חטאי העבר

פרק ~39~ כוויה בלב

-You touched my heart, it left a bruise-

~אוולין~

קר לי. אני מתעוררת כי קר לי כל כך. אני מוצאת את עצמי על אותה המיטה. עדיין עם תלבושת בית הספר. חולצה, אפודה, עניבה וחצאית.  השמיכה שהייתה עלי קודם נעלמה.
אני מתרוממת מהמיטה ומביטה סביבי בבלבול מרגישה ישנונית.
אבל אני לבד. השולחן הקטן באותו המקום. הכל שקט ואין בחדר הזה חלון אחד. אני נשענת על הקיר ומנסה להבין מה אני עושה ואיך אני יוצאת מכאן. הדופק שלי מאט ברגע שאני מבחינה במגש שעל קצה המיטה. אני מתקדמת לעברו בחשש אבל גם בהתרגשות.
אני מתבוננת בחפצים על המגש. חפיסת סיגריות ואבקת קוקאין.
ללא מחשבה נוספת אני מתיישבת על הרצפה ומתבוננת במגש כאילו מדובר בקינוח.
אני שומעת את טריקת הדלת מאחורי אבל מתעלמת ממנה.
״אני רואה שמצאת את הסמים האהובים עלייך.״ ווסט אומר מאחורי. הסטתי את שיערי מאחורי אוזני ותהיתי מה אני עושה.
אני יכולה לזרוק את המגש הזה ממני. לפזר את כל האבקה, או לשבור את הסיגריות. אבל מה יחזיק אותי? איך לעזאזל אשאר שפויה יחד עם ווסט בדירה הזו?
״למה זה פה?״ לחשתי לא מסירה את עיניי מהמגש.
״רק כדי לעזור לך.״ הוא ענה ואני חשה בו עומד מאחורי.
״אני צריך שתעמדי אוולין.״ הוא ביקש. עמדתי והסתובבתי אליו. מבחינה בו מחזיק במספריים.
כיווצתי את גבותיי בשאלה. ״מה אתה עושה איתם..?״
״תשבי על המיטה אני אספר אותך.״ אמר ממתין שאשב.
התיישבתי על המיטה חסרת ברירה מבחינה בו אוסף קבוצת שיער מעל פניי ומסרק אותה בעדינות.
״יהיה לך יפה פוני בובה.״ אמר בשקט ומתעסק עם שיערי.
לקחתי נשימה עמוקה וסילקתי את ידו משיערי.
ווסט מביט בי בזמן שירדתי על ברכי מול המגש והסנפתי במהירות מעט מהאבקה. ניקיתי את את אפי והתיישבתי שוב על קצה המיטה מולו.
הוא מביט בי ומעלה חיוך מרוצה על שפתיו הוא חוזר ואוחז שוב בשיערי. החדר מתחיל להסתובב בזמן שהוא גוזר את שיערי בריכוז. אני כבר לא ממוקדת. לפי אך שזה נראה ומרגיש הוא גוזר לי פוני. שאר השיער הארוך שלי נשאר. שהוא גוזר אני רואה כפול.
במקום לראות את כף ידו עם המספריים אני רואה לפחות ארבעה זוגות ידיים ורעש המספריים מהדהד חזק מהרגיל. אני שבויה אחרי הסם.
החדר כולו מסתובב סביבי גורם לי להרגיש כאילו אני צפה.
שיערי צונח על הרצפה בחתיכות ומלכלך אותה.
״כמה שאת יפה.״ ווסט לוחש בין כל הבלגן וגורם לי לצחקק בקול.
״אני שמח שנרגעת.״ אומר והניח את המספריים לצידי ומתחיל לאסוף את השיערות שעל הרצפה. השפלתי מבט מבחינה במספריים שלצידי.
מושיטה את ידי אל המספריים ומרימה אותם בולעת רוק ונעמדת.
ווסט מרים את ראשו אליי ונעמד גם הוא בשקט.
״אוול תחזירי לי את המספריים.״ מבקש ברוגע ומביט בי.
״אתה חושב שאני מחוקה בגלל קצת סמים?״ לחשתי במעורפל.
הוא נושם עמוק אני רואה את המתח בגופו.
״הכמות שלקחתי לא תפגע בי, אני לא אידיוטית ווסט.״ כיווצתי את עיניי כדי לראות אותו ברור יותר. ״האקדח.״ דרשתי וכיוונתי את להב המספריים אל ליבי.
״אוולין..״ ווסט מזהיר. ״קדימה.״ דחקתי את הלהב אל עורי והוא מיהר להשליך את האקדח לעברי.
בעיניים מעורפלות אני מרימה את האקדח הכבד גורמת לו להביט בי בבהלה.