בחזרה לעבר

פרק 11

נ.מ ג'סטין
אני לא יכול.
אני לא פאקינג יכול לעשות את זה.
לא לפחות בלי לקבל זיקפה של החיים.
המחשבות שלי רצו הזמן שהנחתי את ידי על גופה הרך של ג'ולס.
פאק!
היא הצטמררה לרגע ועיניה המזוגזגות רפרפו
על פני, נשמתי עמוק והתפללתי לכוחות.
"אמ..זה נעים" לחשה כשידי גלשו על ביטנה.
החנקתי נהמה ונשכתי את לשוני.
לעזאזל איתך ג'ולס.
לעזאזל עם הגוף היפה שלך.
לעזאזל עם הקול הנעים וסקסי שלך.
ולעזאזל עם זה שנראית שפוכה מהתחת ככה שלא יכולתי לנשק אותך.
כן! תכניס את זה למוח החרמן שלך חתיכת טמבל.
אסור לך לנשק אותה כשהיא במצב כזה,
צעקתי לעצמי בראש.
ידיה שחררו את החזה שלה והונחו בעדינות על ידי.
עיני זזו מעצמן אל החזה המפואר שלה שהיה עטוף בחזייה שחורה.
הרמתי מהר את עיני אל פרצופה וניסיתי להשכיח את מראה גופה הרטוב מראשי.
הזין שלי פעם כמו שלא פעם בחיים והרגשתי אותו מתחיל להתקשות.
"למה הפסקת?" שאלה בעייפות.
המשכתי לסבן את גופה מדלג על החלקים ה..."מכוסים" בגופה וניסיתי לחשוב על דברים לא מחרמנים.
סבתא שלי,ההורים שלי,ג'ק...
עיני ירדו כל שניה אל גופה והחלטתי להפסיק לענות את עצמי והורדתי את ידי ממנה מקבל אנחה מג'ולס ששוגרה ישר לזין שלי.
כמעט השארתי אותה שם והלכתי לאונן כמו ילד בתול בן 12.
אבל עוד מבט אחד בה הראה לי שאם אני משאיר אותה פה לבד היא מהר מאוד תשבור משהו.
הרמתי את ברז המים שוטף את גופה בזריזות ומיהרתי להביא לה מגבת.
היא באה להוריד את החזייה וליבי פספס פעימה.
"מה פאקינג נראה לך שאת עושה??" שאלתי מהר.
היא הסתכלה עלי כאילו אני משוגע ולמרבה שמחתי וצערי היא הורידה את ידיה מהחזייה.
"אתה רוצה שאני ארטיב את המגבת?" שאלה בגלגול עיניים שגרם לה לסחרחורת.
חרקתי שיניים כשהתקרבתי אליה והיא נאחזה בי.
חולצתי התרטבה אבל הייתי עסוק מידי בלחשוב על החזה שלה שמחוץ לשלי.
כמו שאמרתי ילד בתול.
נשמתי עמוק וגררתי אותה מחוץ לאמבטיה והושבתי אותה על האסלה.
"אני הולך להביא לך בגדים,אל תזוזי ובבקשה ממך אל תורידי כלום!" אמרתי ועטפתי אותה במגבת.
"אתה תמיד היית כל כך שתלטן!" גנחה ומיהרתי לצאת ממלכודת הביצים הכחולות הזאת.
חפרתי לה בארון עד שמצאתי מכנס ארוך
וחולצה גדולה.
נזכרתי שהיא צריכה גם בגדים תחתונים וידי היססו לפני שפתחו את המגירה הראשונה.
שלל חזיות ותחתונים התגלה.
לקחתי את הכי פשוטים שמצאתי וחזרתי אליה רואה אותה שרה לעצמה.
חיוך קטן עלה על שפתי והיא הרימה את עיניה אל פני.
"את שרה יפה" אמרתי.
היא גיכחה וניפחה את לחייה באוויר.
"שקרן" מלמלה.
הרמתי אותה מהאסלה והנחתי את הבגדים עליו.
"תתלבשי מהר,אם יקח לך יותר מידי זמן אני נכנס!" אמרתי והיא גלגלה עיניים.
יצאתי ושמעתי אותה ממלמלת.
"כאילו זה איום בכלל"
כשהיא סיימה הרמתי אותה על המיטה וכיסיתי אותה.
"תישאר" מלמלה כשקמתי.
הורדתי את החולצה ונכנסתי מתחת לשמיכה.
"לא התכוונתי ללכת" מלמלתי והצמדתי אותה אל גופי.
"התגעגעתי אלייך" מלמלה
"הייתי פה כל הזמן" אמרתי בחוסר הבנה.
"כשלא היית" מלמלה.
ליבי התכווץ ותהיתי אם היא שמעה אותו.
"אני מצטער,אני כל כך מצטער" מלמלתי.
מה עוד יכולתי להגיד?
שהייתי נער בן 12 שהיה מאוהב בחברה הכי טובה שלו עד מעל לראש?
שכבר אז ידעתי שאני לא מספיק טוב בשבילה ושאף פעם אהיה?
שכאב לי לדעת שבעוד כמה שנים היא תתקדם הלאה ותשכח אותי?
אז כן יצאתי דפוק,השארתי אותה מאחור כדי שלא תנטוש אותי אם תגלה על ההתאהבות הטיפשית שלי.
היא קברה את ראשה בחזה שלי מזכירה לי שהיא עוד פה.
"לא משנה כמה פעמים תגיד לי שאתה פה ושאתה אף פעם לא הולך,אני לא אוכל להאמין לך" אמרה בשקט והתכווצתי בכאב.
הרסתי את זה אני יודע.
זה אף פעם לא יחזור להיות כמו פעם.
היא תמיד תפחד שאני אלך ואני תמיד אשמור מרחק כדי שלא אעשה משהו טיפשי.
ככה זה כנראה נועד להיות.
אז למה אני מרגיש ככה?
כאילו בא לי לבכות.