זה לא שיקוי אהבה (Drarry)

פּרוֹלוֹג

"לך תזדיין, זאביני!"

סטודנטים באולם הכניסה להוגוורטס נאלצו להתפזר כשילד צנום בלונדיני עם פנים מחודדות חיוורות

 נזרק מבעד לדלתות האולם הגדול. עד מהרה בא אחריו עוד אחד;

 ילד גבוה עם עור כהה וחיוך רחב מרושע."אל תהיה דפוק! צחקתי, אתה יודע שצחקתי!"

הבלונדיני נעצר והשתחל מאחורי קבוצת בנות שנה ב' או ג', שצווחו וניסו לזוז מהדרך.

"זה היה הרעיון שלך, דראקו, שמעתי אותך בעצמי!"

הבנות הצליחו להתחמק עם הרבה צווחות וצחקוקים ובלייז זאביני התקרב על הבלונדיני בחיוך של טורף.

 הוא שלף מכיסו בקבוק קטן מלא בנוזל אדום סמיך ונער אותו בלעג.

"אתה יודע שצחקתי!"דראקו מאלפוי נסוג בעיניים תזזיתיות, 

למרות שקולו לא רעד כשניסה להרתיע את בן לוויתו.

"למעשה, זאביני, אני זוכר במיוחד שהצעתי שהוויזלי יהיה שפן מעבדה טוב,אולי כדאי שתרדוף אחריו במקום."

אולם הכניסה החל להתרוקן כשהתלמידים הבינו שכנראה יהיה רעיון טוב להתרחק מהעימות הזה.

 הבלונדיני, עכשיו עם גבו צמוד לקיר האבן, הביט מסביב לאולם בייאוש.

"זביני, אתה פאקינג...!"

הנער כהה העור נעצר, נראה פגוע.

"טוב, זה פשוט גס רוח, דראקו."הוא הושיט את ידו הפנויה לכיסו. 

הנער הבלונדיני נראה עכשיו ממש מבוהל."בלייז, לא, לא התכוונתי..."

"פטריפיקוס טוטלוס!" 

דראקו עצם את עיניו שנייה לפני שהכישוף פגע בו והוא קפא במקום, הבעתו רצחנית.

מנוול.

"דראקו, אני יודע מה אתה חושב."

מנוול סדיסט מזדיין.

זאביני החזיר את שרביטו לתוך הגלימה שלו ושחרר את פקק הבקבוק.

"אבל זה באמת לטובתך."

כן בטח. אני שונא אותך כל כך, אתה יודע את זה, כן?

"אתה תודה לי על זה יום אחד, אתה יודע."

אודה לך בתחת שלי.

 אני שונא אותך אני שונא אותך אני שונא אותך אני שונא-

"פה גדול!"

ועם זה, זאביני פתח את פיו של דראקו ורוקן את תכולת הבקבוק כולו במורד גרונו הבלתי מתנגד של דראקו.

 מאחורי עפעפיו הסגורים, עיניו של דראקו זינקו לכל עבר, מנסות להילחם בכישוף, אך ללא הועיל.

"ונגמר! ובכן, היה נחמד לדבר איתך, דראקו, חבר ישן. נתראה עוד מעט!"

הוא קרץ, למרות שדראקו כמובן לא ראה את זה, והסתובב לכיוון הצינוקים, 

מכוון את שרביטו על כתפו ולחש בציפייה, 

"סופי".