בסיבוב תפנה ימינה

פרק 1- לין

קמתי בבוקר להעיר את אחי לבית הספר.
״ג׳ון ג׳ון קום״ קראתי לו בכינוי שלו. ״אני קם לין״ אמר.
כשראיתי שהוא קם מהרתי ללכת למטבח כדי להכין לו ארוחת בוקר לבית הספר. עברתי בסלון וראיתי את אבא שלי שם. ישן עם בקבוק ודקה ביד. התעלמתי.

האוכל של ג׳וני מוכן.
״ג׳וני״ קראתי בקול, הןא עוד לא ירד.
״תשתקי זונה״ שמעתי את אבי צורח. גלגלתי את עיניי.
לאחר דקה ג׳וני ירד ונתן לי נשיקה בלחי.
חייכתי חיוך גדול.

״ג׳ון ג׳ון, אתה צריך ללכת לבית ספר. קח את האוכל ואני אלווה אותך.״ אמרתי, אני ילווה אותו כי זה בדרך לבית הספר שלי.
״טוב״ אמר.
יצאנו לכיוון בית הספר של ג׳וני.

״ג׳ון ג׳ון אני לא יודת מתי אחזור. תנעל את עצמך בחדר עד שאבוא. השארתי לך אוכל ובקבוק מים בחדר.״ אמרתי. אסור לי להשאיר אותו לבד עם אבא שלי.
״טוב ליני״ אמר
התקרבנו לבית הספר של ג׳וני נתתי לו חיבוק ונשיקה בלחי.
״אם משהו יקרה תתקשר אלי אני זמינה״ אמרתי לו את המשפט הרגיל שאני נוהגת לומר לו בכול יום.
״כן אני זוכר, בכול יום את מזכירה לי״ אמר וצחקק צחקקתי גם.

הלכתי לבית הספר שלי, אני כמו אוויר שם וזה טוב לי. אני לא רוצה למשוך תשומת לב.
כרגיל הייתי לבד בהפסקה וישבתי לבד בכיתה.

לאחר ארבע שעות~

כנגמר בית הספר הלכתי לעבודה, אני מלצרית. עבדתי במשך חמש שעות. שסיימתי הלכתי למנהל בכדי שיביאי לי את המזכורת שלי.
הוא אביא לי רק חמישים דולר. שיט. אני חייבת לקנות לג׳וני אוכל. זה לא יספיק לי.
הלכתי לכיוון הסופר הכי זול שיש בעיר.
קניתי אורז ושוקולדים.
כסיימתי לקנות הלכתי לבית. השעה כבר ארבע בצהריים. ג׳וני כבר מזמן בבית.

הגעתי לבית וראיתי את אבא שלי רב עם מישהו.
״אדוני נתנו לך חודש להתפנות מפה. יש לכם עוד כמה שעות לעוף מפה״ אמר האיש שדיבר עם אבי כנראה אבא לא שילם חשבונות וזה למה מעכלים לנו את הבית.
נכנסתי לבית.
ונפלה עלי ההבנה שאני צריכה למצוא בית ספר לג׳וני במקום אחר בגלל שאנחנו לא נשארים פה.

כנראה שאבא כבר דאג איפה נגור.
גם אני וגם ג׳וני נילך לבית ספר ציבורי. שם לא צריך לשלם.
מצאתי בית ספר בברוקלין. לג׳וני ודיברתי איתם, הם קיבלו אותו. מצאתי גם לי, קיבלו גם אותי.
הלכתי למגירה של הציוד לבית הספר ושמתי הכול בתיק אחד, לקחתי גם דברים בשביל ג׳וני.
אבא כבר חיכה לנו בסלון עם תיק מלא בוודקה.
נכנסנו כולנו לאוטו ואבא נהג. אני וג׳וני היינו מאחורה. אין מצב שאני אשב לידו.
כעבור חצי שעה ג׳וני נרדם.
נשארתי ערה. אבא עצר ‏באיזה שהוא מקום. זה הבית שלנו?
הוא הסתובב אליי. ואמר ״תעירי את האח החזיר שלך עכשיו״
״אל תדבר אליו ככה״ אמרתי.
הוא התקרב אליי ותפס לי את הפנים. ״תגידי תודה שלא זרקתי אותכם לישון בחוץ כמו כלבים.״ אמר ואז סתר לי בעוצמה.
זה כאב כול כך, אני לא בוכה. אסור לבכות.
הוא קם ויצא מהאוטו. ״ג׳ון ג׳וו קום הגענו.״ אמרתי בקול רועד.
הוא הסתכל אליי. ״ליני מה יש לך בפנים?״ שאל
מי יש לי בפנים? מה אמור להיות לי בפנים?
לא רגע, המכה מאבא.
״זה סתם ג׳וני״ אמרתי.
אני יודעת שהוא לא מטומטם והוא יודע שזה אבא אבל הוא מעדיף לא לדבר על זה.

נכנסנו לבית. הבית היה מאוד קטן.
הלכתי לראות את החדרים.
״ג׳ון ג׳ון תקח את החדר הזה״ אמרתי. בחרתי לו את החדר שהכי רחוק מאבא אבל הכי קרוב אליי.
״טוב ליני״ ענה
״תסדר פה את הדברים שלך״ אמרתי
הוא התחיל לסדר והלכתי לחדרי בשביל לסדר.

נכנסתי לחדר וסידרתי את הדברים.

כשסיימתי הלכתי לכיוון השירותים. כשנכנסתי הסתכלתי במרה שהייתה תלויה מעל הכיור. כול הלחי שלי סגולה.
מחר אצטרך להשים מלא מייקפ.
נכנסתי למקלחת. שטפתי את כול היום הזה.
הלכתי לחדר שמתי שעון ונרדמתי.

בתמונה זאת לין.