חטאי העבר

פרק ~18~ תשמור עליו

-You love me, I can feel it-

~גבריאל~

אני מעביר את אצבעותיי בשיערה הרך של אוולין והיא עדיין מביטה בי מופתעת. עיניה הירוקות פעורות ושפתיה הורודות פתוחות מעט. כאילו היא קפואה בזמן.
״אתה לא שונא אותי?״ שאלה ממצמצת בתמימות ולחייה נצבעות בגוון ורדרד.
״למה שאשנא אותך?״ הבטתי בעיניה כמהופנט.
היא פשוט שובה אותי. היא משפילה מבט. ״בגלל מה שאמרתי לך.״ לחשה.
״את שקרנית גרועה.״ קבעתי.
היא כן פגעה בי. לכן אני כאן, כדי להבין מה קרה פתאום.
מה גרם לה להתרחק ממני. להדוף אותי ממנה.
״איך ישנת בלילה?״ שאלה והפתיעה אותי. נשפתי בתסכול אך שמח שאני לצידה, ״חשבתי עלייך בעיקר וסבלתי מנחירות מצד דייב.״
חיוך קטן עלה על שפתיה.
״מה זה היה הבוקר עם ברודי? כל זה כדי לגרום לי להתחרפן?״
אוולין מציצה סביבה בלחץ. ״רגע? כולם חזרו?״
״את מתחמקת.״ הבהרתי נחוש להבין את הסיפור על ברודי.
היא קמה במהירות ומצמידה את השמיכה שעליה על גופה.
״אוולין!״ קמתי אחריה שהחלה לצעוד לכיוון הבקתות.
״תפסיק לרדוף אחרי!״ היא הסתכלה עלי פתאום משתנה לחלוטין וגורמת לי לעצור. רגע אחד היא רגוע ורגע אחרי כולה זועפת.
״מה?״ שאלתי מעוצבן. מה לעזאזל עובר עליה, למה היא מתנהגת כאילו אני איזו מחלה מדבקת?
היא לא מתייחסת אליי וממהרת ונכנסת לבקתה הקטנה שהיא חולקת עם אדריאנה.
הבטתי בשמיים הכחולים מעלי וביקשתי סבלנות. פתחתי את דלת הבקתה מביט בה יושבת על המיטה.
״תסבירי.״ דרשתי מכווץ את עיניי.
״תסגור את הדלת כדי שאף אחד לא יראה.״ אמרה בחשש.
״כולם נסעו אוולין.״
״אז..?״ היא הביטה בי מבולבלת. ״אתה לא יצאת?״
״ידעתי שאת כאן. בחרתי להישאר.״ הסברתי.
היא הניחה את ידיה על פניה ונשמה בהקלה. ״כבר חשבתי שהיא ראתה אותנו.״ מלמלה לעצמה.
״מי?״ ניגשתי לעברה מנסה להבין מה קורה כאן.
אוולין הרימה את ראשה אליי. ״אני לא יכולה לספר לך.״ אמרה במהירות.
הרמתי גבה, ״מי?״ דרשתי לדעת.
״גבריאל בבקשה תתרחק ממני, בבקשה תקשיב לי.״ ביקשה ונעמדה מולי מתחננת. ״אני רוצה לדעת.״ דרשתי שוב.
״זה לא חשוב בכלל! הכל יהרס.. או כבר נהרס. בסדר? אני ואתה פשוט לא יכולים להיות יחד.״ אמרה והניחה את ידיה עלי.
״בבקשה.״ ביקשה שוב.
״את מבקשת ממני להתרחק למרות שאני כל כך רוצה להתקרב?״ נצמדתי אליה. היא משפילה מבט.
״גם אני..״ לחשה. ״גם אני...״ היא הסתובבה מתחמקת ממני.
״אבל אנחנו פשוט לא יכולים! זה פשוט לעולם לא יכול לקרות? איך אתה לא רואה את זה!״ התעצבנה.
אני מתקרב יותר מניח את שתיי ידיי על הקיר. חוסם לה את המעבר.
״את לא בורחת יותר.״ אמרתי נחוש מביט בה.
״ואת לא משקרת לי יותר!״ נשפתי בכעס מאבד סבלנות.
״מה לעזאזל נכנס בך!״ הרמתי את קולי מתוסכל לחלוטין.
אוולין משעינה את ראשה על הקיר ועצמה את עיניה.
״היא תספר לאבא שלך.. לאבא שלי בסדר! ואני לא יכולה להסכים לזה! מספיק עם השמועות! עם ה״זונה״ שיוצא לכל אדם שאני חולפת על פניו ברחוב!״ התפרצה מביטה בי עם עיניים נוצצות.
״פשוט נשבר לי! ואם אני צריכה גם להפסיד אותך! אז...״ היא מביטה בי ומשתתקת.
״פשוט יש לי מזל חרא.״ נאנחה וחזרה לציניות הרגילה שלה.
אני משעין את מצחי על שלה ונושם עמוק. ״אין לך מזל חרא.״ לחשתי לה.
אוולין בלעה רוק והביטה בי. ״את שלי ולא משנה מה תגידי או תנסי. עכשיו, מי פיזר איומים סביבך?״ שאלתי בכעס.
״מי? איזו בדיחה, העלוקה שלך.״ ממלמלת בכעס ומגלגלת את עיניה.
״אמברלי?״ שאלתי מופתע.
״כן. היית צריך לראות את זה.. ממש בפינה אפלה עם חברות שלה שמקיפות אותי בכל הכיוונים. מזל שהיא לא שלפה סכין.״ אוולין מגלגלת את עיניה שוב. אני לא מתאפק ומנשק את זווית שפתיה.
״גבריאל..״ היא הביטה בי נושכת שפתיים. אני אוחז בידה ולוקח אותה למיטה נשכב לצידה.
״הכל בסדר, אמברלי לא תספר לאף אחד.״ אני מנשק את מצחה.
״למה אתה כל כך בטוח?״ שאלה נועצת בי עיניים.
חיברתי את אצבעותיי באצבעותיה. ״כי היא לא תדע שאנחנו יחד.״
צחוק עלה משפתיה, ״אתה רוצה שנשמור על זה בסוד? לא נכשלנו בזה כבר?״
״ננסה שוב.״ משכתי את גופה צמוד אל שלי. היא קברה פניה בצווארי. ״בסדר.״ לחשה. ״אבל תבטיח לי שתעמוד במשימה.״
״אני מבטיח.״ לחשתי מעביר את אצבעותיי בשיערה השחור.
נושם את ריחה המתוק. ״פשוט תעצמי עיניים, אני כאן.״ לחשתי.