חטאי העבר

פרק ~24~ החזק תמיד שורד

-'Cause everything, I love I lose
And I don't wanna lose you too
Every time I hold on
It slips through my hands
Every time I come on too strong
I feel you pull back-

Tate Mcrae-

~אוולין~

״החזק תמיד שורד.״ אמרתי ברגע שאבא נכנס לרכב וסגר אחריו את הדלת הוא חגר והביט בי בשאלה.
״החזק תמיד שורד אבל מה קורה לחלש?״ שאלתי והבטתי בו שהחל לנהוג חזרה הביתה. הוא הביט בכביש ואמר. ״תשאפי להיות תמיד החזק ולעולם לא החלש.״ נשפתי משעינה את ראשי על המושב. ״טוב, העירוי היה נוראי..״ מלמלתי.
״זה היה הכרחי.״ אמר ושלף סיגריה בזמן שהרמזור התחלף לאדום. הוא הביט בה לרגע קצר והושיט לי אותה.
מצמצתי, ״ברצינות? אתה מציע לי סיגריה?״ שאלתי המומה.
״את לוקחת או לא?״ שאל ודחף בין שפתיו סיגריה נוספת.
חייכתי ולקחתי את הסיגריה מידו מוציאה מצית מהכיס ומדליקה אותה במהירות. לא יכולתי שלא להבחין בעיניו של אבי. הוא מביט בי עם מבט מעוניין, אפילו שואל.
״את עושה את זה כאילו שאת כבר רגילה לזה.״ אמר והוציא את הסיגריה שאפילו לא הדליק מבין שפתיו משליך אותה בצד.
הרמתי כתף והוצאתי עשן מפי. ״זה די נכון..זה לא חדש לי.״
״אני רוצה שתפסיקי.״ אמר והתרכז שוב בכביש.
״אתה צוחק? אני לא יכולה להפסיק.״ אמרתי מודעת לכך שזה בלתי אפשרי. ״את יכולה.״ אבא אמר.
בלעתי רוק והבטתי בו בשאלה שיט הוא רציני.
״אתה תכריח אותי?״
״אם אצטרך, אז כמובן שכן.״
נשפתי, ״אז זאת בעצם רק סיגרית רחמים.״
״אני רוצה את כל הסיגריות שלך על השולחן במשרד שלי ברגע שנגיע הביתה.״ פערתי את עיניי, ״אתה לא יכול כך לגמול אותי? זה לא בריא העניין הזה.״ שילבתי את ידיי וזרקתי את מה שנשאר מהסיגריה מהחלון.
״אוולין.״ אבא הביט בי. ״אני יכול הכל.״
נשפתי בתבוסה, ״ברור שאתה יכול.״ גלגלתי את עיניי.
״אקנה לך את המסטיקים האלו שאמורים לעזור.״ אמר.
״מסטיקים?״ ברצינות הוא רוצה לגמול אותי בעזרת מסטיקים?
״כן הם אמורים לעזור קראתי על זה. זה משהו מיוחד לגמילה.״
עצמתי את עיניי בתסכול, ״מתי בדיוק קראת על זה?״
״מאותו יום שמצאתי אצלך את חפיסת הסיגריות בחדר.״

שהגענו הביתה דון כבר הלכה וטוב שכך, אחותי שונאת אותי.
אכלנו ארוחת ערב רגילה ומיד אחר כך נכנסתי לחדרי והנחתי את כל הסיגריות שלי על שולחנו של אבי כמו שביקש.
וכאילו שהיה מוכן לכך הוא הוציא מהמגירה שלו חפיסת מסטיקים.
״זה בטעם מנטה.״ אבא חייך לעברי.
הנהנתי והבטתי בחפיסה ״נחמד.״ מלמלתי ויצאתי מהמשרד שלו.
לקחתי מעיל גדול מחדרי ויצאתי מהבית. שחלפתי על יד ביתו של גבריאל הדחף להתקשר אליו התעורר בי. אבל לא התקשרתי.
לא דיברתי עם אף אחד. פשוט עצרתי ביער והוצאתי את הסיגריה האחרונה ששמרתי.
הדלקתי אותה נרגעת בפעם האחרונה. כי אני יודעת שמעכשיו אהיה עצבנית ורגשנית בלי הסיגריות.