רגע לפני אובדן שפיות

פרק 17

היילה חיפשה את ההזדמנות המושלמת כדי לפנות לטובי ולבקש את עזרתו, אך בכל פעם שניסתה לפנות אליו הוא היה מוקף באנשים או בערימות של עבודה, וכשסוף סוף ראתה הזדמנות מושלמת דפקה על דלת חדרו "מי שם?" קולו המחוספס שאל, "זאת אני, היילה, אפשר להיכנס?", "כן, תכנסי", היא פותחת את הדלת ושמחה לגלות חדר מסודר עם ערימות של דפים על השולחן מאחוריו הוא ישב, לידו היה מחשב לפטופ קטן שבו הוא הקליד במרץ, חלונות גדולים מאחוריו שיקפו את הנוף הירקרק שהמתין למבקריו מחוץ למבנה, מצידו השמאלי עמדה ארונית גבוהה שכנראה אכלסה את כל המסמכים שלו, ובצידו הימני עמדה שידה ועליה מכתבים מסודרים, וגם תמונה קטנה ממוסגרת, היא הציצה בה וראתה את טובי הקטן עם אח נוסף ושני הורים כשחיוך גדול מרוח על פניהם, היא חייכה אליהם בחזרה, החדר הרגיש לה מעט חשוך והיא מהר מאוד גילתה גם למה, המנורה שמעל ראשה עמדה להישרף בדקה הקרובה, ותוך רגע החדר החשיך.
"אוי נו באמת, זה היה חייב לקרות בדיוק כשאני באמצע להקליד מסמך חשוב" הוא נוזף במנורה השרופה, הוא מוציא מנורה חדשה מאי שם בתוך החדר ומחליף אותה בישנה, ועכשיו כשהחדר שוב מואר הוא נזכר שהכניס מישהו לחדרו "במה אני יכול לעזור לך?", "חשבתי על זה שבגלל שאתה ראש הצוות שלי תוכל לעזור לי בלעשות חיפושים בבית שבו גרתי, חשבתי על זה ואולי יש עוד מעטפות כאלו כמו שמצאתם בזירה" היא בוחנת אותו, "את לא באמת חשבת ברצינות ששריף סקוט יקים צוות חדש איתך ועם החברה שלך ככשתיכן לא מנוסות בתחום, הוא רצה בסך הכל שמישהו ישגיח עלייך, ואם לא אכפת לך אני עמוס כפי שאת רואה, וחוץ מזה שכבר עשיתי מספיק חיפושים שם ולא מצאתי כלום מעבר למעטפה היחידה הזאת, זה יהיה בזבוז זמן בשבילי" הוא אומר כשהוא חוזר אל מקומו, "אולי לא ידעת איפה לחפש!" היא אומרת בזעם ויוצאת מחדרו טורקת את הדלת בחוזקה.
"הוא לא יעזור לנו" חוזרת היילה על דבריה בפני ש'ר שניסתה לחשוב שאולי הוא כן, "אנחנו חייבות לפעול לבדנו, הזמן עובר ואנחנו נפספס את ההזדמנות" מבטה התחנן, ש'ר לבסוף הסכימה עם הרעיון שהזמן אוזל ושחייב לפעול במהירות.
שעות הלילה נפלו על העיר, הכוכבים האירו את הדרך, השוטרים שבכניסה נרדמו באמצע המשמרת שלהם מעומס ושגרה שחוזרת על עצמה, הבריחה הייתה פשוטה כל כך, סוודר בכמה מידות גדולות יותר הסתירו אותן כשאת ראשן מסתיר כובע גדול, הירידה לעיר הייתה מהירה. הרחובות היו צרים כי הן בחרו בדרכי קיצור, אך מנורות הרחוב פעלו בחוזקה, בתים היו ברחובות רחבי הידיים, אז מידי פעם הציצו כמה בתים עם גינות רחבות בגווני הירוק לאור הירח, עם גגות אדומים כשבחלק מהחלונות עדיין דלקו המנורות, מחלקם הגיע ריח ממכר של אפייה ובישול, השבילים הצרים נפתחו והובילו את שתיהן חזרה אל ביתה של סבתא האני. הוא היה מוקף בסרט צהוב השמירה עליו הוסרה כי שוטרים לא עמדו לידו, הן התקופפו מתחת לסרט ונכנסו אל תוך הבית.
הסלון היה שקט, הריח החריף של הדם עדיין נשאר באוויר, ש'ר חיפשה בקומה למטה כשהיא סותמת את אפה מנסה לא להריח את האוויר בבית, והיילה עלתה היישר לקומה השנייה לחדרה של האני, היא חפשה במגירות, מתחת למיטות, בין המזרונים, מתחת למצעים אך לא מצאה דבר, ואז היא נזכרה שבחדר שלה הייתה כוננית קטנה שהיא לא הורשתה לגעת בה, היא הולכת מהר לחדרה אל הכוננית, היא מבחינה בבלטה בולטת מתחתיה ומוצאת בתוכה מפתח קטן שתואם בדיוק לכוננית, עם כפפות על ידיה היא פותחת אותה, וכמו שחשבה מספר לא קטן של מכתבים נדחף בה, איך הם פספסו את הפרט הזה? היא חשבה, והגיעה למסקנה שהם פשוט לא ידעו היכן לחפש, היא החליטה שתביא אותם לתחנת המשטרה אך היא תיהיה הראשונה שתקרא אותם ותחליט אם לתת למישהו אחר לקרוא אותם אחריה. ש'ר והיילה התכוננו ליציאה מהמקום כדי לחזור אל התחנה בלי שישמו לב אליהן, תחילת הדרך עברה באותה המהירות כפי שהגיעו לשם, אך בהמשך הדרך היא הרגישה שמישהו עוקב אחריהן, היא הגבירה קצב הליכה ותפסה בידה של ש'ר כדי שתישאר לצידה, היא סימנה לה באצבעות כשש'ר הרימה גבה לעומתה, שתיהן התקדמו במהירות, אך מאחוריהן ניפוץ של עמוד חשמל נשמע והרחובות שלפניהן החשיכו לחלוטין, רק אורם של הירח והכוכבים המשיכו להדריך אותן כשצעדים נשמעים מאחוריהן, אף אחת מהן לא העזה לסובב את ראשה ולראות מי נמצא שם, נגיעה קלה על כתפה של ש'ר העידה שהצעדים נמצאו כבר ממש בצמוד לגבן, מאלצים את ש'ר להסתובב ולהיתעמת עם מי שנמצא שם, היילה הסתובבה אחריה לאחר שדאגה להטמין את המכתבים היטב באחד הכיסים הפנימיים של הסוודר שלה, ראשו של האיש היה מכוסה בכובע שחור, ופניו לא נראו, אך נעליו זרחו לאורו של הירח בצבע אדום חום, זה הספיק להיילה להסתובב למשוך את ש'ר ולברוח הכי רחוק שהיא מסוגלת, ש'ר שוב תהתה למה החלק התחתון של האדם הזה הוא מה שגורם להיילה לפעול כך בקיצוניות. האיש המשיך לרדוף אחריהן משיג אותן בקלי קלות מנחית מכה על כתפה של היילה שמאבדת שיווי משקל ונופלת לרצפה, ש'ר לקחה בעבר שיעורים בהגנה עצמית ולכן ידעה כיצד להגיב לכך שניסה להכניס לה אגרוף לכיוון החזה, ואחר כך לכיוון הבטן, היא יכלה לראות אותם מגיעים אליה ולכן הצליחה לבלום אותם בדיוק בזמן, ושוב כשהוא ניסה לחבוט בחוזקה בראשה היא התקופפה ובעטה ישר אל האיזור הרגיש שלו, הוא התקפל במיידית, כועס כל כך שכך שש'ר מתכוונת להנחית את המכה הסופית הוא מצליח להתחמק מהבעיטה שלה, ושולף סכין, קם מהרצפה ומנסה שוב לתת לה מכות לכיוון החזה, אך הפעם בעזרת הסכין הוא מצליח לפגוע בה בכל פעם שהיא לא נזהרת מספיק, הוא דוקר אותה מספר פעמים לאורך הזרוע, ובאיזור התחתון של הבטן והיא נופלת אל הרצפה מדממת ונמצאת על סף עילפון. היילה רואה את המראות שלפניה  ולוקחת את מקומה של ש'ר מול התוקף שמנסה ישר לחבוט בחזה שלה כדי שלא תגיב מהר, היא בולמת אותו בכל ניסיון מצילה את עצמה מלאבד דם, את הבטן שלה או את החזה שלה, אך נחתכת במקום בזרועותיה, עכשיו תורה לבצע פעולה, גם לה יש כמה טריקים בכיס, היא מניפה את רגלה לאיזור הרגיש שלו, אך הוא מתחמק, מנסה לחנוק אותה במקום , היא מושכת בחוזקה את ידו מגרונה מעקצת לו את האצבעות, זה גורם לו לזוז לאחור, עכשיו היא שוב מנסה לחבוט באיזור הרגיש שלו, הפעם היא מפספסת ופוגעת בצד הבטן שלו, הוא הודף את גופה לקיר שמאחוריה, המכה כל כך חזקה שהיא יודעת שהיא לא תצליח לעשות הרבה, היא נעמדת שוב על רגליה, אך הפעם הוא לוכד אותה בינו לבין הקיר ומתכוון לנעוץ את הסכין שלו בעורק הראשי שלה כדי לסיים איתה אחת ולתמיד, היא לא רוצה להיות מוכנה לאבד את חייה כשבדיוק שמצאה משהוא כל כך חשוב, יש לה כל כך הרבה מה לעשות עדיין, היא לא תוותר- כך חשבה, גם אם הוא מנסה לעצור אותה- נוספה מחשבה, אך לפני שהסכין נוגעת בה וחודרת עמוק לגופה גוף נוסף נכנס לתמונה ומעיף במיומנות את האיש עם הכובע השחור לרצפה....