Royal Red/אדום מלכותי

איתן(20)

״אני לא מאמינה!״ אריאל קפצה חישבה באופן מידי אחרי שהתעוררנו מהחלום, התיישבתי גם אני לצידה והנחתי יד על כתפה ומשכתי אותה קרוב אליי למגע של חיבה והכלה, מגע שהיא נענתה לו בשקיקה,
״כל החיים שלי ועכשיו זה...?״ לחשה מתחת לאפה הקטן שרציתי לנשק כל כך ומצד שני אין שום דבר שעוצר אותי מלעשות בדיוק את זה, אז נשקתי לאפה ומיד אחרי זה היא השתכחה שיעול חמוד,
״זה היה רומנטי״ הערתי לה על השיעול ולא ציפיתי לדבר הבא שתעשה, עם תנועה מירה היא השכיבה אותי על המיטה ומיד אחר כך עלתה מעליי, השמיכה עכשיו כיסתה את שנינו וגופה התגלה לי רק שעכשיו שום דבר לא מנע ממני לבחון אותה למול עיניי הבוחנות,
״את בוחן אותי?״ שאלה בהתגרות וצחוק,
״לא, רק מסתכל, אסור?״ ניסיתי להישען על ידיי ולהרים קצת את ראשי לעברה אבל המלכה שלי אמרה את דבריה בזה שהיא הניחה את ידה על חזהי ודחפה אותי. חזרה למיטה,
״אתה אמרת בעצמך שאני שלך ואתה שלי אז ההפך הוא הנכון, מותר, מה שאסור זה להכחיש שהסתכלת״ אמרה והורידה את ראשה לעברי, בהתחלה נתתי לה להתרגל לנשיקה עדינה כמו שהחזיר מכירה אבל לבסוף החלטתי לקחת את המושכות לידיי, ולפי מה שהרגשתי היא לא התנגדה לכך.
הפכתי את שנינו על המיטה ועכשיו נמצאתי מעליה, גופה נצמד אליי ואני התחלתי לנשק את פניה היפות ולהעביר את ידי הפנויה על גופה החבול, עם שפתיי ציירתי שביל דמיוני אבל בהחלט מורגש שנמשך למשך שפתיה התפוחות ועד בטנה, נשקתי לכל חבלה סגול וכחול שראיתי בדרכי ועליתי חזרה אל שפתיה, נושק ונושך אותן בעדינות, הושטתי את ידי לעבר החולצה שלי שהייתה זרוקה על המיטה ולאט הלבשתי אותה לאריאל,
״למה?״ שאלה בשקט,
״שנינו פצועים ואני לא רוצה להכאיב לך עלמה שלי, אבל אני שלך ואת שלי, אל תשכחי את זה״ אמרתי לשפתיה את המילים ונשקתי לה בפעם העשירית לאותו רגע,
״צריך ללכת נכון?״ שאלה מבואסת,
״נכון״ עניתי לה, הוריי ביקשו מאיתנו להגיע למשרד בזמן ארוחת הבוקר, אבל בגלל מה שקרה לא יכולנו ואני מניח שהם כבר הבינו לבד שלא נגיע ולכן גם לא קראו לנו או האיצו עלינו אלא נתנו לנו את הזמן שהיינו צריכים.
״אנחנו נצטרך גם לספר להם על אסטרה ועליי, נכון?״ שאלה בזמן שקמה ממיטתה וניגשה לארון הבגדים, החולצה שלי ישבה עליה כמעט כמו שמלה מושלמת,
״מה דעתך על זה?״ הסתובבה אליי עם שמלה ירוקה בהירה בידיה, פרחים צבעונים עיטרו את קו מותניה כמו חגורה יפיפיה, ובכנות רציתי לראות אותה לובשת אותה תחת אור השמש ומחייכת את חיוכה, אבל למזג האוויר היו תוכניות אחרות ורעם הכה את השמיים, לפחות אני אוכל לראות אותה מחייכת איתה,
״היא נראת נהדרת, אבל תצטרכי ללבוש אותה בשביל שאדע באמת״ אמרתי לה בזמן שאספתי את מכנסיי מהרצפה,
״את בסך הכל רוצה שהתפשט מחדש, לא כך?״ חיוכה היה רחב,
״האם אני רוצה את החולצה שלי בחזרה כי לצאת בלעדיה לעבר משרד המלכה יהיה עלבון כלפי אימי? בהחלט כן!״ אמרתי כלפיה חזרה בזמן שנהנית להסתכל עליה בוחנת את השמלה מקרוב,
״אוקיי״ אמרה והניחה את השמלה על הכורסא שבחדר ועם שתי ידיה הורידה את החולצה מעליה ונשארה עם לבנים בלבד,
״קח״ אמרה כאשר זרקה את החולצה על פניי והשאירה אותי בחשיכה, חייכתי לעצמי כשהורדתי את החולצה מפניי וחיפשתי במבטי את אריאל עד שמצאתי את השתקפותה במראה הנמצאת בחדר הארונות, גופה היפה זהר תחת אור הנרות שנמצאים בחדר ובר מתחת אור הירח שנכנס מהחלון, כאילו הרגישה את מבטי עליה היא הסתובבה לעברי ובמהירות לבשתי את החולצה והבטתי את מבטי למשמע גיחוכה, לעולם לא חשבתי שאני יכול להרגיש יותר בבית ומאושר אבל מסתבר שהחיים עוד יכולים להפתיע אותך, ועד כמה שזה נכון...