בסיבוב תפנה ימינה

פרק 22

איתן-

כשאמא שאלה את לין אם אבא שלה עשה יותר מלהרביץ לה ולין אמרה שהוא לא עשה עוד משהו ידעתי שהיא משקרת.
לא רציתי ללחוץ עליה לכן לא שאלתי על העניין אבל כשהלכתי לשירותים בארבע בבוקר שמעתי רעשים או יותר נכון לחישות.
״דיי תעזוב אותי״
״בבקשה״
כשנכנסתי אליה לחדר ראיתי שהיא נלחמת עם משהו.
היא לא ישנה טוב היא ישנה כיאלו היא בסיוט, לא כיאלו זה סיוט.
הייתי שם בשבילה.

כשהיא ‏התוודה בפני שאבא שלה אנס אותה
כשבאמת שמעתי את זה והבנתי שהוא פגע בה גם נפשית רציתי להרוג אותו.

הוא נגע בדבר הכי חשוב לי.
היא.
היא הדבר הכי חשוב לי.

נשארתי אצלה בחדר כי היא ביקשה למרות שכך או כך הייתי נשאר לשמור עליה.

לא יכלתי ללכת לישון ממילא אין עוד הרבה זמן בשביל הבוקר ולכן נשארתי להסתכל עליה ולשמור עליה ישנה.

הכעס רק הלך וגבר.
אני מדמיין את לין הקטנה שלי מתחת לגבר ענק. לא סתם גבר. אבא שלה.
אם אני אמצא אותו אני אהרוג אותו.

פתחתי את החלון בחדר של לין ולקחתי סגרייה לעשן.
בשאיפה אחת הכנסתי כול כך הרבה רעלים לגוף. כשהוצאתי דאגתי שכול העשן יצא  בחלון.

היא לו בתולה בגללו.
מה אני אומר לעזאזל אם אנסו אותה היא כן בתולה היא לא רצתה את זה.

פאק. רציתי לצעוק ולהפוך את כול העולם בשביל למצוא את אביה.
שאפתי עמוק לבפנים.
מלא חלקים התחברו לי עכשיו כמו פאזל.
היא באה לבית הספר עם מלא איפור ועם בגדים חמים בגללו.
היא נבהלה כשנסיתי לגעת בה. פאק אני הפחדתי אותה.
לקחתי עוד שאיפה.
אני חתיכת דפוק.

איך לא שמתי לב? שמתי לב אני פשוט אדיוט שלא עשה כלום.
חשבתי שהיא פשוט עדינה.

וחשבתי שהחיים עם אבא שלי היו קשים. טעיתי בענק.
לין.
הילדה הזאת. היא כול כך חשובה לי.
היא כול כך חשובה לי שזה כואב, זה כואב לי בלב.
אם יקרה לה משהו חצי ממני ימות.
לקחתי עוד סגרייה.

כשאעשנתי את הסגרייה.
לין התחילה לזוז מצד לצד.
זרקתי את הסגרייה מהחלון והלכתי לשבת לידה.
החזקתי לה את היד ״זה רק חלום נסיכה״ אמרתי בקול חלש
״אני פה איתך״ אמרתי ממשיך להחזיק לה את היד ״תמיד״
היא חזרה לישון שינת מלאכים.
אני אעזה הכול בשביל שלין תיהיה מאושרת כי זה מגיע לה.

לין-

הבוקר הגיע איתן היה לידי ער.
״בוקר טוב״ אמרתי בקול חלש
״בוקר טוב נסיכה״ אמר
״איך ישנת?״ שאל
״מעולה״ אמרתי עם חיוך קטן.
״כמה זמן אתה ער״ שאלתי
״לא יודע״ אמר
הוא ניראה כיאלו לא חזר לישון בלילה.
״נסיכה צריך לקום לבית ספר״ אמר
אוי לא.
בטח כולם יודעים על המיקרה בבית. זה עובר מפה לאוזן בעיקר בשכונות קטנות כאלה.
״זה בסדר הכול בסדר אנחנו נעבור את זה ביחד״ איתן אמר כיאלו קרא את מחשבותי.
״אני מפחדת״ שיתפתי אותו בריגשותי
״זה בסדר לפחד אני איתך״ אמר
״אתה איתי?״ שאלתי
״תמיד״
״אם ככה אז אני לא מפחדת יותר״ אמרתי עם חיוך שמבליט את הגומות שלי
הוא חייך חיוך ענק.