פרק 3

25 5 6
                                    

אוקיי אז לקחתי לתשומת ליבי את הביקורת של כמה מכם והשתדלתי שהפרק הזה יהיה מורכב מפסקאות ולא משורות בודדות.

בתמונה: הבית של סקוט.

ועכשיו לפרק:
.
.
למחרת בבוקר, הגעתי לבית הספר מתנשף.
אני לא בטוח מה עובר עליי, אבל רצתי את כל הדרך לפה. ואני לא כזה מהיר בדרך כלל.

כרגיל שמעתי צעדים ואנשים מדברים, אבל הפעם שמעתי את הכל בעוצמה הרבה יותר גבוהה. זה היה מוזר. זה כאילו שיכולתי לשמוע כל דבר. כל רעש קטן. וזה עשה לי כאב ראש.

"היי, אתה בסדר?" שמעתי קול מוכר שואל אותי. הרמתי את ראשי וראיתי מולי את ג'ייקוב. נאנחתי בעצבים. זה מה שהיה חסר לי עכשיו, חשבתי לעצמי.

סובבתי את ראשי וראיתי את סקוט מסתכל עליי. זה גרם לי להילחץ. מה הוא עושה כאן?

"כן, סתם כואב לי הראש" אמרתי לו.

נזכרתי במה שקרה אתמול. אם סקוט צודק- אז אני איש זאב עכשיו כמוהו וכמו אייזיק. ויש לי הרגשה שזה לא משהו שאני יכול לגלות למישהו.
אז אני פשוט אצטרך להסתיר את זה. אפילו מג'ייקוב.

"אתה בטוח שהכל בסדר?" ג'ייקוב שאל אותי בדאגה.

"כן, אני בטוח. אל תדאג" אמרתי לו בקלילות.
"אז בוא ניכנס" ג'ייקוב אמר לי והנהנתי, הולך אחריו.

הרגשתי שהראש שלי מתפוצץ מכל הרעש. מתי בית הספר נהיה כל כך רועש? ולמה אני מרגיש שאני מתחרפן מכל צליל קטן שאני שומע?

נאנחתי בייאוש. כנראה שאני פשוט אצטרך לנסות לסבול את זה עד סוף היום.
.
.

בהפסקה הלכתי לקפיטריה. אני לא יודע למה, אבל ג'ייקוב לא היה איתי.

הסתכלתי לצדדים וחיפשתי אותו במבטי. איפה הוא כבר יכול להיות? המשכתי לסרוק את הקפיטריה עד שמצאתי אותו בשולחן שבו ישבנו בפעם הקודמת, אבל הפעם הוא ישב עם עוד אנשים סביבו.

נהדר, עכשיו אני אצטרך להכיר אנשים חדשים? חשבתי בתסכול. אבל אני לא טוב בכל העניין הזה. מה אם הם לא יאהבו אותי? מה אם הם יגלו שאני איש זאב? מה אם הם ידקרו אותי עם משהו כסוף? נראלי שזאת הדרך להרוג אנשי זאב.....

מחשבותיי נקטעו כששמעתי את ג'ייקוב קורא לי.

"היי ליאם!" הוא אמר לי ונופף לעברי. זה גרם גם לכל מי שישב איתו להסתכל עליי ונאנחתי.
נשמתי עמוק והתקדמתי לעברם.

"מי אלה?" שאלתי את ג'ייקוב.

"אלו קוויל, אמברי ופול. חברים שלי" ג'ייקוב הציג אותם.

"היי. אני ליאם" אמרתי להם. ניסיתי למתן את החרדה שלי, אבל זה לא עזר לי כשהיה מקום פנוי רק ליד פול ונאלצתי לשבת ליד מישהו שאני לא מכיר.

"נעים להכיר" פול אמר וחייך אליי. אבל זה לא היה חיוך רגיל. זה היה חיוך מעושה והרגשתי מובך מאיך שהוא הסתכל עליי.

You've reached the end of published parts.

⏰ Last updated: a day ago ⏰

Add this story to your Library to get notified about new parts!

WerewolvesWhere stories live. Discover now