נקודת מבט קנדל-
מחר אנחנו יוצאים לטיול שנתי והפעם לאכסניות, מי שמכיר אותי יודע שאני לא סובלת טיולים שנתיים שבהם יושנים באוהלים, זה פשוט לא נוח. אני מעדיפה לישון במקום נורמלי כך שארגיש הכי בבית שאפשר.
המחנכת אמרה שמותר להיות ארבעה בחדר, ויותר טוב! ארבעה מהשכבה, ככה שאני, טיי, סאלי וג׳ורג׳י ניהיה באותו חדר.
אחרי שהכנתי את המזוודה נכנסתי למיטתי וניסיתי להירדם- כמובן, ללא הצלחה..
נכנסתי לוואצאפ וקראתי את ההודעות, טיי כתב לי הודעה ״הכנת מזוודה?״ ״כן, אתה?״ כתבתי, ״בדיוק באמצע, קשה לך להירדם?״ כתב וחייכתי, ״כן, קצת.. איך ידעת?״ ״אני יודע הכל, רוצה שאעשה משהו?״ כתב לי, באתי לענות ׳כן׳ ואז ראיתי שמחייגים אליי וידיאו, טיי. שכבתי על צד המיטה והחזקתי את הפלאפון כך שהיה מול ראשי,
ראיתי את טיי במסך, מחזיק את הגיטרה השנייה שלו, שנמצאת אצלו בבית, הגיטרה הראשונה שלו היא זאת שאצלי בארון. הוא התחיל לנגן ואני שרתי בלחש, בטון שרק הוא יוכל לשמוע, הוא חייך והמשיך לנגן, לאט לאט עיניי נעצמו ונרדמתי..
נקודת מבט טיילור-
אני למטה.״ כתבתי לקנ, היא ירדה ונסענו לבית הספר, ״ג׳ורג׳י וסאלי עדיין לא מוכנים, הוא אמר לי שהוא יקח אותה.״ אמרתי לקנדל כשנסענו לבית הספר עם המזוודות. ״תודה על אתמול טיי.״ אמרה ונישקה את הלחי שלי, שפתייה כה רכות, חמימות ונעימות, אם הייתי מסובב את הראש חצי סיבוב שפתייה היו מתנגשות בשפתיי. ולעזאזל לא הייתי מבקש סליחה על זה.
עלינו לאוטובוס וישבנו ביחד, אחרי כמה דקות האוטובוס התחיל לנסוע, אחרי שעה שלמה של נסיעה, ראיתי את קנדל מחזיקה בבטנה, הייתי בטוח שזה כלום כי היא ניסתה להסתיר שכואב לה, אך חמש דקות לפניי שהגענו היא פלטה גניחת כאב, ״קנ קרה משהו?״ שאלתי וליטפתי את שיערה , ״לא.. הכל.. הכל טוב.״ אמרה והרימה את ראשה, ״היי, מה זה..ספרי לי..״ אמרתי וליטפתי את פנייה, ״זה פשוט..אממ.. אני..״ גימגמה, ״זה ריי? הוא עשה לך משהו? הוא נגע בך?״ שאלתי בזעם וליטפתי את לחייה, ״לא! לא.. זה פשוט ש..קיבלתי בבוקר ולא לקחתי כדור..״ אמרה ובלעתי את הרוק, קמתי ממושבי, ושאלתי ילדה ילדה אם יש לה כדור לכאבי בטן, ״דווקא היום לא הבאתי..״ ״לא.. סורי.״ אלה היו התשובות שקיבלתי, עד שילדה אחת אמרה ״היי לי יש.״ ניגשתי אליה, הודתי לה ולקחתי ממנה את הכדורים.
חזרתי למקום שלי ליד קנדל ונתתי לה את הכדור, ״יותר טוב?״ שאלתי ברגע שהיא שתתה את הכדור, ״הכדור משפיע רק אחרי 20 דקות..״ אמרה והצמידה את רגליה לבטנה. ״חבל שאני לא יכול לקחת את הכאב שלך.״ אמרתי והיא הניחה את ראשה על כתפי ״לא הייתי נותנת לך.״ לחשה וחייכתי, ״לא הייתי שואל.״ עניתי.
האוטובוס נעצר , מה שאומר... הגענו למסלול הראשון שלנו, 8 קילומטרים.. כולם ירדו מהאוטובוס ורק אני וקנדל נשארנו, ״חכי רגע.״ אמרתי וקמתי, ירדתי מטה וחיפשתי את המורה שלנו, ״קנדל לא מרגישה טוב, אני אשאר איתה באוטובוס עם הנהג.״ אמרתי, המורה הנהנה וחייכתי. ״אנחנו נשארים באוטובוס.״ אמרתי כשראיתי שהיא מתכוונת לרדת מטה אל המסלול.. ״באמת?״ שאלה בחיוך קטן, ״באמת באמת.. יש לנו לשרוף בערך 4 שעות.״ אמרתי והיא חייכה, ״כמה זמן עבר?״ שאלתי, ״מאז שלקחתי את הכדור? 3 דקות..״ אמרה ונשפה בכאב,
תפסתי את ידה ולקחתי אותה עד למושב האחורי באוטובוס, ״תשכבי כאן.״ אמרתי והיא שכבה על חמשת הכיסאות במושב האחורי, ישבתי ליד הראש שלה וליטפתי את שיערה, היא עצמה את עינייה ושוב נשפה בכאב, ״אני לא יכול לראות אותך ככה קנ, את רוצה שאעשה משהו?״ שאלתי, והיא הנהנה, נכנסתי לגוגל וחיפשתי מה אפשר לעשות בכאב מחזור, מצאתי. קמתי ממושבי, הרמתי את רגלייה וישבתי מתחתיהן, הנחתי אותן על רגליי וחלצתי את נעליה ואת גרבייה, ״מה אתה עושה?״ ציחקקה קלות, ״כתוב כאן שצריך לעסות את כפות הרגליים, תגידי לי אם זה עוזר.״ אמרתי ועסיתי את כפות רגליה החמות, לק לבן היה על ציפורנייה המטופחות, חייכתי והמשכתי לעסות את כפות רגליה. ״זה נעים.״ אמרה בחיוך, כפות רגלייה היו כל כך קטנות ומושלמות, כף ידי הייתה גדולה יותר מכף רגלה, ציחקקתי והמשכתי במעשיי.
אחרי 15 דקות שלמות שבהן אני מעסה את רגלייה, היא התרוממה וחיבקה אותי, ״תודה טיי, זה עזר. פחות כואב לי.״ אמרה וחייכתי,
לעזאזל רציתי לנשק אותה, חזק עד שכל האודם שעל שפתייה ימרח. חזק עד שתיהיה לה סחרחורת.
״מה אתה רוצה שנעשה עד שהם חוזרים?״ שאלה, ״הבאתי את הגיטרה שלי, תשירי לי?״ שאלתי והיא הסתכלה מסביב, בדקה שאף אחד לא קרוב כדי לשמוע את קולה. ״נו גם הנהג לא כאן״ אמרתי, הנהג ירד מהאוטובוס והלך לדבר עם שאר חבריו הנהגים.
״בסדר.״ אמרה בחיוך קטן, ״אני אביא את הגיטרה.״ אמרתי וירדתי מהאוטובוס, הגיטרה הייתה בתא המטען, הוצאתי אותה וחזרתי לשבת לידה, התחלתי לנגן וסימנתי לה לשיר, היא התחילה לשיר לצלילי הגיטרה, חייכתי והתפערתי כמו כל פעם כשאני שומע את קול הזמיר שלה, השיר נגמר והיא חייכה, ״אלוהים אני אוהב את הקול שלך.״ אמרתי והיא הסמיקה, ״אני מקווה שתתגברי על הפחד לשיר מול אנשים ויום יבוא ואראה אותך על במה.״ אמרתי והיא ציחקקה, ״הלוואי, אבל אני לא מאמינה שאהיה מסוגלת, אתה יודע שיש לי פחד קהל.״ אמרה ונענעתי את ראשי, ״את תתגברי עליו.״ אמרתי והמשכתי לעסות את רגליה, לא כי רצתה או כי זה עזר לכאב הבטן שלה, אלא כי רציתי להרגיש עוד ממנה.
אחרי כמה שעות שישנו, שיחקנו קלפים, ושמענו שירים באוזניות- הכיתה חזרה לאוטובוס ונסענו לאכסניות.
המשך בקרוב!❤️❤️❤️
YOU ARE READING
יפהפייה כזאת
Romansaהקדמה- ״לא תתפוס אותי.״ רצתי במהירות,מנסה להתחמק ממנו, ״אאוץ׳.״ נפלתי על הריצפה וברכי דיממה, דמעה זלגה על לחי, הוא רץ אליי, ניגב את הדמעה הקטנה עם אצבעו והרים אותי על ידיו עד ביתי.. הייתי בת 7, והוא בן 8 ואני זוכרת את היום הזה כאילו היה אתמול. היי...
