רגע לפני אובדן שפיות

פרק 33

המשרד היה שקט, רק קולות ההקלדה נשמעו ברקע, חדרה של ריינה היה מסומן בסרט ואף אחד לא הורשה להיכנס אל החדר הזה, אבל מאחר וטובי הציג את צו החיפוש חתום על ידי השריף סקוט הם יכלו לגשת לחדר ולעשות בו את החיפושים הנדרשים. נראה שאת הסריקה הראשונית עשה צוות החיפוש המקביל אליהם, דברים כבר נלקחו כמו המחשב שלה, היומנים שלה, כלי הכתיבה שלה, ובכל זאת לא הכל נלקח, וריח של יסמין עמד בחדר "בשביל מה בעצם הוא הוציא לנו צו אם כבר חיפשו פה?" שאלה ש'ר כשהיא מחטטת במחברת ריקה, " בטח כדי לבדוק אם פספסו פה משהו" משיב טובי כשהוא פותח כל מסמך שנשאר שם, "ולמה שהם יפספסו משהו כאן?" היא מתיישבת על השולחן בודקת את הטלפון "הלו, הלו?" היא קוראת בשפורפרת כשהיא מחייגת למספר האחרון שחויג, "הגעתם למשיבון הקולי של ד"ר מת' אנא השאירו הודעה בעת הישמע הצליל, פייייפ!", הצליל ממשיך להישמע אבל ש'ר לא אומרת דבר, אחרי דקה בערך היא סוגרת את השפופרת, "היילה פעם שמעת על ד"ר מָת'?" ש'ר שואלת מתוך חשדנות, "אהה, כן ברור, עבדנו איתו חלק מהזמן על פרויקטים אישים של הנדסת מבנים ושטח, למה?" היא שואלת, " הוא היה האדם האחרון שהיא התקשרה אליו " ש'ר מודיעה, "הם בטח עבדו על פרויקט חדש, זה לא מרגש שהוא מופיע ברשימות" היילה מבטלת את דבריה בנפנוף ידיים, "אבל אולי את טועה, תראי יש פה מכתב ממנו בתוך המגרה" ש'ר אומרת, "ועכשיו את מבינה בטח למה הוא הוציא לנו צו" היילה צוחקת "הם תמיד משאירים את הדברים החשובים מאחור" ומסתכלת על טובי, "היי זה רק חצי אשמתי שלא מצאנו לפנייך את המכתבים מסבתא שלך" הוא מתגונן עם ידיו, "בואו נראה מה כתוב שם" הוא מוסיף, ש'ר פותחת את המכתב ושלושתם קוראים עם העיניים: לריינה יקירתי, השותפות בנינו תמיד כמו גורד שחקים, וזה מרגש אותי! אני לא יודע אם קיבלת בסוף את ההצעה שלי לשתף פעולה עם החברה של אוסטין ידידי הוותיק, אבל אני יוצא מנקודת הנחה שכן, בכל מקרה אני כרגע עובד על פרוייקט חשוב מיוחד, אמממ איך אגיד את זה, פרויקט שיקדם לנו את העתיד בכל כך הרבה דרכים, את יודעת להיות מדען מעבר למנהל משרד זה הרבה אחריות, אחריות שנגיע לנקודה שבה האנושות תוכל להגיע מעבר לכל דמיון, יש לי פרויקט רב שנים וסוף סוף יש לי נקודת מוצא ודרך להוציא אותו אל הפועל, כמה מרגש! עיניי מתמלאות דמעות של אושר!! נו רק תדמייני את זה, אני מקווה לשלוח לך עוד מכתב כדי לעדכן אותך במה שמתקדם בפרויקט שלנו. ובקטן היילה מקריאה בשקט: אם בכלל תגיעי לנקודה הזאת, מממ...זה מאוד תלוי בידידי הוותיק זה מכבר זמן, ויותר עתיק מאוסטין, את יודעת זה מידע לזמן אחר...
ובגדול שוב נכתב: בכל מקרה אוהב צ׳או צ׳או.
"האם זה אמור להיות מכתב עבודה רגיל? או מכתב איום? או...או... בעצם למה שהוא יכתוב לה מכתב כזה בכתב יד? מי בכלל כותב מכתבים כאלו בימינו?" שואלת ש'ר בבלבול, "זה לא מתאים לו בכלל, הוא היה כל כך בצד העסקי שלא חשבתי שהוא יכול להישמע כזה נחמד, וגם בדרך להגיד שיש לו תפקיד כזה גדול מלבד מנהל משרד, וגם לאיים בצורה כזאת שצריך לקרוא או ה בין השורות הקטנות" אומרת היילה וחוזרת על המכתב שוב כלא מאמינה בייחוד על השורות הקטנות, מה אם הוא רמז לה כבר שמשהו שהיא שמעה, ראתה או הייתה עדה לו היה הגורם לכך שהוא רשם לה על הידיד הוותיק שלו ועל כך שלא בטוח שתזכה לקבל עוד מכתב ממנו, היא עבדה עם היריבים שלהם, עם החברה של אוסטין, וגם אוסטין איננו, היא חייבת למצוא את החוט המקשר בניהם, "זה לא הגיוני בכלל, בגלל שאוסטין היה היריב של החברה הזאת, ואם באמת הם שיתפו פעולה ושניהם כבר לא בחיים אז הם בטוח גילו משהו שהביא את שניהם למצב הזה, והשאלה עכשיו היא מה בדיוק הם ראו?" היא מוסיפה.....