חטאי העבר

פרק ~8~ צרה צרורה

-Kneel for me-

״קמתי עם תחושה רעה. לא סתם תחושה רעה. מחזור.
חרא. אני שונאת את זה. אתה זוכר שתמיד אמרת לי שאני מגזימה? אז לא. אלה הכאבים הכי נוראים שחשתי אי פעם.״

שלחתי לאוליו מרגישה כאילו ההודעות האלו הן כמו מו יומן סודי קטן. מקום שאני פשוט יכולה לפרוק ולהתגבר איכשהו על העלמותו.
פתחתי את כל המגירות והארונות במטבח כמו חולה.
אמא הופיעה מאחורי מביטה בי בשאלה. ״בוקר טוב.״ אמרה.
״אמא, למה אין כאן כדורים לכאבי מחזור?״ שאלתי נואשת ומרגישה שבעוד רגע אקרוס על הרצפה. היא הביטה בי מעט מופתעת. ״דון לא סובלת מכאבים אז מעולם לא היו כאן..״ אמרה.
פערתי את עיניי. ברור, חושבים כאן רק על אחותי הגדולה.
״את תתמודדי זה יחלוף בטח בעוד שעה.״ נפנפה אותי.
ישבתי בדממה מוחלטת שאבי הסיע אותי. אחזתי בבטני מנסה להתרכז בדרך ולא בכאב שבגופי. בטח יש לאדריאנה כדור. היא כבר תציל אותי.
״כואבת לך הבטן?״ אבא שאל והעיר אותי מהמחשבות. מצמצתי. ״אע.. כן לא משהו רציני.״ הרמתי את ידי.
אבל זה כן היה רציני. כי אני צועדת כמו חולה סופנית באמצע מסדרון בית הספר. הרגל עם המגף לא עוזרת וידי החבושה עדיין כואבת. אני ודאי נראית כמו זומבית.
נעצרתי ליד אחד הקירות מרגישה שאם לא אשען עליו אקרוס כאן מול כולם. פאק. איך אין לי כדורים?
״אוולין?״ ריי נעצר מולי. ״את בסדר?״ שאל מכווץ גבות ומביט בי. למה הוא פונה אליי בכלל? הוא לא חושש שיראו אותו יחד איתי?
חייכתי בקושי. ״כן.״ ״את פשוט נראית..״ אמר מכווץ את גבותיו ומעביר בי מבט עם עיניו הכחולות. ״מעולה? כן תודה.״ מלמלתי בקושי מצליחה לעלות חיוך על שפתיי.
הוא העלה חיוך על שפתיו אבל לא נראה שמאמין לי. ״אני פשוט מחכה כאן לאדריאנה..״ אמרתי בתקווה שיניח לי לנפשי.
״אוקיי.. אבל היא בכיתה..״ אמר בבלבול. ״כן אני יודעת..״ אמרתי חסרת נשימה. הוא הנהן וצעד לכיוון הכיתה מביט בי בשאלה והולך. 
השענתי את מצחי על הקיר הקר. למה הוא ניגש אליי בכלל? ואיך אלך לכיתה ככה? עצמתי את עיניי מריחה ריח מוכר מריחף באוויר. ״גבריאל?״ שאלתי מבחינה בו מולי. שיערו השחור מעט רטוב והריח שנודף ממנו רענן כל כך. אני ממש צריכה לנסות לא לחייך כמו טיפשה.
״את בסדר? מה קרה?״ שאל ודאגה נראית בעיניו.
מצמצתי, ״למה אתה חושב שקרה משהו?״ שאלתי כמעט המומה.
״ריי אמר שאת לא מרגישה טוב.״ נעץ בי מבט בוחן.
״לעזאזל! למה הוא דיבר איתך בכלל?״ שאלתי בכעס.
גבריאל נעץ בי מבט שוב. ״את באמת נראית רע.״ בחן אותי.
״תרגע אני בסדר..״ הרמתי את ידי. ״כן?״ צעד לעברי גונב לי את כל האוויר. ״כן״ אמרתי נחרצות. הוא רק גורם לי לעצבים ומתח.
כאב נוראי התפשט בבטני התחתונה וגרם לי להתקפל.
״פאק אוולין מה נסגר?״ שאל ונלחץ. ״תרגע.. תמשיך להתעלם ממני או משהו.״ מלמלתי מרחיקה אותו ממני. ״אני בסדר..״ הזדקפתי שהתעקש לא לזוז.
״את מתכוונת להסביר לי למה את נראית ככה?״ שאל בזעף.
מצמצתי במבוכה. ״זה סתם..״ הצצתי לצדדים. אוי רק לי זה יכול לקרות. ״נו?״ שאל ממתין שאדבר.
״אלה רק כאבי מחזור..״ נשפתי במבוכה.
״גבריאל?״ אמברלי קראה בשמו ונעמדה ממש לצידו. הבטתי בה בבהלה והיא הביטה בי בשאלה. היא מביטה רגע בו ואז בי שוב. כאילו מנסה להבין מה אנחנו עושים יחד. טוב גם אני.
״יש לך כדורים לכאב מחזור?״ האדיוט שואל אותה וגורם ללחיי להאדים ממבוכה.
אמברלי חייכה חיוך קטן והביטה בי. ״כן..״
״יופי.״ הנהן.