חטאי העבר

פרק ~37~ השלב הראשון

-Are you feeling that fire?-

~אוולין~

אני צועדת בבלבול מוחלט ומנסה להרכיב בראשי משפט אחד נכון. רק אחד. אבל אני לא מצליחה ואני חייבת למצוא מה לומר לאבא.
אבל איך לעזאזל. המוח שלי מרגיש מבולגן נורא. אני נושפת בתסכול בזמן שאני הולכת הביתה. כפות ידיי חופרות בכיסי הג׳קט שלי מתוך הרגל כאילו שיש בתוכם סיגריות.
לעזאזל למה החלטתי להיגמל?
הבטתי בחנות בקצה הרחוב מספר שניות מתפתה להיכנס אליה ולקנות לי חפיסה. אך במקום זאת פשוט המשכתי לצעוד הביתה.
אני מתעסקת באצבעותיי ומביטה במדרכה מולי, מנסה לחשוב על משפט הגיוני אחד.
אני אתפוס את אבא בבית בכלל? הצצתי בשמיים מעלי. מוקדם מדי עכשיו, הוא בטח יבוא רק בעוד כמה שעות.
מהלחץ שהצטבר בי החלטתי לחתוך כמה שעות קודם מהלימודים וללכת הביתה. כבר אחשוב על המילים הנכונות עד שהוא יבוא.
נכנסתי לשביל הגישה אל ביתי וסגרתי את השער מאחורי.
פתחתי את דלת ביתי עם המפתח ונכנסתי. עולה לחדרי ומביטה בבלגן בתוכו.
בראש שמוט לקחתי גופיה ומכנס פיג׳מה ארוך צועדת בעייפות אל המקלחת.

התכוונתי לצלול למיטה ולגרור איתי מחברת כדי שאכתוב מה לומר לאבי או לנסות לחשוב בכלל מה אבקש ממנו. אבל רעש מלמטה גרם לי לצעוד אל עבר המדרגות במקום.
״היי.. אבא, הקדמת.״ אני אומרת מנסה להתנהג רגיל ויורדת במדרגות מביטה בווסט נועל את דלת ביתי אחריו. הוא נראה כאילו זה ביתו שלו. הוא עומד כאן משדר ביטחון ומביט בי מעט משועשע.
קפאתי במקומי ואחזתי במעקה המדרגות בחוזקה. מרגישה בעורי סומר. אני לוקחת צעד לאחור באימה.
״מה אתה.. עושה בבית שלי?״ שאלתי מבולבלת ומרגישה בפעימות ליבי. ווסט בבית שלי.
״לא לימדו אותך לנעול את הדלת אוולין?״ הוא שאל ומגחך.
בלעתי רוק ופערתי את עיניי. הוא יפגע בי? ״תצא החוצה!״ דרשתי מבוהלת.
״אני צריך להחליף איתך כמה מילים.״ אמר ומעביר על גופי מבט מהיר ולוקח צעד קדימה. ללא נשימה רצתי חזרה אל חדרי. סגרתי את הדלת ונשענת ונועלת אותה. אני חוטפת את הנייד שלי מהמיטה בפראות מוחלטת. מסתכלת לאחור בבהלה שידית הדלת החלה לזוז בכוח.
מיהרתי אל חלוני והתיישבתי עליו מביטה מטה. אני אצליח. זאת רק קפיצה קטנה. ללא מחשבה נוספת אני קופצת. אך לעזאזל גבריאל עשה את זה? נחתתי על צד גופי והתרוממתי באנחה כואבת. ״המותן שלי.״ זימזמתי בתסכול. מיהרתי להתרומם על רגליי אך גופי שרף. ״שיט.״ מלמלתי בלחץ מביטה מעלה אל חלוני.
״אוולין?״ ראשו של קריסטל מביט בי מעבר לגדר. הוא מביט בי מעט מבולבל. כאילו למה שאקפוץ מחלון חדרי כמו פושעת?
הושטתי את כף ידי לעברו. מסמלת לו שאני זקוקה לעזרה.
הוא מיהר לפתוח את השער החוצץ בית הבתים והתקדם לעברי.
״את נפלת?״ הוא התכופף לעברי.
״אבא שלך..״ אמרתי בכעס. ״הוא פרץ לי לבית!״
יותר נכון פשוט נכנס כי השארתי את הדלת פתוחה. אבל אף אחד לא צריך לדעת.
״אבא שלי בבית שלך?״ קריסטל שאל מופתע.
הנהנתי, ״ברחתי ממנו.״ לחשתי מנסה להבין מה קורה.
״בסדר בואי.״ קריסטל עזר לי לעמוד יציב והוביל אותי אל ביתו.
״אין מצב שאתה מכניס אותי לבית שלך.״ נעצרתי מול ביתו.
״בואי אבא שלי לא יחשוב שאת כאן.״
נתתי לו להכניס אותי אל תוך ביתו ועלינו בזריזות אל חדרו של גבריאל.
״אני אשאר בתוך הארון.״ אמרתי מסיטה במהירות את הבגדים שתלויים. קריסטל עומד ומביט בי כאילו אני חתיכת מטורפת.
״אבא שלי השתגע.״ הוא אמר לבסוף שיצא מההלם שלו.
הנהנתי ואחזתי במותני בכאב.
״או סוף סוף משפט שאני יכולה להסכים איתך עליו!״ אני אומרת.
״מה....״ נראה שהוא חושש לשאול. ״מה הוא רצה ממך?״ שאל וגירד בעורפו.
בלעתי רוק. ״לא נשארתי כדי לגלות.״ נכנסתי אל הארון והוא מיהר לסגור אותו.
״אוולין.. גבריאל יגיע בעוד שעה לפחות את בטוחה שאת רוצה להישאר כאן בפנים עד אז?״ קריסטל שאל מבחוץ בלחישה.
השענתי את ראשי על קיר הארון בהקלה. ״אני בסדר כאן קריסטל תודה.״ כל עוד אני בטוחה אפשר לנשום.
שמעתי שצעדיו מתרחקים ואז חוזרים. ״אם גבריאל ידע שאת כאן בתוך ארון הזה הוא יהרוג אותי.״ הכריז.
״אני אדבר איתו על כך.״ לחשתי עוצמת עיניים. ״לא, כדי שאני אתקשר אליו.״ קריסטל אמר באי נוחות.
״תגיד לו שאני בסדר.״ פקחתי את עיניי והתרגלתי לחשכה.
״אגיד לו.״ לאחר ששמעתי את דלת החדר נסגרת נשמתי עמוק.
מה לעזאזל אני עושה?