בסיבוב תפנה ימינה

פרק 25

לין-

עבר שבוע מאז היום הולדת של איב ועוד לא מצאו את אבא~

כשקמתי בלילה אחרי החלום ראיתי את איתן יושב לידי זזתי קצת בכדי שישכב לידי.
״נתתי לו נשיקה כמו כול לילה ..
״תגיד אתה מחכה לי פה או משהו?״ שאלתי
״למה את מתכוונת״ שאל והרים גבה
״אתה תמיד פה איכשהו״ אמרתי
״אז אני מתחילה לחשוב שאתה מחכה שאני אתעורר״ אמרתי
״יכול להיות״ אמר עם חיוך

״תגיד איתן מה אנחנו״ שאלתי
״מה את רוצה שניהיה?״ שאל
״מה אתה רוצה שניהיה״ הפנתי את השאלה כך שהוא יענה עליה
״אני רוצה שניהיה חברים״ אמר וקירב אותי אליו
״חברים או חברים חברים״ אמרתי לא מבינה
״זוג״ אמר בפשטות
״גם אני רוצה״ אמרתי
מה אם הוא ירצה להתקדם מהר?
מה אני אעשה אז?
״מה קרה על מה את חושבת״ שאל איתן
״אני פשוט, אנחנו יכולים לקחת את זה לאט?״ שאלתי
״כן בטח״ אמר והתרחק קצת
״לא טיפש לא לאט ככה״ אמרתי והוא מיד הבין
״אהה״ אמר
״נו אז קדימה תחבק אותי״ אמרתי
הוא התקרב ונתן לי חיבוק
נרדמנו מחובקים.

בבוקר קמתי משיעול ששמעתי
״אהמ״ השיעול חזר על עצמו
הסתובבתי בזהירות בשביל לא להעיר את איתן.
ראיתי את רוז. אוי לי
היא לא ידעה שזאת לא פעם ראשונה שאנחנו ישנים ביחד וטוב שכך.
״איתן קום״ רוז אמרה והזיזה מצד לצד אץ איתן
״נסיכה אני אקום עוד חמש דקות רק קצת שקט״ אמר בקול ישנוני
לנוכח האמירה שלו יצאה לי גיחוח קטן מהפה.
״אדיוט״ אמרה רוז עם חיוך והסתכלה עליו.
היא הפנתה את מבטה אלי ״הנסיכה שלו את יכולה בבקשה להעיר אותו״ אמרה בקול ציני לגמרי
אני בטוחה שהייתי אדומה.
התקרבתי לאיתן ואמרתי ״אתין קום״
״אם את לא תתני לי לישון אני אנשק אותך עד שתיהיה בשקט״ אמר.
אם מקודם הייתי אדומה אז עכשיו אני עוד יותר אדומה.
החטפתי מבט בשביל לראות את תגובתה של רוז. הפה שלה היה פתוח והלם תקף אותה
״איתן קום אמא שלך פה״ אמרתי
הוא מיד פתח את עייניו וקם משכיבה לעמידה.
למה לא אמרתי את זה קודם?
״או היי אמא״ אמר בקול תמים
״היי? היי אתה אומר לי״ אמרה בקול גבוה.
״למה את עצבנית?״ שאל ועיצבן אותה יותר.
הוריד במצח בלט לה.
״בבקשה תגידו לי שלא שכבתם״ אמרה רוז בפרצוף זועם
נחנקתי מהרוק של עצמי
״אמא אנחנו לא״ אמר איתן
ראיתי בפניה שהיא נירגעה קצת
״למה לעזאזל אתה נמצא בחדר של לין״ שאלה
״אמ א.ני פשו.ט.״ אמר בגימגום
״רוז אני אספר לך למה אבל אפשר בבקשה לצחצח שיניים ואז״ אמרתי
ככה או ככה אצטרך לספר את הסוד.
״טוב״ אמרה ויצאה מהחדר.
היא הסתובבה וחיפשה משהו או יותר נכון מישהו.
״אתה יוצא מפה ״ אמרה
״כן המפקדת״ אמר והלך אחריה.
הם יצאו מהחדר ונשארתי לבדי לעשות את אירגוני הבוקר.

אוקיי אני אמיצה אני אצליח.
אני אמיצה אני אצליח.
המשפט חזר שוב ושוב בראש שלי כשירדתי במדרגות.
אני אצליח.

״נסיכה את לא חייבת לספר אם את לא רוצה״ איתן לחש לי כשהגעתי למטבח.
יש לי פלאשבק כי מולי ישבה רוז וטיילור ישב לידה.
כמו פעם קודם כשחזרתי מבית החולים.
״רוז אני כול כך מצטערת שלא סיפרתי לך ‏מלכתחילה״ אמרתי
״מה לא סיפרת לי״ שאלה בדאגה.
״את זוכרת ששאלת אותי אם הוא עשה לי משהו חוץ מלהכות?״ שאלתי
״אבא שלך?״ שאלה 
הנדתי בראושי ״לא הוא לא אבא שלי״ אמרתי
היא הנהנה בהבנה.
״כן מתוקה אני שומעת את יכולה לספר לנו״ אמרה והיזיקה בידו של טיילור.

הנה זה בא עכשיו שני האנשים שהצילו אותי מהגהנום שנקרא לגור עם ״אבא״ ידעו את כול האמת.
״אני שיקרתי הוא עשה עוד משהו חוץ מלהכות אותי״ אמרתי והשפלתי את מבטי.
טיילור מיד הבין ״בן זונה״ אמר עצבני
״מה פספסתי?״ שאלה רוז כשלא הבינה
אני לא רוצה להגיד את זה בקול זה קשה מידי.
״הוא היה גם נוגע בי״ כשאמרתי נוגע מיד דמעה בוגדנית ירדה מעיני.
״אוי לא״ אמרה כשההבנה נפלה עליה
״לאלאלא״ אמרה ובכתה
״זה בסדר״ השקר התגלגל מפי.
״לא זה לא״ אמרה וקמה אליי
היא קפצה לחבק אותי.
״אני יודעת שזה קשה אבל את חייבת להילחם בו,
את חייבת להעיד בבית המשפט״  אמרה רוז תוך כדי חיבוק

כשאמרה את זה נזכרתי באמא.
נזכרתי במילים שאמרה.
״אל תביאי למפלצת לנצח״
אני לא אביא למפלצת לנצח אמרתי בלב
אני לא.

״רוז אני רוצה להעיד״ אמרתי ואיתן הסתכל עלי בשוק.
לא סיפרתי לאף אחד שראתי את אמא שלי
אני חושבת שגם אם אספר יחשבו שאני משוגעת.
״את לא חייבת״ מיהר איתן להגיד
״אני לא חייבת אבל אני רוצה״ אמרתי
״אני רוצה להושיב אותו בכלא.״ הוספתי
״המשטרה עוד לא תפסה אותו״ אמר טיילור
״עוד לא?״ שאלתי עם עניים נוצצות מדמעות
״אל תדאגי אנחנו פה איתך״ אמר טיילור עם חיוך הוא ניסה להרגיע אותי.

אני מאוד דואגת.
אבא יודע שאם התפסו אותו אני יכולה להעיד אני והשותף שלי ג׳וני.
הוא יחפש אותנו ועד שלא יהרוג אתנו לא ירגע.
אני יודעת את זה.
וזה מה שמלחיץ אותי

איזה חמודים טיילור ורוז.