Royal Red/אדום מלכותי

איתן(3)

״אבא את אוהב את אמא?״ שאלתי כאשר אבי השכיב אותי לישון בחדרי, חיוך התפשט על פניו לפני שענה לי,
״בכל ליבי״
״למה אתה אוהב אותה?״ המשכתי לישאול, תמיד שנאתי חוסר ידיעה או דברים שאינם מובנים, ולאהוב מישהו שהוא לא דם מדמך, שאין לך שום חובה לאהוב אותו, היה נראה לי לא מובן,
״למה אני אוהב אותה?״ חזר אחרי שאלתי וחשב עמוקות תוך כדי שליטף את שיערי והסתכל לעיניי עם חיוך חם, ״כי היא גורמת לליבי לפעום״ ענה לבסוף,
״אבל ליבך ככה או ככה פועם״ אמרתי,
״אתה צודק, אבל כאשר תגדל ותתאהב אתה תבין, אתה רוצה לדעת איך ידעתי שזוהי אימך? איך ידעתי שעליי להילחם עלי?״ שאל ואני הנהנתי לחיוב הכי מהר שיכולתי,
״מפני שההיגיון לא תרם וליבי לא חשב, תמיד תזכור, כאשר ההיגיון לא תורם והלב לא חושב אז תדאג לשלב ביניהם, לעולם אין לדעת איזה מטעמים יצא לך מהשילוב שלהם, עכשיו עצום את עיניך ולך לישון נסיך שלי״ ובמילים האחרונות הללו נשק לראשי וקם ממיטתי...

ואני עדיין לא הבנתי, עדיין לא מצאתי את אותה האחת שתגרום לליבי לפעום, את האחת שתהפוך את בטני ותהיה האור לעיניי, תמיד רציתי אהבה כמו של הוריי, אהבה ללא תנאים וללא מחשבות שניות או היסוסים, אבל עכשיו, בעודי עומד במרפסת הארמון ומביט לעברו השני של הים, לעברה של ממלכת קיטון, אני מבין שיהיה עליי לחיות עם מישהי שאינני מכיר ושאולי היא האחת שהתחתן איתה אבל היא לא האחת שאוהב,
״מחשבו עמוקות בני?״ קולו של אבי העיר אותי ממחשבותיי ומיד סובבתי את ראשי לכיוונו, או ליצר דיור כיוונם מפני שאיני עמדה לידו,ידיהם היו שלובות, דבר שלא הפתיע במיוחד, ועל פניהם הופיעו הבעות פנים מנחמות על גבול המרחמות, דבר שלא אהבתי,
״מה?״ שאלתי במעט כעס,
״חשבנו על זה המון ביומיים האחרונים והחלטנו לבטל את הברית, מגיעה לך להתחתן עם מישהי שתאהב, מאהבה ולא מכפייה״ אימי ענתה ואבי רק הנהן, הם רציניים?
״אל תבטלו כלום! עליי לעשות זו, אנחנו זקוקים לעזרתם!״ בדרך כלל אני לא מרים על הוריי את הקול ובטח שלא על אימי אבל הייאוש והכעס תפסו את מקומם הגופי והם לא התכוונו ללכת בזמן הקרוב,
״אבל אתה הבן שלנו! תמיד תבוא ראשון בעדיפות שלנו״ אבי אמר תוך כדי שחיבק את אמי,
״ואני. הוא. נסיך. הכתר!״ הדגשתי כל מילה ומילה בנפרד וככה גם הרמתי את קולי, ״אני הוא המלך העתידי של הממלכ הזו וההכתרה שלי מתקרבת עם כל יום שחולף! העדיפות הראשונה שלי צריכה להיות האנשים, אותם האנשים החיים שמה!״ עצרת לרגע את דבריי תוך כדי שהצבעתי לעברה השני של המרפסת, לעבר חומת הארמון ולמה שנימצא מצידה השני, ולאחר מכן הצבעתי עליי, ״אני הוא האחרון שצריך להיות ברשימת העדיפויות שלי כנסיך הכתר, ובתור המלך אני בכלל לא צריך להיות בה, וזה אמא, משהו שלמדתי ממך״ את דבריי האחרונים אמרתי בשקט ודמעה בודדה ירדה מלחי רק עקב הזיכרון הרחוק על אותו ילד שהאמין באהבה, אבל עכשיו? עכשיו הילד הזה נעלם ובמקומו תפסתי את המקום, אני, האחד שצריך לעבוד קשה יותר מכולם בשביל להוכיח את מקומי וכל זה רק בגלל צבע עיניי, מעניין מה נסיכת הכתר של קיטון תחשוב על כך, מעניין אם הוריה בכלל סיפרו לה עליי, אני לא יכול לשקר, מחשבה על החתונה הזו בהחלט מעניינת ומסקרנת אותי אבל מצד שני זהו מי שאני מטבעי, סקרן ומתעניין, אבל מצד שלישי...
״מה אם ען נאהב? מה אם כן נכיר לפני...?״ לחשתי בשקט ובהיסח דעת עלה למוחי רעיון, רעיון טיפשי ז בטוח אבל לפחות זה היה משהו,
״מה אמרת?״ אימי שאלה ואני רק נהגתי את ראשי לשלילה,
״כלום, אני הולך לנוח...״ לחשתי בשקט ועקפתי את שניהם בכוונה להיכנס חזרה לתוך הארמון, יד חזקה לפתה את שלי, ידו של אבי,
״אל תעשה שטויות ילד, אנחנו עוד נסיים את השיחה״ אמר לי ולאחר מכן שיחרר אותי לדרכי.

״כן!״ קראתי למי שדפק על דלת חדרי להיכנס, משמה נכנסה לילך עם חיוכה המדבק וידיה מלאות הספרים,
״יש סיבה שביקשת ממני להגיע לכאן לפני שיעורי הבוקר שלי?״ שאלה במתיקות,
״כן, מה את יודעת על הנסיכה מקיטון?״ שאלתי,
״למה אתה שואל?״ היא התיישבה על מיטתי והבנתי שככה לא נתקדם לשום מקום,
״אני מבטיח להסביר לך אחרי הפגישה שלי ים הוריי שדרך אגב היא בעוד כמה דק אז אשמח לתשובתך המהירה״ ניסיתי לדחוק בה לספר לי הכל, היא הזדקפה במקומה ופתחה את פיה והתחילה לדבר,
״שמה הוא אריאל, בת שמונה-עשרה ובכלת עיניים כחולות, נסיכת הכתר של קיטון, יופיה לפי מה שכולם מספרים הוט מרהיב ולא אחד ולא עשרה מעריצים אותו, עיניה טובות לפי מה שכל העיתונים מספרים וטוב ליבה ענק, לפחות פעם בשבוע היא הולכת לבית יתומים הנמצא בממלכתה ודואגת להביא להם מתנות ובגדים למשך שנה שלמה, היא תורמת כסף באופן קבוע וכולם רק מחכים לרגע שתהפוך להיות המלכה״ לילך סיימה לדבר והשאירה אותי עם עניים פעורות, מאיפה היא יודעת את כל זה? ידעתי לשאול אותה מכיוון שאין דבר החומק מעיניה או אוזניה אבל בהחלט לא חשבתי שתתן לי כזה פירוט מפורט,
״בכל מקרה, חסר לך שאינך מגלה לי אחרי הפגישה הזו מה העניין״ אמרה ובכך יצאה מחדרי כמו רוח הסערה או כמו כדור האנרגיה שהיא.
יצאתי מחדרי והתקדמתי לעבר משרדה של אימי, דפקתי על הדלת ולאחר האישור המפורש נכנסתי, שמה הימצאו הוריי וסבא וסבתא שלי, הוריה של אימי, סבתי עדיין נראתה מעט חולה אך פניה נראו כבר הרבה יותר בריאות ורק זה גרם לחיוך לעלות על שפתיי,
״ברית נישואים עומדת על הכף״ סבי התחיל לדבר עם רשותה של אימי, עם רשות המלכה, ״עם כמה שדבר זה קשה עלינו לחשוב על הדבר הטוב ביותר לנתינים ולממלכה שלנו, אחרת ניפול לכאוס שלא נראה כמוהו כבר שנים״
״אני מסכים״ הגבתי על דבריו,
״עליך להבין מה המשמעות של הברית הזו״ אמר והסתכל עליי, ״זו חתונה לכל דבר, לא לך ולא לה תהיה דרך לצאת מזה, שום פרידה ובטח ששום בגידה לא תתקבל כאן, זה ממש ללכת על חבל דק או על אגם קפוא״ סיים את דבריו ונתן לי לשקוע במחשבות של עצמי, מוחי צועק כן! שעליי לעשות זאת למען העם שלי אבל ליבי אומר שיום יבוא ואני אמצא את האחת המדוברת, האחת שתהיה שלי, אבל כרגע ליבי לא עוזר לאף אחד ולכן הפעם, רק הפעם אתעלם ממנו ואבחר את הההפך המוחלט מהרגש אלא אם...
״מה החלטת?״ אבי שאל ולפי קולו, השקט ששרר ועייני כולם שהיו מופנות אליי הבנתי שזוהי המילה האחרונה ושעליי לנצל אותה נכון,
״תמיד יש דרך עקיפה״ חייכתי חיוך חושף שיניים כאשר רקמתי את תוכניתי הראשונה מיני רבות, ׳כאשר ההיגיון לא תורם והלב לא חושב אז תדאג לשלב ביניהם, לעולם אין לדעת איזה מטעמים יצא לך מהשילוב שלהם׳ אני מניח שזכרתי אחרי הכל.