רגע לפני אובדן שפיות

פרק 15

הבוקר הגיע והשמש סינוורה את פניה של היילה שנאבקה בצורך לפתוח את עיניה, הן הרגישו לה כמו שני חלקים שהודבקו היטב אחד לשני ושהסיכויים להפריד בניהם הם כמו להפריד בין סולייה לנעל שהודבקה בדבק שלוש שניות, קריאה מחוץ לחדר הייתה זאת שגרמה לה להיכנע ולפתוח עיניים, נשמע שרוצים שהיא תתארגן ותתייצב כדי לדעת מה יקרה איתה הלאה. בתוך התחנה עמדו מספר אנשים שהיא זיהתה מאתמול ועוד כמה אנשים שלא הכירה, אך מתוכם פרצוף אחד בלט מאוד, השיער המסופר בצבע שחור והעיניים הירוקות, העור המעט שזוף, היא הכירה אותו, זה היה טובי ללא ספק, "בואי בבקשה איתי למשרד " אומר אדם סמכותי שנראה שכולם מכבדים מאוד. "שמי הוא שריף סקוט, אני מנהל את התחנה, שמעתי את כל מה שקרה אתמול, אני משתתף בצערך" הוא מביע את תנחומיו, "מאחר ואת המשפחה היחידה של האני הייתי רוצה לעזור לך בארגונים להלוויה, האם תאפשרי לי? אני רוצה לחלוק לה כבוד אחרון" הוא מביט בפניה, היא ידעה שיגיע השלב שבו תצטרך לחשוב על הלוויה אבל היא לא רצתה לדון בזה מוקדם כל כך " למה זה חשוב לך לקחת חלק בזה?" היא מסתקרנת, "האני הייתה חברה טובה שלי בעבר, היינו באותה כיתה, תמיד שמרנו על קשר גם אחרי הבית ספר, אבל החיים לקחו אותנו לנתיבים שונים והקשר ניתק בשלב מסויים, ואני מרגיש אשמה שלא הייתי שם כשהיא הייתה צריכה אותי, תני לי לפחות לעשות את זה" מבטו התחנן בפניה שתאפשר לו להיות חלק, "שריף אני חושבת שזאת תיהיה עזרה גדולה מאחר וקשה מאוד לארגן אירוע כזה לבד" היא חייכה מעט, פניו הוארו "את יכולה לקרוא לי סקוט, זה בסדר, כמובן אם כך אעזור לך בזה", "נושא נוסף שאני חייב לדבר איתך עליו הוא שמאחר ואין לך משפחה כאן מלבד ש'ר שהיא לא משפחה דרך קשר דם והמצב שבו את נמצאת כעדה לשני מקרי רצח חמורים מעמיד אותך במצב של סכנה לבד בחוץ, הייתי שם אותך בתוכנית להגנת עדים אבל אני חושש שהתרומה שלך כאן תועיל יותר, אני רוצה להצמיד לך אדם מכאן מתוך התחנה שיתלווה אלייך לכל מקום שתצאי אליו רק למען הביטחון האישי שלך, אנחנו עדיין לא יודעים מי אחראי על המקרים ולכן זה חשוב" הוא מחבר את אצבעותיו יחד ומניח אותן על השולחן, מבטו הרציני הופנה ישירות לתוך עיניה, "זה נטל גדול מידי בשבילכם לדאוג לי ככה, אני לא רוצה להיות הנטל של אף אחד, אין אפשרות פשוט לתת לי ללכת לחיות חיים שלווים לבדי איפשהו?", "הייתי נותן לך בשמחה, אבל כרגע זאת לא אופציה, אני מצטער, אבל תצטרכי לקבל את מה שאנחנו מציעים, אבל יש לי רעיון טוב יותר!
את בטח סקרנית מאוד, אני חושב שאני רואה דמיון ביניך לבין האני, אם אתן לך ללכת ככה את תלכי לחקור לבד את המקרה, אני בטוח שאני לא טועה! אהבתי את סבתא שלך וכיבדתי אותה, אבל מניסיון היא הייתה הרפתקנית גדולה מאוד, ועם סבא שלך לצידה היא מעולם לא הפסידה את ההנאה, אם היה אפילו דבר קטן מסתורי שהיה קורה כאן בעיר היא הייתה הראשונה שהייתה מתייצבת לבדוק אותו, ולכן אני אומר שנקים צוות מיוחד תקחי חלק במשימה, תיהיה לך הגנה מהתחנה תצרפי אלייך את ש'ר אם את חושבת שהיא תרצה לעזור, ותעזרי לנו בדרך שלך להגיע לפתרון של החידה הזאת, זה הכי טוב שאת יכולה לעשות כרגע עבור האני, שזה לא יתבזבז לשווא" חיוכו העצוב העיד כמה כאב לו שהאני איננה עוד. "אני מסכימה לתנאים שריף סקוט, ותודה שאתה דואג לי,סבתא האני הייתה בשבילי הכל" היא אומרת לאחר מחשבה ארוכה ומילוי בלתי נגמר של מסמכים ומצדיעה, "אני מקבל אותך לתפקיד כחוקרת במחלקה המיוחדת שלנו, וגם אני תמיד שמח לעזור בכללי בכל דבר, אז אל תתביישי לפנות אליי" הוא לוחץ את ידה בחום, הדלת מאחוריהם נפתחת ואיש צעיר בסביבות גילאי העשרים פלוס ניצב מאחוריה, שיערו השחור קצר ומסודר נותן לו מראה של שוטר נקי ומסודר, נראה שהוא התאמן הרבה תודות לשרירי זרועותיו העבות, עיניו הירוקות ננעצו בהיילה ואחר כך עברו אל השריף, עורו המעט שזוף בלט תחת המנורה הלבנה שהאירה את החדר. היילה הסתובבה לראות מי נמצא שם מאחוריה, זה היה טובי שעמד שם וחזר לנעוץ בה מבט היא גילתה, כל כך שונה מהטובי בחלום שלה היא חושבת, היא לא ציפתה להיפגש איתו אחד על אחד כל כך מהר אבל מאחר וזה קרה היא התרגשה בלי שום סיבה מיוחדת....