אהובת המאפיה

פרק 15 ❤︎

נקודת מבט: ניקו

התעוררתי כשרעש ווילונות פתאומי נשמע, מושך אותי מתוך השינה ואל היום. שנייה לאחר מכן, קרן אור חמים ובוהק החל לחדור דרך החלון, ממלא את החדר שהיה עד עכשיו חשוך לגמרי.

תחושת הערפל של השינה החלה להתפוגג בהדרגה, והתחלתי להתעורר. עם כל רגע של עוררות, חזרו אליי תחושות הגוף, ובעיקר כאב הבטן מהכדור כשהיה שם רק לילה לפני שהצלחתי להדחיק במהלך הלילה.

פקחתי את עיניי וכמעט מיד התחרטתי על ההחלטה כשהאור פגע בהן.
״פאק,״ גנחתי באי נוחות ומיד הצמדתי את ידי אל פניי.

״בוקר טוב, סאנשיין.״ הקול הסרקסטי של דריו מיד גרם לכל העייפות להעלם.

כאב הבטן מיהר להתגבר, מזכיר לי את המקום שלו, שיהיה קבוע לפחות לחודש הבא.

התנשמתי בכבדות ומיד לקחתי מהשידה שלידי את קופסת הכדורים. למרות שאמרתי לדייגו מאה פעמים אתמול שאני לא אצטרך משכך כאבים, הוא התעקש להשאיר קופסא פה.

דייגו תמיד עושה דברים כאלה בשבילי. אולי בגלל שהוא מחשיב אותי כצעיר, או בגלל שאני אחיו, אבל תמיד יוצא שהוא דואג לי עם מחוות כאלה. הוא תמיד יודע איך להתנהג, ואין לי מושג איך הוא עושה את זה. הוא יודע לקרוא את המצב, ולהתאים את עצמו לסיטואציה. אני שונה ממנו. להתייחס לדברים כאלה ברצינות זה קצת יותר קשה לי, כאילו שהצחוק זה מנגנון ההגנה שלי.

״רוצה לעשות משהו נחמד בשבילי?״ שאלתי את דריו בזמן שמיקמתי את עצמי לתנוחת ישיבה, שכל כך כאבה שפלטתי גניחת כאב. דריו הרים גבה, סימן בשבילי להמשיך לדבר.

״אני צריך כוס מים.״ אמרתי, ומבטו עבר בין הקופסא שבידי ובחזרה אל פניי. הוא לא אמר כלום על זה, לא ניסה לצחוק על זה שאני צריך משכך כאבים ופשוט יצא מהחדר.

אני רשמית משתגע. עבר כבר המון זמן והשעה ארבע בצהריים, אבל אני עדיין לא מסוגל לקום מהמיטה בלי להרגיש כאילו דוקרים אותי.

אבא יהיה כל כך מאוכזב אם הוא היה יודע שכואב לי ככה, הוא היה רואה אותי כחלש.

לא שהוא לא ראה אותי כחלש לפני, אבל עכשיו? הוא היה צוחק לי בפנים ומעיף אותי בבעיטה.

אני חייב להוכיח לו שהוא צריך אותי באיזשהו דרך. לא אכפת לי איך, אני לא יכול לתת לו להעיף אותי מהמאפיה. אני צריך להישאר. אני חייב להישאר.

אבא כבר דיבר עם דריו לפני שעה לגבי המצב שלי במאפיה, רצה לדבר איתו על זה לפני שידבר איתי. התירוץ שלו? שאני לא במצב ׳כשיר׳.

על הזין שלי. אני יודע טוב מאוד שלא אכפת לו באיזה מצב אני.

בכל מקרה, דריו נכנס לפה אחרי השיחה שלהם ואמר שרוב הסיכויים הוא לא יעיף אותי. בגלל שאני עוד לא בן 18, אז הוא יכול לתת לזה לעבור בתור ׳התנהגות מטופשת של ׳נער מתבגר׳. זה הדבר הכי מטומטם ששמעתי בחיים שלי, אבל אם זה הסיבה שאני כנראה נשאר? בטח.

אבא אמור לבוא לדבר איתי בהמשך היום, בשביל להגיד לי את ההחלטה הסופית שלו לגבי זה.

ובכנות? לא בא לי לראות אותו עכשיו. כדור לבטן זה לא הכי חוויה כיפית, ונזיפה ממנו לא נשמעת כמו חלום.

אבל אני אעבור את זה, כמו שאני עובר הכל.