בחזרה לעבר

פרק 5

עברו כבר ימים מאז היום הראשון שלי בבית הספר,
וג'סטין עדיין מתעלם ממני, אבל אני לא יכולה להתעלם ממנו.
הנוכחות שלו מורגשת מידי,אצבעותי מעקצצות כל פעם שהוא עובר לידי מרצון לנער אותו ולצעוק עליו.
למה הוא השתנה כל כך?
עשיתי משהו לא בסדר שהוא התרחק ממני ככה?
הוא נוסע איתנו בבקרים ומידי פעם גם בצהריים.
אבל לא מסתכל עלי אפילו פעם אחת.
מצבי בבית הספר יותר טוב.
קיילי הזאת לא מתייחסת אלי וחוץ מלהיתקע בי מידי פעם היא מתעלמת מקיומי.
מה שבסדר גמור מבחינתי.
התחברתי ממש לקבוצה של איידן והם קיבלו אותי אליהם בשמחה.
בהתחלה פחדתי שהם עושים את מחוסר נעימות אבל כשהפסקתי לגשת אליהם הם ניגשו אלי וזה פשוט חימם לי את הלב.
בחיים לא חשבתי שיהיו לי חברים.
ועוד חברים הכי טובים כמו יסמין,לין ונואה שאליהם הכי התחברתי.
יצאתי משער בית הספר ועדיין הופתעתי מהחיוך שהיה על פני,אני רגילה לצאת מבית ספר עם בגדים קרועים או חבלות ומבט קפוא, לא עם חיוך מוזר שאין לו הסבר.
הייתי מאושרת,אחרי הרבה זמן שלא.
סידרתי את כתפיות התיק וסרקתי את החניה.
לא לקח לי הרבה זמן לאתר את הקבוצה הקולנית שלמדתי לחבב.
ליאם ראה אותי ונופף לי גורם לכל החבורה להסתכל עלי בציפייה.
התקדמתי אליהם מחייכת ועיני שוטטו בחוסר שליטה מחפשות אחרי מישהו שלא רוצה קשר אלי.
לא מצאתי אותו נאנחתי ונעמדתי לידם.
נעמדתי ליד איידן והוא כרך את זרועותיו סביבי.
"את באה?" שאל ופנה ללכת.
"אה..אמרתי לך בבוקר אייד" אמרתי והוא קימט את מצחו,
נאנחתי וגלגלתי את עיני.
"אתה מקשיב לי בכלל כשאני מדברת איתך?" שאלתי בשעשוע ודחפתי את ידו הגדולה ממני במאמץ.
הוא פירש את הדחיפה כדחיפה נעלבת והחזיר את ידו בעקשנות.
"בסדר אני מודה שלא הקשבתי לך בבוקר, מה אמרת?" שאל בהתנצלות וכולם גיכחו.
ידעתי שהוא לא מקשיב,אם הוא היה מקשיב היינו רבים.
"אני הולכת לראיונות עבודה!" אמרתי,
תוך שניות פרצופו התעוות והוא הניד בראשו בחדות, "לא." פסק ,"אייד-" הוא קטע אותי בכעס.
"לא,אם חסר לך משהו תגידי לי ואני אקנה לך" אמר ושילב את ידיו.
ידעתי שזה הולך להיות קשה ולא התכוונתי לפתוח את זה מול כולם, לא משנה שהם חברים שלו,שלנו,
"אנחנו נדבר על זה בבית,אבל בנתיים אני לא שואלת אותך" אמרתי, הוא הרים גבה וגופו התקשח.
אני לא מדברת אליו ככה בדרך כלל,
ואנחנו כמעט לא רבים באמת,בצחוק? כן.
"ג'וליה" אמר בקול קשה ושמי המלא הראה כמה שהוא כעס גם בלי שיצעק, שחררתי נשיפה נרגזת והחלפנו מבטים.
-את לא הולכת- עיניו חוררו אותי.
-אתה לא יכול לפרנס אותי לנצח- החזרתי עם
עיני ועיניו התרככו אבל מיד התקשחו שוב.
"לעזאזל איתך ג'ולי" קרא בכעס והכה את גג מכוניתו.
ידעתי שניצחתי אבל איידן עדיין נלחם.
"מה קורה?" שאל ג'סטין והתקדם אלינו עם נואה.
"למה אייד מנסה להפוך את המכונית שלו למכונית עם גג נפתח בעזרת האגרופים שלו?" שאל נואה בשעשוע מתייחס למכה המהדהדת שהנחית איידן מקודם.
"ג'ול רוצה לעבוד ואיידן מתחרפן" אמר ג'ק וראו שנהנה מהמופע הוצאתי לו לשון ואיידן הפנה לעברו אצבע שלישית.
ג'ק נחר והצמיד אליו את יסמין.
"מי הסכים לך-?" ירה
"אני" עניתי בלי היסוס
הוא נעץ בי מבט ונאנחתי "אבא"
"לעזאזל איתו" לחש לעצמו.
"איפה" שאל עדיין כועס.
"בחנות ספרים" אמרתי וכתפיו התרפו,
"ובמאפיה" מלמלתי בלחש אבל הוא לא פספס.
"של כרמון?" שאל בקור,קולו היה מפחיד כמעט ולא זיהיתי אותו.
"אחי אתה...היא לא יכולה לעבוד שם" אמר נואה וג'ק הנהן.
"היי,שקט אתם" קראתי בזעף הם לא עוזרים.
"ג'ול הגישו כבר כמה תביעות נגדו" אמרה יסמין בעדינות.
"על הטרדות מיניות" אמרה ונסה בחוסר סבלנות כשראתה שאני לא מבינה.
"אה..." מלמלתי "הוא היה...נראה בסדר כשדיברנו..קצת נלהב מידי" אמרתי לעצמי
"את ניפגשת איתו?!" צעק איידן בחוסר אמון.
הנהנתי בהיסוס לא היה טעם לשקר.
"פאק...את רואה למה אסור לך לעבוד? את תמימה מידי" אמר וגנח מתסכול.
"אני לא-" אבל איידן קטע אותי שוב הוא הסתער עלי ובחן את פני.
"הוא נגע בך? הוא עשה לך משהו?" שאל היססתי והנדתי בראשי,הוא נעץ בי מבט לא מאמין וכועס אבל באמת שכרמון לא עשה לי כלום- דברים שגרמו לי אז להרים גבה צצו בראשי.
"מה זה" אמר איידן "מה?" שאלתי מרימה אליו את מבטי.
"אני יודע שנזכרת במשהו" אמר בקול כעוס.
"אני לא...אתה לא..." מלמלתי והבנים נעמדו ליד איידן ונעצו בי מבטים להפתעתי גם ג'סטין נעמד קרוב יותר.
"ג'ול" אמר נואה והיה נשמע כועס, בחיים לא ראיתי את נואה כועס.
ובחיים זה אומר בשבוע וקצת שאנחנו מכירים.
"אתם סתם מגזימים" נפנפתי אותם בביטול.
"ג'ולס" קולו השקט והקר של ג'סטין גרם לי להצטמרר, זאת הפעם הראשונה שהוא פונה אלי מאז.
"מה הוא עשה,תגידי גם אם זה רק מילה מזוינת אחת שגרמה לך להרגיש לא בנוח" אמר בשקט והבנים הנהנו.
יסמין ולין הנהנו אלי עם חיוך מעודד וונסה נעצה בי מבט מתגרה,כאילו אומרת לי שאין לי אומץ לדבר,הפנתי את מבטי ממנה והסתכלתי על חבורת הבנים הענקית שבחיים לא הייתי חושבת שהם בני 18.
"אני אומרת לכם שאתם מגזימים..הוא רק.. זה רק ש...הוא מידי פעם זרק משפט מוזר." אמרתי.
"כמו?" שאל ליאם כשהבין שאני לא מתכוונת להמשיך,הוא נשען על המכונית של איידן וחיכה עם כולם שאמשיך.
"אמ..נגיד כשבאתי הוא שאל בת כמה אני ,כי אני נראית מפותחת?" מלמלתי אני רגילה להערות על הגוף שלי,בגלל שאני רזה הקימורים שלי יותר מורגשים.
אבל המבט שלו כשאמר את זה ואיך שסרק את החזה שלי גרם לי להרגיש לא בנוח.
אבל התעלמתי מהאי נוחות כי הוא משלם טוב ומתאים את השעות לנוער.
נראה שאיידן יודע מה הסיבה שאני רוצה לחזור לשם, "ומה עוד" שאל וראיתי את עיניו מאפילות חשבתי לשקר לו אבל אני שונאת לשקר לו, אז רק עידנתי את המשפטים כמה שיכולתי.
"הוא הציע להחזיר אותי בימים שאסיים מאוחר, סירבתי בנימוס אבל הוא התעקש ו..פשוט חשבתי שהוא נחמד" מלמלתי באמת הרגשתי תמימה כשאמרתי את זה בקול אבל רציתי להאמין שזה היה מנחמדות אני צריכה את העבודה הזאת.
"בן זונה" מלמל נואה.
"אבל אולי הוא באמת רצה רק..."השתתקתי מהמבט הכועס של ג'סטין,המסכה שהדביק על פניו לידי נשרה והראתה זעם,זעם בלתי נשלט.
אולי אני באמת תמימה אחרי הכל.
"ומה עוד?" שאל ג'סטין ונשם עמוק, איך הוא יודע שיש עוד?
את הפרט הזה חשבתי להשמיט כי איידן תמיד מתחרפן מדברים כאלה אבל הרגשתי את השקר
קורס כשעיניו של ג'סטין הביטו לתוך עיני מתריאות לי לא לעשות שטויות.
"אמ..וזהו בעצם..כאילו הוא חיבק אותי לפני שהלכתי ו..זהו" אמרתי והשמטתי את החלק שידיו גלשו על גבי כמעט נוגעות בישבן שלי ואת מבטו המסופק והמגעיל, אבל לא היה נראה שהייתי צריכה להגיד את זה כי איידן האדים ועצם את עיניו, ידעתי שהוא מנסה להרגיע את עצמו.
"אייד,אתה לא תעשה משהו מטופש נכון?" שאלתי כשהוא החליף מבטים עם הבנים
"לא, לא משהו מטופש" ענה בשקט.
"תלכי לריאיון בחנות ספרים עם נואה,ואל תתקרבי יותר למאפיה" אמר.
"היי,גם אני רוצה לבוא איתכם" אמר נואה במחאה אבל איידן התעלם ממנו.
נאנחתי אבל הרגשתי קצת הקלה,לא רציתי לחזור לשם אבל לא ראיתי ברירה אחרת
, אנחנו צריכים את הכסף הזה.
לא סיפרתי לאף אחד ששלחתי את הקורות חיים שלי גם לבר באיזור ולאולם אירועים, איידן ינעל אותי בחדר ויקשור אותי למיטה אם ידע על זה.
הבנות נפרדו מאיתנו בחיבוק והלכו.
נואה התלחשש עם הבנים בצד והם צעקו לי ביי לפני שהתפצלו למכוניות יפיפיות ונתנו גז.
"אזזז" אמר נואה מושך את המילה וקובר את ידיו בכיסיו.
הוא הוביל אותי למכונית שלו והסתכל עלי.
"למה לא סיפרת לאף אחד?" שאל וקצת רוגז נשמע בקולו, "באמת חשבתי שהוא רק נחמד,ולא היה לי נעים שלא הרגשתי בנוח איתו" מלמלתי.
"ג'ול את לא צריכה להרגיש לא בנוח" אמר בקול קשה והכניס אותי בעדינות למכונית אבל טריקת הדלת הראתה שהוא כועס.
הלב שלי נמס שהבנתי שהבחור המשעשע והמגודל באמת ובתמים דואג לי.
"אם את מרגישה לא בנוח אז משהו פה לא בסדר, ותאמיני לי שאת היחידה שכן בסדר" אמר אחרי שנכנס לרכב.
"למה את רוצה עבודה?" שאל והתניע את  הרכב.
הרגשתי מספיק בנוח כדי לדבר איתו על מצבנו הכלכלי אבל נראה שהוא כבר יודע את הפרטים.
אז חידדתי את תשובתי.
"מההורים שלי אין מצב שאבקש כסף כל המשכורת שלהם הולכת על ניק ובן ועל ההוצאות החודשיות, ואיידן קורע את התחת כל יום אחרי הלימודים בעבודות פיזיות קשות, בזמן שאני בבית עושה שיעורים הוא עובד בתור פועל בניין וסוחב דברים במשך שעות בשמש, בזמן שאני ישנה הוא עובד בבר בתור מאבטח וישן בקושי כמה שעות" אמרתי בשקט ושנאתי את זה שקולי רעד.
"הוא לפעמים היה עובד כל הלילה או מבריז מהבית ספר כדי שיהיה לו מספיק כסף לקנות לי דברים שאני רוצה" אמרתי והרגשתי את ידו החמימה של נואה מנגבת דמעות שלא שמתי לב שירדו לי , הוא ליטף לי את הלחי והרשתי לעצמי להישען עליה לכמה שניות.
"איידן הוא חרא מדהים,את צריכה להבין שאין לו בעיה לעבוד גם 12 שעות אם זה אומר שאת תישארי בבית מוגנת, או לפחות לא תסכני את עצמך" אמר נואה והעיף בי מבט לשניה לפני שהחזיר אותו לכביש.
"איך אתה יודע? לפעמים אני חושבת שאייד היה רוצה שאני פשוט לא יהיה כי אז לא היה צריך לפרנס אותי, ואולי היה מגשים את החלומות שלו במקום לדאוג לאחותו הקטנה" מלמלתי בלחש.
המחשבות האלה היו צצות לי כשהוא לא היה חוזר ימים ולילות הביתה ועובד, אני יודעת את זה כי חיכיתי לו בחדר עד שהייתי נרדמת לו על המיטה.
או כשהוא שבר את היד בגלל משהו שנפל עליו בעבודה כשבכלל לא היה צריך לעבוד אבל ילדים שהתעללו בי אז, הרסו רכוש של בית ספר ואמרו שזאת היתה אני,וכדי שלא יעיפו אותי איידן היה צריך לשלם על הנזק.
כשנשברה לו היד ולא היה יכול להמשיך לעבוד הוא פתח את החסכונות שלו רק כדי שלא יעיפו אותי.
"מה את מדברת שטויות?" נהם נואה בכעס.
היא כועס עלי יותר מידי היום ואני מרגישה נזופה.
"איידן אוהב אותך,הוא עובד עם חיוך רק כשהוא יודע שהכסף נועד בשבילך,ואני אומר לך את זה אחרי שראיתי אותו עושה שעות נוספות רק כי היה לך טיול שנתי והוא רצה שתלכי אליו,כשהוא קיבל את המשכורת הוא ממש רץ לבית ספר שלך לשלם את זה" אמר נואה.
מיותר לציין שאני לא רציתי ללכת לטיול הזה אבל היועצת דיברה עם המנהלת שדיברה עם המורה שדיברה עם ההורים שלי שדיברו איתי שדיברתי עם איידן כי לא היה לי עוד למי לבכות.
הוא כמובן הרגיע אותי ואמר שאהנה כל עוד התעלם מהם, ושילם תוספת כסף כדי שאהיה בחדר לבד.
"איפה החנות?" שאל וראיתי שהגענו למרכז העיר, אמרתי לו את שמה והוא המהם.
"לאן הבנים הלכו?" שאלתי.
"אהה? אמ..בטח לאימון" אמר,
"אבל איידן לא מתאמן" אמרתי בחוסר הבנה.
"אה,הוא החליט לחזור" אמר
זה לא היה כ"כ הגיוני איידן לא היה צריך להתאמן היו לו שרירים מוצקים מאוד בעקבות העבודת בנייה.
"סליחה שלא הלכת..בגללי" אמרתי לנואה
"שטויות אני תמיד שמח לעוד זמן איכות עם החברה הכי טובה שלי" אמר ועיני הורו.
חשבתי שרק אני מחשיבה  אותו בתור החבר הכי טוב שלי,בחיים לא חשבתי שזה הדדי.
"מה? אני החברה הכי טובה שלך?" שאלתי בפליאה והוא כנראה פספס את ההתרגשות כי עיקם את אפו.
"חשבתי שגם את חושבת ככה" מלמל מתחת לאפו.
"בטח שכן,פשוט לא חשבתי שאתה מחשיב אותי ככזאת" אמרתי עם חיוך גדול.
הוא ראה את החיוך ושפתיו נמתחו לחיוך רחב.
"אז...זה סגור,החברה הכי טובה" אמר והחנה.
"זה סגור,החבר הכי טוב" אישרתי הוא טילטל את ראשו וצחק.
"התכוונתי שהחנות סגורה ג'ולי" אמר ופרץ בצחוק.
האדמתי כמו שלא האדמתי בחיים וצחוקו רק התגבר.
"ש..שקט,זה לא סגור היא אמרה לי להיכנס בכל זאת" אמרתי ויצאתי מהר משאירה אותו באוטו.
הריאיון הלך סבבה והיא אמרה שהיא תדבר איתי בימים הקרובים,
נואה מיהר לשים אותי בבית ומלמל לעצמו שאולי הוא יספיק.
התקלחתי והכנתי לכולם ארוחת צהריים שבטח יואכלו אותה בערב.
הכנתי שיעורים וראיתי שרק שעה ארבע.
ידעתי שהאימון כדורגל של בן מסתיים בארבע וחצי והצהרון של ניק גם מסתיים בסביבות השעה הזאת.
אז שמתי נעלי בית ויצאתי אליהם,
בכללי אני לא צריכה לקחת אותם בן מספיק גדול כדי לבוא לבד ולהביא את ניק איתו.
אבל אני אוהבת את הרגע הזה שניק רץ אלי ומחבק אותי.
או שאני מגיעה לאימון של בן ורואה ניצוץ של שמחה וגאווה בעיניו.
שמתי לי שירים באוזניות והלכתי בנחת.
מהר מאוד הגעתי לבית הספר של בן.
אמרתי שלום לשומר הנחמד והלכתי אל המגרש.
חיפשתי את בן עם עיני ומהר מאוד מצאתי אותו, הוא התרוצץ במגרש והחליף כיפים עם חברים לקבוצה.
כשהבקיע גול שמסתבר שהיה האחרון להיום קפצתי בשמחה וצעקתי את שמו בעידוד.
הוא מיהר להיפרד מחבריו וגרר אותי את אל הכניסה.
"תחכי פה ואל תזוזי" אמר בטון מזהיר ורץ אל מה שאני מניחה שהוא המלתחות.
חבריו יצאו בקבוצות קטנות,חלקם אומרים לי שלום וחלקם לוטשים בי מבטים,אולי בגלל הפיג'מה.
ילד שראיתי מחליף כיפים עם בן ניגש אלי.
"היי את אחות של בן?" שאל
"כן,אתה חבר שלו?" שאלתי הוא הנהן בגאווה.
"החבר הכי טוב שלו" פסק.
"אה..נכון אתה סטפן?" שאלתי הוא הנהן.
זיכרון מפעם צץ לי וביחד עם החיוך העקום והמוכר דמותו של ג'סטין עלתה לראשי.
"אתה אח של ג'סטין?" שאלתי בפליאה.
הוא הנהן בשעשוע.
"הוא חבר של אחי הגדול" הסברתי.
"ופעם אני ואחיך היינו חברים טובים,אני מכירה אותך מאז שאתה היית תינוק קטן" אמרתי ונזכרתי בילדון החמוד עם הלחיים הנפוחות שהיה מושך לי בחולצה כדי שהרים אותו.
"שמח לדעת שהכרתי מישהי כזאת יפה כבר בגיל צעיר" אמר מצמצתי בהפתעה וחייכתי חיוך משועשע,הוא מתחיל איתי?
"תודה,אתה היית מתוק במיוחד כשהזלת עלי ריר בכמויות אחרי שהיית נרדם עלי" אמרתי והוא צחק.
"יש לך חבר-" בן הופיע מאחוריו והכה את עורפו.
"יתחיכת זין היא בת 17 והיא אחותי" אמר בן בכעס.
שלחתי לו מבט נוזף בגלל הקללה והוא גילגל את עיניו ולחש לי סליחה.
"17?" שאל סטפן בהלם בעודו בוחן את גופי,
"אין לי בעיה לצאת עם מבוגרות ממני" אמר
והנהן לאט בוהה בגופי וחוטף עוד סטירה מבן.
"היא לא בליגה שלך,אחי" אמר בן.
"זה כולה הפרש של שנתיים-" הצטעק סטפן.
חייכתי לעצמי מהריב המטופש הזה.
"זה לא בגלל זה יאמבציל, אמרתי בליגה לא בגיל" אמר והרים את תיקו אל כתפו.
"אנחנו הולכים לניק אתה בא?" שאל בן.
"כן,תתקדמו אני אשיג אתכם" אמר ורץ.
הלכנו בשתיקה נעימה וכשכמעט הגענו לגן נזכרתי ששכחתי משהו.
"בני אתה יודע שאני גאה ואוהבת אותך נכון?" שאלתי הוא הסמיק והפנה את ראשו לצד.
"כן,כן אני יודע" מלמל.
משכתי אותו לחיבוק ולהפתעתי הוא לא הדף אותי ממנו אלא נשען עלי לכמה שניות לפני שהתנתק ומיהר להביא את ניק בזמן שאני נשארתי בכניסה.
"היי" אמר סטפן מבהיל אותי.
"פאק..לעזאזל, סטף צריך לקשור לך פעמון לצוואר" מלמלתי.
"אמ...סליחה?" התנצלתי כשראיתי את מבטו המופתע וחשבתי שהוא נעלב ממשהו שאמרתי.
"מה?לא, את לא צריכה להתנצל פשוט...רק המשפחה שלי ובן קוראים לי ככה" אמר.
"אה..סליחה" מלמלתי ולא יכולתי של להרגיש ממורמרת על כל ששני בני משפחת רוס שללו ממני את הזכות לקרוא להם בשמות שאני המצאתי.
"לא,זה לא זה,פשוט הרגשתי נוסטלגיה שקראת לי ככה," אמר וחייך.
עד שניק ובן באו התרברבתי בפני סטפן שאני המצאתי לו את הכינוי שלו.
כשצווחה מאושרת קראה בשמי חיוך ענק התפרס על שפתי וידי אוטומטית נפתחו לרווחה מקבלות באהבה את אחי הקטן והמאושר.
אחרי המפגש המרגש והנלהב עם בן הלכנו כשאנחנו מפטפטים,יותר נכון שניק מפטפט הוא סיפר על היום המיוחד מאוד והלא רגיל שעבר עליו ואנחנו צחקנו מהתלהבותו.
החיוך נמחק לי כששמעתי צווחת צחוק מוכרת,
עצמתי את עיני ביאוש ופתחתי אותן לאט מקווה שטעיתי ושזאת לא הילדה שמיררה לי את החיים במשך שנים.
אבל לא היא עדיין שם עם חבורת השפוטות שלה.
בן הסתכל עלי ואז עליהם וההבנה הכתה בו.
ידיו נקפצו לאגרופים ופניו התקשחו בכעס.
"פשוט תירגע,קדימה בוא נעבור צד" אמרתי תופסת אותו חזק כדי שלא יעשה שטויות ושיותר גרוע,שאני לא אתן לו לעשות שטויות כי אני לא אצליח להכריח את עצמי לעצור אותו כשאני בעצמי רוצה לתלוש לה את התוספות מהשיער.
אחרי שווידאתי שסטפן מביא את ניק הסתרתי את פני מאחורי שיערי והזדקפתי רק אחרי שעברנו אותם.
בן עדיין כעס וסטפן נראה מבולבל, בן הסתכל עליו ושאל אותי בעיניו אם זה בסדר שיספר לו.
עצם זה שהוא שואל בכלל מראה שהוא סומך עליו אבל פחדתי שהוא יספר לג'סטין.
הנהנתי בהיסוס והוא חייך אלי מרגיע אותי.
"זה בסדר שאלך אל סטף?" שאל בן מפתיע אותי.
הוא בדרך כלל לא שואל.
"בטח" אמרתי.
נפרדנו לשלום והלכתי הביתה עם ניק.
יותר מאוחר באותו היום,בשעות הלילה , אחרי שכבר הרדמתי וקילחתי את  ניק נשכבתי במיטה וקראתי ספר.
תקתוק חזק קטע לי את הריכוז וקימטתי את מצחי בבלבול.
ההורים שלי ואיידן עובדים.
ובן עידכן אותי שהוא ישן אצל סטפן,
לא ציפיתי לאורחים ובטח שלא בשעה כזאת כבר כמעט עשר.
קמתי בהיסוס כשהדפיקות התגברו וכשהבנתי שאם הדפיקות ימשיכו ככה ניק יתעורר ואני אצטרך להקריא לו עוד כמה סיפורים.
מיהרתי לדלת וככל שהתקרבתי התקתוקים נשמעו חזקים יותר.
"אני באה,אני באה" קראתי ומיהרתי לדלת.
"אלוהים אם זה אנס או שודד, רק שלא יתקרבו לניק" מלמלתי בלחש ופתחתי את הדלת לאט.
היא נפרצה בבום והסתכלתי על האדם הנסער שמילא את פתח ביתי.
מה הוא עושה פה?