רגע לפני אובדן שפיות

פרק 42

"את זוכרת איפה ראית אותו כשהוא היה בשימוש?" שואלת ש'ר, "כן, זה היה במחסן שמשמש את שרת בית הספר, צריך לקחת ממנו מפתח ולרדת לשם" היא מציינת כשהם מסתכלים מהחלון ומגלים ששעת הערב מתקדמת אליהם, "אז סביר שלא נמצא אותו מסתובב בשעות שנגמר בהן הבית ספר?" אומר טובי עם גבה מורמת, "אני חושבת שנצטרך למצוא דרך אחרת להכנס לשם" היא משיבה, "ערכה לפורץ מתחיל נשמע לי רעיון טוב" מציעה ש'ר, "בואו נראה מה יש כאן שיכול לעזור לנו בזה" מציע טובי כשכולם יוצאים לחיפושים אחר חתיכות ברזל שימושיות, "טוב נראה לי שמצאתי כמה דברים" אומרת ש'ר כשהיא מציגה חוטים בעובי שונה אחד מהשני, "זה נראה מעולה!" אומר טובי וסוגר ארון אחד מאחוריו, "בואו נרד אז אל המחסן, אחד מהם יעשה את העבודה מממ בואו נראה, משהו בין הגדלים האלו" היא מצביעה על קבוצה בינונית של ברזלים, "בדיקות הדינאיי עם המדבקות יהיו אצלי" אומרת ש'ר לבסוף כשהם יוצאים אל עבר המחסן.
המסדרונות מתחילים להחשיך כששעת הדמדומים חולפת לאיטה בין החלונות הגדולים שמשקפים את הנוף מבחוץ, ועד שהם מגיעים לקומה התחתונה הירח הוא זה שנמצא בשמיים משאיר להם אור מעומעם להיעזר בו כשהם מנסים לפרוץ את הדלת שממענת לזוז אפילו בקצת ממקומה הקבועה, היא נראית עתיקה וכבדה מאוד, עשויה ממתכת וצבועה בלקה בצבע שחור, הידית החומה שלה נראתה מתאימה לממדיה אך גדולה במיוחד שכן הדלת עצמה התנשאה כמעט עד לתקרה של המסדרון. הם חשבו שהניסיון שלהם לפרוץ פנימה נכשל, אך ברזל אחד שהתעקם באופן מפתיע נמצא הפתרון לבעיה, ובקליק חורק הדלת נפתחה לרווחה בפניהם. החדר נראה כפי שהיילה זכרה אותו מהחלום שלה, מלא בלאגן, עם דברים שיצאו מכלל שימוש כמו שולחנות שנשברו או כיסאות שהרגליים שלהם התעקמו, והכי חשוב השעון עדיין עמד שם בקצה כמו בפעם הראשונה שהייתה שם, היא שמחה לראות אותו שוב, היא ניגשה אליו מוכנה לגעת בו שוב ולשלוח אותם אל העתיד שממתין להם שיפתרו בו את כל התעלומות שמחכות להם שם, היא עמדה לחבק אותו ולדחוף את אצבעותיה בין המחוגים המאובקים לחוש את התחושה של העץ החזק והמחוספס, ולהתרשם שוב מהמחוג שנראה מיותר בתוך המערכת, אך בעצם יש לו תפקיד מרכזי הוא יכול לשלוח אותם לעתיד שלהם, אל לפני שהיא מספיקה יריה נשמעת ועוברת את ראשה בכמה סנטימטרים נתקעת בקיר שממולה, פניה מתעוותות, ליבה דוהר מהר, ידיה רועדות, רגליה קורסות, מצחה מתמלא בזיעה, היא נופלת לאחור מסיטה מבט לאחור....