יפהפייה כזאת

פרק 22

נקודת מבט טיילור-
התעוררנו מוקדם ביום למחרת, התארגנו בזריזות ויצאנו לבקר את ג׳ורג׳י בבית החולים. בדרך לבית החולים הייתה מאפייה קטנה, קנינו, אכלנו בדרך ואת השאר לקחנו לג׳ורגי וסאלי.
״מה היה מספר החדר שלו?״ שאלתי את קנדל, ״512״ ענתה והתקדמנו לחדרו, הדלת הייתה פתוחה, קנדל נכנסה ראשונה ואני רק בהיתי בתחת המושלם שלה שזז מצעד לצעד. היא נעצרה וכמעט נתקעתי בגבה, ״מה קר-ה..״ אמרתי והסתכלתי לאן עיניה מביטות. ג׳ורג׳י אוחז בלחייה של סאלי ומנשק אותה, זרועותיו מלאת קעקועים, בדיוק כמו זרועותיי, הקעקוע הראשון שלי היה בגיל 15, ואני לא אשכח את היום הזה לעולם.
״אני מבטיח לך זה לא כואב.״ אמרתי לג׳ורג׳י, ״אני פאקינג יודע שזה לא כואב, אידיוט, אני מפחד מאמא שלי! היא תרצח אותי אם תגלה.״ אמר וכמעט נחנקתי מהקפה שלקחתי איתי לבית הספר, ״אז קבענו? סוף היום נפגש בשער, נלך אליו.״ אמרתי, ״אתה קבעת, ואיך אתה כל כך סומך עליו? ראית עבודות אחרות שעשה? הוא ישרוף לנו את הידיים ואמא שלי תשרוף אותי.״ אמר ג׳ורג׳י, ״אחי תרגע, הוא אחד המקעקעים הכי טובים בעיר, אני חייב לזוז, תחשוב על קעקוע, גבר.״ צעקתי ורצתי לקפיטריה.
הקעקוע הראשון שלי היה מיקרופון קטן, בתוך תוכי ידעתי למה בחרתי בו.. והתשובה היחידה היא-קנדל. מאז ומתמיד קנדל אהבה לשיר אבל היא מעולם לט שרה בפניי קהל, אני הייתי הקהל היחיד ששמע אותה, תמיד דימיינתי אותה עולה על במה כשהיא אוחזת במיקרופון ושרה עם הקול היפהפייה שלה, כשסיפרתי לה על הקעקוע היא צעקה ׳אידיוט! זה לא יורד.׳ היא לא שאלה למה בחרתי במיקרופון, אלא כעסה במשך שלושה ימים על שלא סיפרתי לה.
עברו מאז כמעט שלוש שנים ואני וג׳ורג׳י היינו אצל אותו מקעקע לפחות 15 פעמים, כן כן, התמכרנו.
כחכחתי בגרוני וסאלי התנתקה משפתיו של ג׳ורג׳י שהתמלאו באדום עקב האודם של סאלי, ג׳ורג׳י חייך, ליקק את שפתיו ואמר ״ סוף סוף הגעתם, אנחנו גוועים מרעב, האוכל כאן מזעזע.״ אמר וחייך אל סאלי כשסיים לדבר. סאלי קמה מכיסאה ונכנסה לחדר האמבטיה. קנדל הלכה אחריה ואני ישבתי על הכיסא מול ג׳ורג׳י. ״אז מה? נישקת אותה?״ אמרתי בחיוך, ״פאק גבר, אני סוגד לשפתיים שלה, בחיים לא הרגשתי ככה, היא מושלמת.״ אמר וחייכתי.