חטאי העבר

פרק ~9~ לחזור הביתה

'Cause if I'm gonna learn how to love you
I need to unlearn how to love too
Need to unlearn how to run when it feels right
Oh my God, I'm tryin'
If I'm gonna learn how to choose you
I need to unlearn what I'm used to
Need to unlearn how to run when it feels right
Oh my God, I'm tryin'

-Unlearn-

אני מטושטשת ומרגישה על העננים.
הכל דוהה סביבי והאוויר נעים כל כך על פניי. ״תלכי יציב!״ קולה של אדריאנה מרחף מעלי. היא אוחזת בי בחוזקה ועוזרת לי להיכנס לרכב שלה. הרמתי אצבע שהיא התיישבה מאחורי ההגה באנחה.
״אני..״ הצבעתי על עצמי. ״לא יכולה להיכנס ככה.. הביתה.״
היא מצמצה מולי. ״מה את אומרת?״ שאלה בכעס.
חייכתי עוצמת את עיניי ונשענת על המושב.
אדריאנה נתנה לי להישאר אצלה בבית. היא כבר נרדמה לצידי. אבל אני לא.
אני מפנה לה את גבי ומתכרבלת מתחת לשמיכות.
בוהה בהודעות שלי.
המון שאלות ללא תשובות. הבטחה שלא התקיימה.
חזרתי לעצמי. וחזרתי לאותן תחושות. אפלות וקודרות.
אני מנגבת את הדמעות ובוהה בקיר השחור מעלי.
מנסה להרגיע את עצמי. מנסה לאחוז במשהו. אני מרגישה שהכל כבד. כבד לי כל כך.
איך לעזאזל אני אמורה להתמודד עם הכל.
במיוחד שאני לבדי? יצאתי מהשמיכות ונעלתי נעליים.
השארתי הודעה לאדריאנה שחזרתי הביתה ויצאתי מביתה.
עדיין חשוך. אבל הכל כל כך שקט סביבי.
התיישבתי בתחנה מחכה לקווי הלילה בדממה.

אוטובוס הגיע אחרי מספר דקות. ועליתי מתיישבת מאחור. לגמרי לבדי.
התבוננתי בשלט מולי. תחנה אחרונה אדגרטאון.
נאנחתי ועצמתי את עיניי. אלך לכל מקום לא אכפת לי.

כשירדתי מהאוטובוס חששתי מעט. אני לא הייתי כאן קודם.
ואין לי מושג לאן באמת ללכת.
אני צועדת בדממה מביטה בבתים סביבי.
אולי אראה את לריאן. הוא אמר שהוא גר כאן.
אותו הבחור שפגשתי בתחנה עוד שהייתי בפנימייה ויחד עם אוליו.
עצמתי את עיניי בכאב.

לפני שהגעתי הנה. לפני שהרסתי הכל עם החלטה דבילית.
הייתי צריכה לדעת שאסבול. אבל לא! הייתי חייבת לנסות.
למה לעזאזל לא הבנתי שלא רוצים אותי כאן?
שאני פשוט לא שייכת.
למה חשבתי שלחזור הביתה יהיה טוב בשבילי?
נעצרתי ליד ספסל והתיישבתי בוהה כביש בדממה ומחכה לבוקר.