בחזרה לעבר

פרק 2

"ג'ולי...ג'ולי" צעקה אמא.
התהפכתי במיטה והתחפרתי בשמיכות.
"מ...מה?" מלמלתי בקול צרוד.
"קדימה,לקום" אמרה ומשכה ממני את השמיכה.
קור מקפיא השתלט על גופי והחנקתי זעקה.
"אמא!" צעקתי בכעס.
אבל היא כבר יצאה מהחדר,עם השמיכה כמובן.
רטנתי לעצמי והתגלגלתי מהמיטה.
שמעתי צחקוק ואז בן הסתכל עלי עם חיוך מתגרה.
הוצאתי לו לשון וחלפתי על פניו הולכת למקלחת.
צחצחתי שיניים ושטפתי פנים.
כשסיימתי איידן נשען על המשקוף של החדר שלי ואמר שהוא יוצא עוד חצי שעה אז כדאי לי להיות מאורגנת עד אז.
גלגלתי את עיני וטרקתי את הדלת בפניו.
הלכתי לארון שלי ועמדתי בוהה בכל הבגדים.
היום זה היום הראשון של הלימודים.
בבית הספר רויאל צריך לבוא עם תלבושת אחידה.
שזה אומר חולצה מכופתרת בלייזר וחצאית.
אצל הבנים זה אותו הדבר רק עם מכנס.
הצבעים לא משנים,לפחות ככה איידן אומר.
לקחתי מהמתלה את הבגדים שגיהצתי כבר אתמול ולבשתי אותם.
הסתכלתי במראה הקטנה שבחדרי וסרקתי את גופי.
חצאית מעל הברך בגובה הירכיים.
חולצה מכופתרת ומעל סוודר שחור.
גרביונים שחורים דקים.
ונעלי ספורט פשוטות.
עשיתי קוקו גבוה ושמתי תכשיטים ועגילים.
שמתי בושם ולקחתי את התיק שלי יורדת למטה.
"בוקר טוב" אמרתי לאבי עוברת דרך הסלון ומניחה נישקה קטנה על מצחו.
הוא מלמל משהו לא מחייב וחזר לעיתון.
זרקתי את התיק בכניסה למטבח ונכנסתי.
"בוקר טוב מתוקה, חביתה,טוסט,או קורנפלקס?" שאלה אמא.
לפני שהספקתי לענות איידן עקף אותי לא שוכח למשוך לי בקוקו וענה במקומי.
"טוסט" אמר מתיישב על האי הקטן שבמטבח.
אמא הסתכלה עלי והנהנתי באישור עדיין רוטנת על הקוקו.
התיישבתי לידו והוצאתי את הטלפון בוהה במסך הריק.
אין לי חברים שישלחו לי בוקר טוב.
או ישאלו אותי אם אני מתרגשת ליום הראשון בכיתה י"א.
וזה בסדר התרגלתי להיות לבד.
איידן שם לב לבהייה החסרת תועלת בטלפון שלי וחטף לי אותו מהיד מניח אותו על השולחן.
"זה ישתנה את יודעת.." אמר,שלחתי לו חיוך וקיוויתי שהוא מבין גם בלי שאדבר.
אני מקווה.
הוא הבין כמו תמיד וליטף את ראשי.
אמא שלי הסתכלה עלינו בשעשוע ואהבה אבל איידן לא שם לב וטוב שכך אחרת הוא היה מחטיף לי איזה אחת כדי שלא יחשבו שחס וחלילה אכפת לו ממני.
"אני אחזיר ואקח אותך כל יום" אמר.
"אני יודעת" אמרתי.
אמא הניחה לפנינו את האוכל ואכלנו בשתיקה.
עד שבן וניק ירדו ברעש ואכלו בצעקות.
אבא ואמא הצטרפו אלינו ואכלנו כשאיידן רב עם בן,וניק מסתכל מהצד בסקרנות.
"מתרגשת?" שאל אבי בשקט מנצל את הרעש.
משכתי בכתפי ונתתי ביס גדול בטוסט.
נראה שהם מנסים לדבר על המעבר כמה שפחות אבל לא מתעלמים מהנושא לגמרי.
"קדימה ג'ולי יצאנו?" שאל איידן וקם לא מחכה לתשובה.
בלעתי את הטוסט מהר ולגמתי לגימה ענקית מהנס.
אמא שלי רטנה משהו על זה שאיידן לחוץ מידי ונתנה לי חיבוק גדול.
אבא משך אותי ממנה רק כדי לתת לי גם הוא חיבוק חזק.
בן צחק וצעק להם לעזוב אותי.
וניק רץ וקפץ עלי מצטרף לחגיגה.
"בהצלחה" לחש לאוזני ונתן לי נשיקה רטובה על הלחי.
נישקתי אותו גם ולחשתי לו תודה.
ליטפתי את ראשו של בן יודעת שאם אנסה לחבק אותו הוא יקלל אותי
ויצאתי מהמטבח מרימה את תיקי וצועקת ביי לכולם.
נכנסתי לרכב של איידן שפעם היה של דודי וחיכיתי שהוא יסיים את השיחה.
"לא יחתיכת דביל" אמר בפעם העשירית.
הוא נאנח ושם על רמקול מתניע את הרכב.
"בעיה שלך אמרתי לך לא לשתות אתמול" אמר איידן.
"אבל מה הקשר יבן זונה אין לי איך להגיע לבית ספר" אמר בקול מהטלפון ונשמע מרוחק.
צליל נפילה וקללה גרם לי להשתנק בצחוק ואיידן חייך אלי בעודו יוצא מהחנייה הישנה.
"יש איתך מישהי?" שאל הקול בזעזוע.
"זאת אחותי ידביל, אני לא מזיין כמוך עד הבוקר ביום הראשון ללימודים" אמר איידן ולחש לי סליחה,הוא לא אוהב שאני שומעת דיבורים כאלה,כאילו שאני בת 10.
"היית צריך לראות אותה, אחי אם היית מעיף בה מבט המכנסיים שלך כבר היו נעלמים" אמר הבחור.
לחיי נצבעו באדום ואיידן העיף בי מבט לפני שאמר, "אני מנתק,תיקח מונית",
הבחור קילל והשיחה נותקה.
"מי זה היה?" שאלתי בלחש והסתרתי חיוך.
הוא מצחיק הבחור הזה.
"את לא מזהה?" שאל.
הנדתי בראשי והוא חייך חיוך חושף שיניים.
"זה ג'סטין" אמר,
חייכתי חיוך נבוך,לא היה לי שמץ של מושג מי זה הג'סטין הזה.
"בחיי,את לא זוכרת?" שאל וצחק.
נתתי לו מכה קטנה בכתף והוא צחק יותר.
זה בטח הרגיש לו כמו לטיפה עם כל השרירים שמקיפים אותו.
"את והוא לא הייתם זזים אחד מהשני ביסודי" אמר איידן והחנה את הרכב.
יצאתי מהרכב והלכתי אחריו עדיין חושבת.
ג'סטין?...ג'סט...ג'ס? ג'ס!!!
הילד הקטן,ג'ס, הוא היה כל כך חמוד.
ועכשיו הוא נשמע כל כך...גברי!,
כבר הגענו למזכירות,היא הביאה לי את כל הפרטים שלי,
איזו כיתה אני,מספר לוקר...
איידן שלח מבטים לטלפון שלו אז שיחררתי אותו בהבטחה שאני בסדר.
"בטוח?" שאל בפעם האלף,מלווה אותי ללוקרים.
"בטוח! לך כבר יחופר, תאמין לי שזה שאתה צמוד אלי לא עוזר לתדמית שלי" רטנתי.
"תתפלאי אבל זה כן" אמר נושק לראשי ורץ.
הוא לא טעה.
בדרך לכיתה השמועות כבר עשו כנפיים וילדים במסדרונות לא הורידו ממני את העיניים.
נעשיתי מודעת לעצמי והשתדלתי ללכת בקו ישר ולא לעשות מעצמי צחוק.
כשפניתי ימינה במסדרון למקום שאני מקווה שנמצאת הכיתה שלי נתקלתי בנערה.
הועפתי לאחור אבל ידיים יציבות החזיקו בי ככה שרק הטלפון שהיה בידי נפל.
התכופפתי להרים אותו והתנגשתי בראש של הבחורה.
הזדקפנו שנינו לעמידה וגנחנו בכאב.
פלטתי צחקוק וגם היא.
זאת היתה נערה גבוה ובלונדינית היא היתה יפיפייה אמיתית.
עיניה היו ירוקות בורקות ושיער בלונדיני נשפך בגלים על צווארה השזוף.
לידה עמד בחור,זה שעצר אותי מליפול.
הוא היה ענקי,כאילו ממש...אולי כמו איידן.
הוא חייך אלי חיוך יפה עם גומות
ועיניו החומות נצצו בשעשוע.
"סליחה" מלמלתי במבוכה והרמתי את הטלפון,בדקתי שהוא לא נשבר
והחזרתי את מבטי אליהם.
"אז..אני אלך" מלמלתי וניסיתי לעקוף אותם.
"חכי שניה" אמרה הבחורה בעדינות.
"את אחות של איידן?" שאלה.
הנהנתי והזעפתי פנים,
אני אתקע פה בתור אחות של...?
טוב אולי זה עדיף מהילדה המוזרה או
הקריפית שצריכה להתאבד.
"אל תראי כל כך זועפת אח שלך מוכר כאן בקטע טוב" הקניט אותי הבחור.
הקול שלו היה עמוק וחזק.
"אני לא זועפת" אמרתי בזעף גורמת להם לצחוק.
"את כזאת חמודה" קראה הבחורה.
אני לא יודעת אם זאת היתה מחמאה או לא אבל ממישהי יפה כמוה,חמודה?נשמע מעליב.
אבל לא לקחתי ללב,אני כבר רגילה לזה.
והיא בכל מקרה בטח החמיאה לי.
קשה לי לקבל מחמאות, אני תמיד חושבת שמשקרים לי.
"אז מי אתם?" שאלתי.
כל הכבוד ג'ול,תמצאי לך חברים.
"אני יסמין וזה ג'ק" אמרה.
"היי אני ג'וליה אבל אתם יכולים לקרוא לי ג'ול" אמרתי וחייכתי.
"יואוו את יותר חמודה כשאת מחייכת"
צווחה יסמין.
פערתי את עיני בהלם והסמקתי והיא רק חייכה חיוך גדול בזמן שג'ק צחק.
"איזה כיתה את?" שאל ג'ק קוטע את המבוכה.
"אני..בכיתה..י"א1" אמרתי נזכרת במה שאמרה המזכירה.
"אוף את לא איתי" התבאסה יסמין.
"אבל את עם ג'ק" אמרה מהר וטפחה על כתפו.
"הוא יעזור לך בכל מה שתצטרכי" החליטה בלי לשאול אותו,לא היה נראה שזה מפריע לו כאילו הוא כבר רגיל לזה.
הנהנתי בהיסוס ואמרתי תודה.
"תביאי את הטלפון שלך שניה" אמרה וחטפה אותו מבין ידי.
היא התעסקה בו כמה שניות ואני הסתכלתי על ג'ק בשאלה.
הוא משך בכתפיו וחייך מציץ מעל יסמין ואז קורץ לי.
"הנה קחי" אמרה והושיטה לי אותו בחזרה.
"הוספתי לך את המספר שלי ושל ג'ק,
תתקשרי בהפסקה ותבואי לאכול איתנו"
אמרה.
הנהנתי ולפני שהספקתי להגיד תודה היא מיהרה להגיד ביי ולרוץ לכיתה.
הסתכלתי על גבה בהלם בזמן שהלכה.
בחיים לא פגשתי מישהי כמוה.
כזאת...בטוחה בעצמה.
"סליחה על זה ,לפעמים היא לא מרסנת את עצמה" אמר ג'ק מבהיל אותי.
"שכחת שאני פה?" שאל בקול לא מאמין וצחק.
"סליחה" מלמלתי וסידרתי את התיק בעצבנות.
"זה בסדר,קדימה בואי לכיתה" אמר וחייך.
הוא לא מפסיק לחייך,לא כואבות לו הלחיים?
"יס מיהרה,הכיתה שלה היא בצד השני של בית ספר והיא צריכה לעבור בלוקר שלה, אז אל תעלבי או תחשבי שהיא ניסתה לברוח לך" אמר.
הנהנתי והוא החזיר הנהון.
"אתה לא חייב ללוות אותי" אמרתי כשהבנתי שיכול להיות שהוא עושה את מחוסר נעימות.
"זה בסדר,אני רוצה" אמר.
"ואני גם ככה בדרך לשם" ,הלכנו בשתיקה עד שהוא שוב דיבר,כנראה מבין שאני לא מתכוונת להיות זאת שתתחיל השיחה.
"אז את אחות של אייד,נכון?" שאל.
אייד?מה,כנראה הם חברים טובים.
חשבתי שרק אני והמשפחה שלי קוראים לו ככה.
הנהנתי והסתכלתי מסביבי.
ילדים נעצרו והביטו בנו בעודם מתלחששים בינם לבין עצמם.
"איך אתה מכיר אותו?"שאלתי.
"אנחנו חברים טובים כבר הרבה שנים" אמר עם חיוך קטן וצופן סוד.
"אז את באמת לא זוכרת אותי, אה?" מלמל.
הסתכלתי עליו בהפתעה וסרקתי את פניו מנסה להיזכר.
"אמ..לא" אמרתי,
"אם את לא זוכרת אז את לא זוכרת מה אפשר לעשות" אמר במשיכת כתפיים.
"למרות שאני לא מבין איך הצלחת לשכוח את הבחור הכי חתיך שראיתי בחייך" אמר בהתנשאות מזויפת.
פרצתי בצחוק משוחרר והוא הביט בי בהפתעה.
"את..יש לך...לא משנה הנה הכיתה שלנו" אמר אחרי שהניד בראשו כאילו מסלק מחשבה מראשו.
נכנסנו לכיתה ומיד עשרות זוגות עיניים ננעצו בי.
תפסתי את רצועות התיק בחוזקה והורדתי את עיני לריצפה,נשמתי עמוק והדבקתי חיוך רועד על שפתי.
פתאום ידיים כבדות הונחו על כתפי והרגשתי את רגלי מתכופפות מעט.
הסתכלתי למעלה וראיתי את עיניו המחייכות של ג'ק מביטות בי בעידוד.
חייכתי אליו חיוך אמיתי והוא גרר/הוליך אותי אל מקום פנוי.
"את גדולה" לחש לי לפני שעזב את כתפי והלך אל מאחורי הכיתה.
לפני שהספקתי לחשוב מה הכוונה במילים שלו המורה נכנסה לכיתה וכולם השתתקו.
וואו זה כבר שונה מבית ספר ציבורי.
בבית ספר הקודם שלי היה לוקח למורה לפחות חצי שיעור כדי להשתיק את הכיתה.
אני מקווה שיהיה לי יותר טוב פה.
לא.
אני בטוחה שיהיה לי יותר טוב פה.

אני ממש מתרגשת להתחיל את הסיפור הזה ואני מקווה שתהנו ממנו.
ואני ממש אשמח לחוות דעת כנה כדי שאוכל לדעת מה לשפר,ואשמח לתגובות והצבעות
ותכתבו לי כמה מילים הייתם רוצים שיהיה בכל פרק.למשל בפרק הזה היה 1570