רגע לפני אובדן שפיות

פרק 1

היילה קרבה את פניה למראה כדי לראות אותם בבירור, עורה הלבן השתקף בחזרה אליה דרך עיניה השחורות. שיערה השחור סודר בקוקו גבוה והגיע עד לכתפיה, גובהה הגיע עכשיו כמעט למטר שישים והיא לא הרגישה שונה, גם אם היא הייתה טיפה יותר גבוהה מחברותיה לכיתה. התלבושת שלה הייתה מונחת בלוקר והיו עליה בגדים אחרים של היום יום, לכן היא בעצם הגיעה לכאן, היא רצתה להחליף את הבגדים בתלבושת מה שהיא כבר חצי עשתה, ונשאר לה רק חצי להחליף. כשהיא כבר לבושה בתלבושת היא נהנתה עוד קצת מהשקט ששרר בבית הספר, השעה עדיין כל כך מוקדמת שאף תלמיד עוד לא הגיע למבנה בית הספר, ואולי יהיו רק כמה מורים בודדים בחדר מורים, שמבחינתה זה יהיה מושלם, היא חייבת להגיש היום את העבודה שלה בהיסטוריה. דבר אחד הטריד אותה מלבד העובדה שהכיור שנשענה עליו היה נמוך ואולי התאים לילדים בבית ספר יסודי, והיא כמובן המנורה מעל ראשה. היא הבהבה ללא הפסקה כאילו שהיא שולחת אותות מצוקה על כשלים במערכת שלה, וכל פעם שהבהבה היה נדמה שלא תדלק עוד לעולם. בזמן שהיא חושבת על העבודה בהיסטוריה ומוצאת נקודת חן איפשהו באזור אפה, ומזמזמת שיר בשקט כשגופה מתנענע לצליליו באיטיות צל מתגנב אל הקיר האחורי של השירותים, וחושף קצה של נעל עבודה בצבע חום אדמדם מאובקת. בידו הוא מחזיק באקדח, יש לו רק כדור אחד הוא יודע, הוא מכוון אל מטרתו את הלוע, הוא מניח את אצבעו על ההדק, מדייק את מסלולו של הכדור, משחרר את ההדק ושולח אותו אל דרכו בדיוק כשהמנורה לא מצליחה לשלוח אות חיים נוסף והחדר מחשיך. הכדור מפספס אותה בסנטימטר וחצי כשהיא זזה קצת יותר לצד ימין בדיוק כשהמנורה נשרפת, היא שומעת אותו מנפץ את המראה, קולות מקללים ברקע, היא נבהלת ומתקשה לנשום כשגופה הרועד פועל על מצב מצוקה אוטומטי הוא בקושי מצליח לגרור אותה אל מחוץ לשירותים דרך הכניסה הקדמית, אל תוך מסדרון בית הספר.

יומיים קודם לכן:

"היילה מותק, האם התוכנית מוכנה? איך את מתקדמת?" שואלת ריינה מנהלת המשרד, גובהה מתנשא מעל כיסאה של היילה, שיערה החום והגלי נשפך סביב כתפיה, ועיניה החומות דרשו תשובה כנה לשאלתה, בגדיה המעומלנים העידו על תפקידה, חולצה לבנה מסודרת עם מכנס ג'ינס ומגפיים שחורות. אבל החשוב מכל הוא שתמיד מסביבה היה ריח חזק של יסמין. היא מרימה את עיניה מהמסך רק לרגע " גרסת הדמו כמעט מושלמת, אני חושבת לעבור עליה בפעם האחרונה לפני הפגישה עם הוועדה, היא תיהיה מושלמת, תסמכי עליי" היא משיבה, ריינה מחייכת לעצמה בעודה חוזרת אל חדרה על עצם העובדה שאם הדמו שלה יהיה מושלם יפתרו כל בעיותיה, היא תוכל לעשות מה שרק תרצה, בזכות התקציב המורחב כמובן.

היילה מתמתחת ודוחפת את הכיסא שלה לאחור, הוא נעצר ונשען על מדפסת גדולה שצמודה לקיר, היא בודקת מה השעה כי משום מה העולם מחוץ לחלון נצבע בשחור, היא עושה עדכון קטן במערכת, שומרת שינויים וסוגרת את המחשב. בבית היא מתכוונת לסיים את גרסת הדמו, הדירה ריקה היום כמו בכל יום מהיום ועד לסוף שבוע, וזה בגלל שהשותפים שלה לדירה קיבלו שבוע של גיבוש מטעם העבודה שלהם. היא פותחת את המסך ומעלה את גרסה העדכנית כשהיא אחוזת בידה כוס קפה, והיא יושבת בסיכול רגליים, כשרגליה מתופפות לקצב של שיר שהיא שרה בראשה. " עכשיו הדמו שלי נראה מושלם, ריינה בטח תיהיה ממש מרוצה שסיימתי מהר" היא חושבת בעוד אצבעותיה נעות בקצב מסחרר על גבי המקלדת, כשהיא רושמת הערות לגבי הדמו, היא נעצרת בין לבין רק כדי לשתות מהקפה שלה. לאחר כמה דקות ארוכות של עבודה היא נעצרת לרגע במחשבה על כך שמישהו השאיר ברז פתוח איפשהו בבית, היא הולכת למטבח ומציצה מהחלון רואה את הגשם החזק שיורד דרך מנורת רחוב שנמצאת קרוב לשם. "אמרו שירד גשם היום, וזה רק מתחזק" היא חושבת כשהיא מעמידה מים חמים לכוס נוספת של קפה. כשהקומקום שורק והמים רותחים היא מכינה כוס קפה ברק מאיר את השמיים השחורים חסרי הכוכבים ומחשיך את העולם שבפנים. רעם מתגלגל נשמע שנייה לאחר מכן, ואחריו נשמעות טיפות גשם קלילות. היא נשארת במטבח לצד הכוס שלה ממתינה לאור שיחזור ומקשיבה לקולו של הגשם הנעים ומתנחמת ממנו. ברק נוסף קרוב יותר לביתה מאיר באור מסנוור את כל סביבתה, היא מסתכלת על צורתו החותכת והעמוקה, וכשהוא עוזב נראה שגם העולם שלה מתערבל ומחשיך.