הצמדתי את רגליי לחזי וחיבקתי אותן כשגל הדמעות התחזק. יבבה נפלטה מפי ומיהרתי להצמיד את כף ידי אל שפתיי. החדר של אבא קומה מעל לחדרי, אבל אני לא יכולה להסתכן בכך שישמע אותי בוכה.
לא אחרי הפעם הקודמת שזה קרה.
הפעם הראשונה שהבנתי מי אבא שלי באמת היה כשהייתי בת שמונה. הוא ביקש ממני לעשות משהו, אני אפילו לא זוכרת מה, אבל התעלמתי ממנו והמשכתי לשחק בבובות.
זה היה טעות, כמובן.
מה שקרה אחר כך.. גרם לי להבין מי אבא שלי באמת. למה אנשים כל כך מפחדים ממנו, למרות שאני יודעת שהוא מתייחס לאנשים אחרים גרוע יותר.
אני מרחמת עליהם, כי באותו רגע ומאז.. למדתי להתאים את עצמי לאיך שאבי רוצה שאתנהג, בכל פעם שהייתי לידו, אפילו שהיה בצד השני של חדר האמצע שיחה עמוקה. כי אני יודעת שהוא רואה הכול, וכל טעות קטנה שאני עושה.. הוא דואג לגרום לי להתחרט עליה. מה שהכי מתסכל בזה, זה שהוא לא התייחס ככה ללילה ורומן. זה כאילו משהו בי גרם לצד באחר בו לפעול, ואני שונאת את זה כל כך. להרגיש פחות מאחי ואחותי, כאילו אני כל הזמן משפלת. אני יודעת שזה לא בסדר שאני חושבת ככה, כי גם הם עוברים דברים שאני לא יודעת עליהם. אחרי הכל, רומן כבר בארגון חמישה שנים, והצטרף כשהיה רק בן ארבע עשרה. אני לא יודעת מה עובר על לילה, אבל אפשר לראות שמשהו מציק לה. שהיא צריכה עזרה. עיוור אפילו היה שם לב. זה אולי אנוכי לחשוב את זה אפילו, אבל אני רוצה לשהכל יפסק. אני רוצה חיים נורמלים נטולי מאפיה ומלחמות, אני רוצה אבא שיפסיק לשפוט אותי על כל דבר קטן, אני רוצה שכל הדברים שהנוראיים שקראו לי ולמשפחתי לא יציקו לנו יותר. אני רוצה להיות בסדר.
הטלפון שלי השמיע צליל ושלף אותי ממחשבותיי. מיד פתחתי אותו ונכנסתי להודעה של ניקו.
ניקו: כן, הכל בסדר?
לא. הכל לא בסדר. מסיבה כולשהי, אני רוצה שהוא ידע. אני רוצה שהוא ידע הכל עליי,ואני רוצה לדעת הכל עליו.
אבל ככל שהזמן עובר.. אני מתחילה לרצות אותו יותר מרק חבר שאני מתכתבת איתו בכל שנייה פנויה, אבל מתעלמת ממנו בקושי רב באירועים.
אני יודעת שזה לא אפשרי, אבל אני רוצה שנוכל לדבר בפומבי ליד משפחותינו. אני רוצה שנוכל להיות חברים רגילים ואולי יותר בלי שהסכסוך שקשור ל׳עסקים׳ של משפחותניו יתערב. אבל זה לא אפשרי, כי הוא כבר חלק מזה. יש לו את הקעקוע, והוא נשבע להם אמונים.
זה קשה, לתפקד חברות אסורה ולהתחיל לחבב אותו. אבל אי אפשר שלא, הוא פשוט כל כך.. מלא אישיות. אי אפשר שלא לדבר איתו ולא לחבב אותו.
את אותו האמיתי. אותו חסר המסכות. לא את הבחור הקשוח שהוא מראה לעולם. לא את הבחור שהורג ומתעלל.
YOU ARE READING
אהובת המאפיה
Romanceספר שני בסדרה - ספר ראשון: גבירת המאפיה (מומלץ לקרוא אותו קודם אבל לא חובה) *חשוב לציין שהספר מתחיל שנה מלפני שדריו ולילה התחתנו, כך שאדריאנה כאן בת 16 וניקו בן 17, למרות שבגבירת המאפיה הם מבוגרים בשנה.* אדריאנה אבאדו. בחורה בת 16. עדינה וטהורה...
