בחזרה לעבר

פרק 4

נ.מ ג'סטין
הייתי במקום שלנו כשחטפתי התקף לב קטן.
אייד בדיוק סיפר לי עוד אחד מהפדיחות של אחותו הקטנה,ג'ולי.
אני חי דרך הסיפורים שלו,
כבר אחרי היסודי החלטתי שיהיה לה טוב יותר בלעדי ושכדאי שאתרחק.
וזה שההורים שלי שלחו אותי לבית ספר פרטי רק עזר לי ליצור את הנתק שהייתי צריך.
מאז שהכרתי את ג'ולס היינו דבוקים אחד לשניה.
היא הייתה אהבה הראשונה שלי,והאחרונה.
אף פעם לא באמת התגברתי עליה,
כי אף פעם לא באמת דיברנו על זה.
עד עכשיו חשבתי שזה היה רק קראש נעורים.
הייתי ילד מה כבר הבנתי מהחיים שלי
אבל כשהיא הופיעה פתאום עם נואה משהו ישן התעורר בי,
זה היה משהו שחשבתי שדמיינתי אבל ברגע שעיננו נפגשו ידעתי שזה אמיתי.
לעזאזל היא כל כך יפה.
וקטנה,פאקינג קטנטונת.
לא הצלחתי להוריד ממנה את העיניים וכשהיא נאחזה בנואה הקשחתי את כל גופי כדי לא
לזנק עליו.
מה לעזאזל קורה לי?
ממתי אני קנאי?
הלב שלי פאקינג עצר כשהיא הרימה את מבטה ופגשה את עיני שוב.
חיוך גדול וציני התפרס על שפתי כשאיידן אמר לי להעיף את העיניים ממנה.
חתיכת דביל,הוא לא רואה שאני מנסה?
אני לא יכול!
לעזאזל נפלתי חזק.
זאת הולכת להיות שנה קשה.
נ.מ ג'ולי
אחרי שהצגתי את עצמי בפני כולם איידן הציג אותם בתור הזונות שלו.
צחקתי לא אשקר, אבל הרגשתי מודעת לעצמי, מודעת לעצמי מידי.
ג'סטין התעלם ממני במופגן ורק נעץ בי מבטים פה ושם,האמת שדי התבאסתי שהוא לא זוכר אותי.
התלבטתי אם לגשת אליו ולדבר איתו אבל המבט הקר שהיה על פניו מחק לי את המחשבה הזאת מהראש.
ממתי הוא כל כך...חתיך,שרירי,גדול,קר...?
הוא נראה פשוט וואו.
הסטתי את פני ממנו כשהבנתי שאני בוהה,שוב.
נואה דחף לידי פיצה ושם עליה חופן של צ'יפס.
עיוותתי את פני והסתכלתי על איידן בבקשת עזרה.
הוא רק צחק והיה נראה שנהנה מההסתייגות שלי.
נואה הביט בי בעיני עגל וגלגלתי את עיני לפני שנתתי ביס קטן.
זה לא רע...אבל זה לא טעים.
חייכתי אליו חיוך מתוק לפני שדחפתי את כל הצ'יפס לפי והשארתי את הפיצה כמו שהיא צריכה להיות.
עם בצק,רוטב וגבינה.
הוא גילגל את עיניו ומלמל משהו על כך שלכולם יש טעם רע באוכל.
"אז ג'ול איך היה השיעור הראשון שלך?" שאל איידן,ושמעתי גם את מה שלא אמר.
האם הציקו לי,
חייכתי אליו חיוך מרגיע והוא נאנח.
ג'ק קרץ אלי וג'סטין הסתכל עלינו במבט בוחן.
"אם יקרה משהו תבואי אלי ואם את לא מוצאת אותי אז אל ג'ק או אל נואה" אמר והסתכל עלי במבט בוחן עד שהנהנתי.
"ממש לא" צעקה נשמעה מאחורי.
קולות של ריב הלכו והתקרבו אלינו ואיידן נאנח.
"אם אתה תיגע במישהו שמתחיל איתי עוד פעם אחת אני אתלוש לך את הזין ואאכיל אותך בו" קול מתוק שלא תאם לשטף המילים צעק.
חבורה של נערות וביניהם נער אחד התקרבו אלינו עד שממש נעמדנו לידנו.
זיהיתי רק את יסמין וכשהיא זיהתה אותי היא קפצה עלי בחיבוק וצווחה.
"נו איך היה השיעור הראשון שלך?" שאלה וסרקה אותי. "בסדר" מלמלתי
"נואה נידבק אלייך נכון?" שאלה העפתי בו מבט והוא חייך אלי.
"הייתי אומרת שאני נדבקתי אליו" אמרתי והצלחתי לצאת מהמצב הלא נעים של כמעט ללכלך על מי שעזר לי יותר מידי היום.
"יסמין תעזבי אותה ובואי לפה" אמר ג'ק.
היא נשקה ללחי שלי ודילגה אליו מניחה נשיקה קטנה על שפתיו ומתיישבת עליו.
ידעתי שהם זוג.
הם יותר מידי חמודים כדי לא להיות.
"מי זאת?" שאלה נערה וסרקה אותי במבט שופט ומעוצבן.
"זאת אחותי,ג'ולי" אמר איידן ונעץ בה מבט מוזר.
מבטה התרכך והתקשח שוב.
"אני ונסה" אמרה אחרי שחברה שלה תקעה בה מרפק.
ונסה הייתה בלונדינית וקטנה כמעט כמוני.
היא היתה מהממת,אבל מבט כלבתי לא זז מפניה.
חברה שלה כנראה הבינה שאני לא מרגישה בנוח כי היא מיהרה להציג את עצמה.
"אני לין,וזה אח שלי ליאם" אמרה.
שניהם היו ג'ינג'ים וכמו כולם מהממים.
כבר ידעתי לזהות מי מכל הבנים פה בנבחרת הפוטבול.
זה די קל,פשוט מסתכלים על הכי מנופחים.
אלה שרק אם אני אעלה על כיסא אני אהיה בגובה העיניים שלהם.
מכל מי שזכרתי והכרתי ידעתי שג'ק,נואה,ליאם, וג'סטין בנבחרת.
ראיתי עוד כמה בנים שנראו כאילו בולעים אסטרואידים לארוחת בוקר אבל לא זכרתי את השמות שלהם.
"אני ג'וליה" אמרתי וחייכתי אליהם.
הם התיישבו לידנו והתחילו לדבר.
אני דיברתי עם לין כשונסה מסתכלת עלינו כשחבורת בנות התקרבה אלינו.
הם היו...אין דרך פשוטה לומר את זה...זונות.
כאילו אני בדרך כלל לא שופטת לפי לבוש אבל...
הם קשרו את החולצה המכופתרת סביב החזה, אפילו לא על הבטן, ופתחו כמעט את כל הכפתורים בחולצה, נשארו אולי שתיים מכופתרים.
חזיה עם תחרה ביצבצה(אני אומרת ביצבצה אבל ראו יותר חזיה מאשר חולצה) מתחת לחולצה הקשורה.
וכשהן התקרבו הסמקתי בלי שליטה.
החצאיות שלהן לא כיסו את התחת שלהן.
כאילו בכלל!
שניים מהחבורה המשיכו להתקדם כשכל השאר נשארו מאחור ונעצו בנו מבטים.
"היי חברים" אמרה אחת עם שיער שחור וגוף יפה וארוך. ואני אומרת את זה אחרי שראיתי את הגוף שלה כן?
היא התלבשה הכי חשוף והתאפקתי לא לבחון את גופה כדי שלא תרגיש לא נעים.
"אין לי כח אליה" גנחה ונסה.
כולם גיחחו כשהנערה ריחפה,ליטרלי ריחפה.
היא היתה נראית קלילה ודילגה אלינו...לא אלינו.
אל מישהו מאחורי.
עיניה היו נעוצות בו.
הסתובבתי אחורה וראיתי את ג'סטין מגלגל עיניים אל נואה.
הרגשתי משהו מתנגש בי והסתכלתי על הנערה כשנפלה אחורה.
היא הייתה כל כך שקועה בג'סטין שלא ראתה אותי יושבת על הדשא.
נאנקתי ואחזתי בצד גופי.
היא בעטה בי עם הרגל שלה.
פאק,זה כואב.
"יחתיכת כלבה" צווחה הנערה.
קפצתי בבהלה ופתחתי את עיני.
לא שמתי לב בכלל שעצמתי אותן מכאב.
"אני?זאת את שפגעת בי!" אמרתי לפני שהספקתי לחשוב על המנטרה שלי תתעלם וזה יעלם.
"אני?" צווחה בכעס וקמה על רגליה.
אחזתי בצד גופי כשהיא הסתכלה עלי מלמעלה.
זה עיצבן אותי שהיא כאילו מעלי אז נעמדתי גם.
לצערי היא עדיין הייתה גבוה ממני אבל עכשיו לפחות לא הייתה יכולה לבעוט לי בפרצוף.
"היי ג'ול את בסדר?" שאל איידן ונעמד לידי.
הוא בחן את גופי וראה שאני תופסת במותן שלי.
נחיריו התרחבו בכעס והוא נשם עמוק לפני שהרים את מעט את חולצתי חושף חבורה אדומה ולצערי אני יודעת שעד סוף היום היא תיהיה כחולה.
"חתיכת כלבה מזוינת" נהם.
היא נרתעה לאחור אבל מייד התעשתה.
"איידן בייב,זאת היא אשמה לא ראית?" שאלה בקול מתוק.
"את יודעת מה ראיתי?" שאל ולא נתן לה לענות לפני שהמשיך.
"ראיתי אותך הולכת כמו כלבה שחושבת שהבית ספר של אבא שלה,ודורכת על אחותי כאילו היא חלק מהדשא,ואז מאשימה אותה" אמר כמעט צועק.
היא התכווצה אבל מיד הזדקפה.
"אחותך?המכוערת הקטנה היא אחותך?" שאלה ונחיריו התרחבו יותר עד שחשבתי שהם יקרעו.
"קיילי אני מציע לך ללכת לפני שאני אעשה משהו שתתחרטי עליו" סינן איידן.
"היי,היי,הכל טוב אני פשוט אלך" מלמלתי והתכופפתי לקחת את התיק שלי.
יד תפסה בידי ועצרה אותי.
הסתכלתי למעלה רואה את ג'סטין נועץ מבט בקיילי,כשראה שאני מסתכלת עליו הוא שיחרר את ידי מהר כאילו נגעל ממני וקבר את ידיו בכיסים.
"ג'ס" אמרה קיילי בטון מתוק עד כדי גועל.
שנאתי את זה שקראה לו בשם חיבה שלי,שלנו.
"בייבי ראית את הכלבה הזאת?והאח שלה הזה לא רק שהוא זיון גרוע הוא גם מאיים להרביץ לאישה" אמרה ונמרחה כל ג'סטין.
"אישה?" שאלה ונסה והסתערה על קיילי.
"אפילו כלבה לא הייתי קוראת לך,לא רוצה להעליב את הכלבים" אמרה לפני שתפסה בשיערה של קיילי מרחיקה אותה מג'סטין וגורמת לה לצווח.
אחרי כמה חבטות שנחתו איך לא,רק על קיילי.
איידן הרים את ונסה מקיילי וגרר אותה אחורה.
אחרי שהעיף בי מבט שואל,הרגעתי אותו שזה בסדר,והוא הלך עם ונסה הצידה.
"קיילי" צווחה החברה שלה וקירקרה סביבה.
אף אחד לא קם לעזור לה,והרגשתי לא נעים בשבילה.
כשצעדתי צעד אחד אליה ידו הכבדה של ג'סטין נחתה על כתפי והוא הניד בראשו לשלילה.
נשמתי עמוק ורציתי לצרוח עליו.
למה הוא לא מדבר?
לעזאזל אני פה כבר חצי שעה והוא לא זרק אלי אפילו מילה.
לקחתי את התיק שלי ומיהרתי ללכת משם.
קיילי עצרה אותי באמצע הדרך וניגבה את אפה מהדם שנזל לה.
"אני הולכת למרר לך את החיים,חתיכת זונה, את תתחנני שאעזוב אותך בשקט" לחשה.
נעצתי את מבטי בעיניה ונשבר לי.
נשבר לי לאכול חרא מאנשים כמוה אז הרמתי את אגרופי ותקעתי לה אותו בפרצוף.
היא נפלה אחורה בזעקה ואני הסתכלתי עליה מלמעלה.
"אף אחד לא ידבר ככה אל אח שלי,ואם אפילו תתקרבי אלי האגרוף שחטפת יהיה רק ההתחלה" אמרתי בקול סתור.
טיפשה,טיפשה,טיפשה.
אמרת שלא תמשכי צומת לב.
העפתי מבט אל החבורה של אחי שלצערי התחלתי להתחבר אליה.
פחדתי שהם לא ירצו לדבר איתי אחרי כל מה שקרה אבל הם הפתיעו אותי כשהריעו לי.
הסתובבתי והלכתי נכנסת לבית הספר.
כל היום הזה משתבש לי,
הייתי צריכה להיות סתם עוד אחת בקהל, לא זאת שבמרכז הבמה.
ניערתי את ידי בכאב והלכתי לכיוון הלוקר שלי.
רשמתי לעצמי לשאול את איידן מה קורה בינו לביןונסה אני בספק שהיא התנפלה על קיילי רק בגללי.
הגעתי ללוקר שלי והוצאתי ממנו משחה לחבלות.
אני תמיד לוקחת איתי אחד למקרה שחבורת ילדים יחליטו שמשעמם להם.
איידן אמר שאני לא אצטרך את זה יותר ומזל שלא הקשבתי לו.
אחרי שהעפתי מבטים לצדדים ראיתי שאין אף אחד במסדרון.
כנראה כולם בקפיטריה.
הרמתי את החולצה והחזקתי אותה עם שיני.
מרחתי בעדינות על המכה ועצמתי את עיני מקבלת בברכה את הקרירות הנעימה של המשחה הלבנה.
"למה יש לך משחה לשטף דם בלוקר?" שאל קול צרוד וגרם לי לקפוץ בבהלה.
הרמתי את ראשי ופגשתי בעיניים כחולות נוצצות שהסתכלו עלי בזעף.
עיניו ירדו אל המותן שלי שעדיין הייתה חשופה.
כמעט שחררתי את החולצה אבל לא רציתי שהיא תתלכלך מהמשחה,וחוץ מזה לא רציתי לענות לשאלה שלו.
הוא נשען על הלוקר לידי ובחן אותי.
"לא השתנת ג'ולס" אמר והחולצה נשרה מפי מבלי ששמתי לב.
"אז אתה זוכר אותי" מלמלתי.
מבט מבולבל עלה על פניו.
"איך אני יכול לשכוח את מי שבילתה איתי 7 שנים מהחיים שלי" אמר והתקרב אלי.
סומק עלה והציף את פרצופי.
נשפתי בהקלה.
הוא זוכר אותי,
יופי.
התחמקתי מקשר עין ומרחתי עוד קצת מהמשחה על אצבעי וסגרתי אותה דוחפת אותה בחזרה ללוקר.
מרחתי קצת על מפרקי האצבעות שלי שכבר האדימו,ותפסתי את ג'סטין מביט בהם בכעס.
"את יודעת בהתחלה לא הבנתי מה קרה לגולס הלביאה שלא תיתן לאף אחת לדבר עליה ועל המשפחה שלה ככה,אבל אז יצאה ג'ולס האמיתית והכניסה לכלבה הזאת כמו שצריך" אמר והתקרב אלי כולא אותי בינו לבין הלוקרים.
"עכשיו אני צריך להבין מה גרם לגולס הלביאה להתחבא" אמר ונשכתי את שפתי התחתונה בלחץ ונעצתי את מבטי בחזה שלו.
"למה יש לך את המשחה הזאת בלוקר?" שאל בעקשנות.
הרמתי את ראשי אליו והכנתי את עצמי לשקר.
אף פעם לא ידעתי לשקר לו.
"איידן מסתבך הרבה אז אני לוקחת את זה למקרה חרום" אמרתי ומבטו ננעץ בפני.
"את משקרת!למה?" שאל והתקרב יותר.
"אני לא משקרת,תעזוב אותי ג'ס" אמרתי ושנינו קפאנו.
זה הרגיש טוב להגיד את הכינוי שלו.
כמעט כמו שאמר את הכינוי שלי.
"אל תקראי לי ככה" אמר אחרי שפקח את עיניו.
מתי הן נעצמו? ולמה?
רגש שלא הבנתי נשקף מעיניו.
"ט..טוב" מלמלתי והוא התרחק ממני.
הוא נעץ בי מבט אחרון והלך.
נשענתי על הלוקר שלי ועצרתי את הדמעות.
את לא נעלבת שהוא נתן למישהי אחרת לקרוא לו בכינוי שאת המצאת!
את לא!
את לא!
אני כן!?!
בדרך חזרה הביתה ג'ס נסע איתנו ולא הסתכל עלי אפילו פעם אחת.
הם דיברו בינהם בזמן שהסתכלתי מהחלון.
זה היה יום מתיש,אבל היה יכול להיות גרוע יותר.