לא קרואסונים, תמיד היה קינוח בכל ארוחה שאכלנו אבל זה באמת היה השלב הבא של הכל,
״ממש שמחנו מהחזרה שלך שיכול להיות שביקשנו מהמטבח להכין ארוחה חגיגית, כולל קינוח חגיגי״ אמי אמרה בחיוך, הסתכלתי לעבר אריאל שעיניה זהרו למראה העוגה אבל בו זמנית הן הראו ספקות בתוך תוכה,
״אם לא בשבילך אז בשבילי, אבי סימם אותך ונתן לך מלקות? לי הוא ואמי יעשו גרוע יותר, הם לא יתנו לי לאכול ולא יתנו לי לצאת מהחדר... והם ירביצו לי, בכאבים אבל לא ישאירו סימנים כי אחרי הכל הם צריכים לחתן אותי!״ קולה הצועק עדיין מעדעדע בראשי והזיכרון עוד טרי ורחוק מלהיעלם.
״את מעוניינת בחתיכה אריאל?״ אבי שאל והעיר גם אותי וגם את אריאל שלידי מהמחשבות שלנו,
״לא תודה הוד מעלתך״
״קראי לי שון״ אמר לה בחזרה,
״להורים שלך אין שום זכות להיקרא הורים״ אמרתי לעברה וכל העיניים הופנו אליי, עיניה של העלמה היפה שלידי נפקחו והראו בלבול רציני,
״איתן!״ סבא שלי אמר אבל אני המשכתי בשלי,
״אל תחשבי שבגלל שהייתי מסומם בתא...״
״מסומם?״ אמי שאלה אבל שוב התעלמתי מכל השאר,
״זה אומר ששכחתי את כל מה שאמרת לי, על האוכל וכל השאר. אוכל לא ישנה את מי שאת, ואני אוהב אותך בדיוק ככה,אז בבקשה, פשוט תאוכלי...״ את הסוף לחשתי בתחינה בעוד עיניה ברקו מדמעות,
״אני מצטערת אבל אני צריכה לקום לשירותים״ אריאל אמרה וקמה ממקומה באופן מידי והתקדמה לעבר היציאה, עכשיו כל העיניים נשארו רק עליי,
״איתן...״ היה תורו של אבי לנסות ולהעיר לי או להעיר אותי מהבועה שלי ושל אריאל אבל הבעיה הייתה שכבר הייתי עמוק בתוכה,
״אני צריך ללכת, סלחו לי״ אמרתי במהירות תוך כדי שנעמדתי והלכתי אחרי עלמתי,
״איתן!״

״אריאל אני יודע שאת שמה, בבקשה תפתחי לי״ ביקשתי לדלת הנעולה שמאחוריה הסתתרה הנסיכה שלי, העלמה היפה שלי, קול פתיחת מנעול נשמע והדלת נפתחה בזמן שהיא עמדה בפתח עטופה בחלוק מקלחת, ״אפשר להיכנס?״ שאלתי והיא הנהנה, לאחר שנכנסתי היא סגרה את הדלת מחדש ונעלה אותה שוב פעם, לא שהיה לי אכפת, כל עוד אני לא מהצד השני אז שאפילו תמסמר את הדלת לקיר מצידי,
״את נכנסת למקלחת?״ שאלתי ושוב נתקלתי בשקט ורק הנדסת ראש מצידה,
״לא התכוונתי לפגוע בך מקודם״ התנצלתי בפניה לאחר שהתיישבתי על המיטה והיא המשיכה לעמוד יולי עם החלוק,
״לא פגעת״ אמרה פעם ראשונה מאז שהוכנסתי לחדר הרימה את ראשה אליי, ״פשוט נזכרתי בהכל, תמיד היה לי מין חלום שיום אחד אני והוריי ואחותי הקטנה נהיה כמו משפחה שלמה ומאושרת, שאבא שלי יסתפק בי ולא יתאכזב בגלל שאינני בן אלא בת, אישה, אני מניחה שאחריי מה שאמרת ואחריי שראיתי את כל החיבוקים והנשיקות והדאגה של בני משפחתך כלפיך אז הייתי צריכה לבדוק משהו, משהו שיגרום לי להבין שלי לעולם לא יהיה את זה...״ את הסוף לחשה והתקדמה לעבר המראת גוף שעמדה בחדרה,
״משהו שיגרום לי להבין שאני לעולם לא אהיה מספיקה בשבילם...״ לחשה פעם נוספת ופתחה את החלוק שלה ובקצב איטי הורידה אותו ממנה, מתחת לחלוק היה גופה העירום כיום היוולדה ואולי בכל זמן אחר הייתי מתייחס לזה אבל עכשיו התייחסתי לסימנים הכחולים והסרוחים שעיטרו את גופה, התקדמתי באיטיות לעברה והנחתי ידיים על מותניה החבולות ואת ראשי הנמכתי לצווארה, מצאתי את הנקודה הרגישה שלה ונשקתי לה שמה, עיניה מזמן בכו שבילים של דמעות ואני עטפתי אותה עם ידיי בחוזקה,
״אני מחזיק אותך...״ לחשתי לה בשקט מילים מרגיעות, ״את חזקה ואת לוחמת, את פשוט מדהימה...״
״אז למה אני לא מספיקה להם...?״ לחשה בחזרה בקול צרוד והלוואי שיכולתי לענות לה תשובה שתספק אותה ואת שאלותיה הרבות,
״זה לא שאת לא מספיקה להם, זה זה שאת לא מגיעה להם...״ לחשתי פעם נוספת עד שרגליה התקפלו מעומד הרגשות ובאופן אוטומטי כמעט תפיסתי אותה והנחתי יד אחת מתחת לגבה ויד שנייה מתחת לברכייה, ככה שהחזקתי אותה בתנוחת כלה והתקדמתי למיטה המסודרת שלה ונשכבתי אותה עליה, מכניס אותה מתחת לשמיכות והולך למרפסת בכדי לסגור את הדלת ואת הווילונות האטומים לראייה, התקדמתי אחיה ונשקתי לראשה, נשימותיה היו כבדות ומהירות משה אמר שהיא רק עם עיניים עצומות אבל ערה לגמרי, כאשר התכוונתי לצאת מהחדר ולתת לה פרטיות שהנחתי שהיא רוצה ידה החזיקה בשלי בחוזקה ועיניה התכולות הביטו לשלי,
״בבקשה...״ היא לא הייתה צריכה להגיד מילה נוספת וכבר באתי מסביב למיטה לעב רהצד השני, חלמתי נעליים והורדתי את החולצה והמכנס, נשארתי רק עם התחבושות שעל גופי ועם בוקסר לחלק התחתון, נכנסתי מתחת לשמיכה ובאופן מיידי כמעט גופה הקפוא נצמד לגופי הרותח, יד אחת שלי ליטפה את שיערה וידי השני את גבה בעוד ראשה היה מונח על חזי הכואב,
״את יפיפייה, קריסטל יפה ומדהימה, ואת חזקה יותר מכל מי שפגשתי...״ המשכתי ללחוש לה עד שהרגשתי בגופה נרפה ואת נשימותיה נעשות קלון עם כל שנייה עוברת,
״אני אגן עלייך כמו יהלום ויקרה יותר מזהב, אני מבטיח, לנצח״ נשבעתי לפניה השלוות והרטובות מדמעות ונתתי לעייפות לעטוף גם אותי וביחד נרדמנו לשינה עמוקה...

או לפחות זה מה שחשבתי.