חטאי העבר

פרק ~12~ לגמרי לבד

-You've been saying things that made me crazy
I don't need the truth, it doesn't help me-

-Lie Like This-

קשה לעמוד כך ולהתנהג כרגיל. הוא שם ואני כאן. הדבר הכי מטריד הוא שגבריאל בכלל לא הבחין בי. הוא רק עומד שם ומדבר עם כל התלמידות שסביבו. ״את תמיד נועצת בו מבטים אוולין...״ אדריאנה אומרת לצידי. מצמצתי. ״כן צודקת בואי פשוט נלך.״ אחזתי בידה מתחמקת מהאספה סביב גבריאל.
כן כן.. הוא חתיך הורס. אבל למה כולן צריכות להיות סביבו.
צעדתי בזעף לכיוון המגרש. ״חשבת על זה שוב?״ אדריאנה שואלת אותי ומביטה בי בשאלה. ״על מה?״ התיישבתי על הספסל והיא לצידי.
״על להיבחן למעודדות?״ הבטתי ברגלי החופשייה. ״לא.״ אמרתי.
״נו? אז את מעוניינת?״ מצמצה לעברי בתקווה.
״אני לא חושבת שאת באמת מבינה מה המצב שלי כאן.״ אני אומרת. אדריאנה מביטה בי בשאלה ומסיטה תלתל סורר אל מאחורי אוזנה.
״כולם כאן שונאים אותי. אין לי באמת חברים חוץ ממך ועוד דבר אני זונה זוכרת? לא נראלי שיכניסו את ה-״זונה״ לקבוצת המעודדות.״
״את מרחמת על עצמך יותר מדי.״ אמרה משלבת את ידיה.
הרמתי כתפיים. ״יכול להיות.״

טוב ישנו יחד והתנשקנו וזה כנראה לא אומר כלום לגבריאל סמית. כי הוא כבר חצי שעה רץ במגרש ואפילו לא מביט בי.
אני מרגישה שאני עולה באש מחוסר תשומת הלב שלו. אידיוט הלו אני ממש כאן! הסתובבתי מרימה את הכדור וזורקת חזרה לאדריאנה. ״תנסי לתפוס הפעם אוולין!״ היא צעקה וזרקה.
ניסיתי באמת. אבל אני וספורט זה פשוט לא. בעטתי בכדור בכעס והוא התגלגל עד לסוף המגרש. נשפתי צועדת אחריו בתסכול. כשהתכופפתי להרים אותו הבחנתי בזוג נעליים מאחורי.
נעמדתי והבטתי במאמן רוס. חרדה תוקפת אותי שהוא מביט בי.
״כנראה שאת זקוקה לאימונים נוספים.״ העלה חיוך מטריד על שפתיו. הסטתי את מבטי מבחינה בגבריאל על המגרש מקדיש לי אפס תשומת לב גם הפעם. העלתי חיוך על שפתיי. ״אגיד לגבריאל לעזור לי.״
״אני חושב שהוא עסוק שם את לא חושבת?״ כיווצתי את עיניי והרמתי את סנטרי צועדת לאחור שהוא לא מראה שום סימן לכך שהוא מתכוון לעזוב אותי לנפשי.
״אולי ניפגש רק אני ואת.. אחרי הלימודים.״ הוא פוער את עיניו ״אפילו היום.״ הוא צעד לעברי והביט בי מקרוב.
בלב פועם ובליעת רוק סירבתי. ״לא, אני חייבת להגיע הביתה מוקדם.״ שיקרתי. ״אבל חבל שהציון שלך ירד אוולין.״ המאמן עשה פרצוף.
כיווצתי את עיניי. ״אתה מאיים עלי?״ העזתי לשאול. במהירות כזו שאני בקושי שמה לב הכדור שהיה בידי עכשיו אצלו. ״רואה? את זקוקה לאימון.״ אמר מחייך.
הבטתי בו המומה. ״אני אחזור לאדריאנה.״ מלמלתי מהנהנת ומתחילה להתרחק. ״קחי את הכדור ממני.״ צעד אחרי ונעמד מולי.
מצמצתי ״זה בסדר, פשוט אני אקח חדש מהסל שם.״ אמרתי רק רוצה להתרחק ממנו. ״נסי לקחת אותו ממני.״ דרש נועץ בי את עיניו.
״אני לא רוצה.״ אמרתי מאגרפת את ידיי. מרגישה את פניי מאדימות מתסכול. הוא לא מרפה ממני.
״כנראה היכולות שלך כל כך גרועות סוייר.״ העביר את עיניו הדוחות שוב על גופי מבלי להסתיר זאת. ״יופי.״ אמרתי בכעס והתקדמתי שוב אך הוא שוב חסם את דרכי.
הבטתי בעיניו בזעם טהור.
״אני חושב שאוולין חייבת לי משחק אחד.״ ברודי מתקדם לעברינו נעצר לצידי ונועץ בי מבט. מצמצתי מביטה בו בשאלה. לא ניסית לשאוב ממני את החיים לפני כמה זמן? ברודי חייך ולקח את הכדור מהמאמן.
״קדימה!״ ברודי הביט בי והרים את הכדור.
הבחנתי במאמן צועד חזרה אל שאר התלמידים ונשפתי בהקלה.
כשהבטתי בברודי הוא רק העלה חיוך על שפתיו. צועד לעברי ומניח את הכדור בידי. ״אני אולי מניאק אבל לא טיפש. רוס הטריד את אחותי הקטנה במשך שנה שלמה וההורים הדפוקים שלי החליטו לקחת את הכסף המזויין שלו ולסתום את הפה. אל תהיי כמוהם אוולין סוייר. תכי חזרה את מי שתוקף אותך.״
מצמצתי המומה. ״זה תקף גם לגביך?״ שאלתי. ברודי הרים כתף. ״אני ואת שווים לא?״
״אתה חנקת אותי.״ גלגלתי את עיניי.
״את גזרת לי את הבגדים. קודם.״
״כי אתה התעללת בי. קודם.״ אמרתי בחדות.
״דגל לבן? או אדום, סוייר?״ שאל נועץ בי מבט.
בלעתי רוק חושבת על דבריו מבחינה בגבריאל הוא מתקדם לעברינו בכעס והודף את ברודי הרחק ממני, מביט בו באיום.
״מה פאקינג אמרתי לך!״ צעק עליו.