להיות איתך

פרק 1- חלק א׳

היחסים הבין אישיים של קים מעולם לא הוכיחו את עצמם במצבים של לחץ.
וובכן, תלוי מה ההגדרה של לחץ.
היא יכלה לנתח גלגל עין של כלב גזעי כשהשעון מתקתק מולה, אבל לנחם אישה בודדה שחיית המחמד שלה מתה היה הרבה מעבר ליכולת שלה.
כך לפחות הרגישה קים, שעמדה שם, בחלוק ובהתה בצער בדמעות העגולות והאבלות של אחת הלקוחות הכי האמנות שלה.
מי אמר שלהיות וטרינר זה עסק קל?
״אני מצטערת, הוא היה זקן...״ ביקשה קים לומר דבר נחמה, אך הגבר רק גרם לתוצאה ההפוכה.
״קיט היה נאמן כל כך!״ בכייה התפרץ פעם נוספת.
הבעתה האהודה של קים וודאי הייתה פרושה על כל פניה. מחוץ למשרדה, מבעד לקיר הזכוכית השקוף היא הבחינה במבטיהן של המזכירות.
״נכון, ואת היית בעלים נדיב ואוהב. לא הרבה אנשים מבקרים פה לעיתים תכופות כמוך.״ אמרה קים והניחה יד על כתפה.
האישה, פייג׳, משכה באפה והביטה בה בהערצה. ״תודה לך. אני מניחה שלא ניפגש עוד...רציתי להודות לך על הטיפול המסור.״ את החלק האחרון אמרה ברעד קל.
היא קמה ממקומה, מנגבת את הדמעות ואת לחייה הלחות במטפחת כותנה מגוהצת, והחזיקה את התיק שלה קרוב.
״אין על מה, זה תפקידי. תודה לך.״ חייכה אליה קים והאישה הנהנה ועזבה את המקום באיטיות.
היא באמת הייתה מופתעת בכל פעם מחדש לראות עד כמה קשורים חיות מחמד ובעליהם. כאילו בקשר בלתי מובן של חברות אמיצה וכנה.
קים התיישבה בעייפות על הכיסא, מתעלמת במופגן ממבטיהם של העוברים והשבים במסדרון ומהמזכירות החטטניות, ועיסתה בעזרת אצבעה המורה והאגודל את רקותיה הפועמות.
לא פעם היא חשבה לפתוח מרפאה פרטית, שבה היא תהיה עובדת עצמאית ובוס לעצמה. אבל...המשכורת במרפאה הנוכחית הייתה מכובדת והותר כדי להשאיר אותה שם.
לא הרבה אנשים יכלו להרשות לעצמם טיפול במרפאה הזו, בעיקר עשירי ניו יורק והמעמד היותר גבוהה מהביניים. כמו פייג׳.
עקרת בית עשירה, אשתו של מייסד חברת ניהול גדולה, ועד לפני כמה שעות בעלת כלב אסקי סיבירי יפייפה. חבל, היא דווקא חיבבה את פייג׳- היא הייתה בין הלקוחות היחידים שלא היו מתנשאים מעליה כאילו הם יודעים מה טוב. היא סמכה על הטיפול שהעניקה קים לכלבה הנאמן תמיד.
זה לא היה דבר שיכלה להגיד על שאר האנשים, שהיו חשדנים מטבעם.
הטלפון שלה צלצל.
היא לא הייתה צריכה להסתכל עליו כדי לראות מי מתקשר. היה לטרי, חברתה הטובה, נטייה להכניס לטלפון של קים צלצולים ייחודיים רק לה. היום התנגן לו שיר קופצני משנות השישים,ששמו היה תעלומה עבורה.
היא ענתה לטלפון בעייפות.
״הלו?״
״היי!״ קריאתה של טרי הייתה מלאה במן שמחה לא מוסברת. בכללי, טרי הייתה תמיד אופטימית וחייכנית.
״מה קורה?״ שאלה קים והסתובבה עם הכיסא המשרדי אל החלון. מנהטן כולה התפרשה לפניה.
״הו את יודעת... רק בודקת מה שלום החברה הטובה והזעפנית שלי!״
״שלומה מעולה.״ חייכה קים.
״יופי! אז לא יפריע אלייך לבוא אליי לארוחה שאני מארגנת נכון?״
החיוך של קים דעך משמעותית. הו אלוהים.
״האם את מתכוונת- לא יפריע לי להיות גלגל שלישי בארוחה רומנטית שאת והחבר שלך עושים? כן! יפריע לי!״
״אל תהיי מטופשת!״ צחקקה טרי. היא הייתה בטוחה שהיא מניפה הידה לביטול מבעד לטלפון. ״זו לא ארוחה רומנטית. המשפחה של רובין באים לביקור ואת הרי יודעת שאמא שלו היא השטן, רציתי שיהיה לי שם גיבוי.״
קים התלבטה למשך כמה שניות, אבל לבסוף פלטה אנחה- ״בסדר, אני אבוא.״ אמרה.
איזו מן חברה היא אם תפקיר אותה לידי אמו של רובין? האישה הזו הייתה עיט מסוכן.
״יש!״ צווחה טרי אל תוך אוזנה. ״תהיי אצלי בתשע, תלבשי שמלה, משהו פורמלי אבל לא יותר מדיי. מבטיחה שלפחות האוכל יהיה טעים.״ פלטה בשצף קצף ואז סיימה ב-״ביי!״ מאושר וניתקה את השיחה.
קים הניחה את הנייד על השולחן ונשמה עמוק. היא לחצה על החיוג המהיר בטלפון המשרדי שלה וחיכתה עד שתענה המזכירה.
״כן קים?״
״תשלחי אליי את הבא בטור.״ ביקשה קים אל תוך הטלפון, עניה עברו על המרפאה שלה. ״ותדאגי בבקשה למישהו שינקה אצלי בסוף היום.״

קים סיימה את העבודה בשעה מוקדמת יותר מהרגיל.
היא ציפתה לסיים בשעה שש ואז לחזור הביתה במהירות ולהתארגן לארוחה שארגנה טרי אבל הסתבר שאחת הבנות של מנהל רשת מלונות יוקרתיים הסתבכה בצרה כשאספה אליה חתולת רחוב פרועה, והתור התבטל. לפי מה שהבינה קים הילדה בסך הכל רצתה לעזור לחתול המסכן, אלא שהעניינים הסתבכו ואביה נאלץ לצאת מישיבה חשובה בגללה, ובעצביו, החזיר את החתול אל הרחוב למרות התנגדותה של הילדה.
קים ריחמה עליה.
היא הייתה כבת עשר לערך ונשמה טובה. בכל שבוע היה לה טור אצל קים, כשחיה אחרת מוחזקת בין זרועותיה האוהבות.
בכל מקרה, היא לא יכלה להתערב. העבודה שלה הייתה מוגבלת לטיפול בחיות ולא יותר מזה.
בעבר היא הביאה אליה כלב פיקניז עם שברי זכוכיות בכפות רגליו וסנאים עם אברים שבורים שמצאה בסנטרל פארק. כל ביקור שלה היה הרפתקאה בפני עצמה והן התחבבו אחת על השניה.
קים קיוותה שהיא לא הסתבכה יותר מידיי עם אביה. הוא נהג בה ביד קשוחה אבל דאג לממן לה את הביקורים התכופים במרפאה הוטרינרית של קים, שהייתה כמובן לא זולה כלל.
נו טוב, זה לא היה מעניינה לדאוג לגבי זה.
היא נכנסה אל תוך המעלית בבניין הדירות שלה ולחצה על הקומה הרביעית.
קוקו קיבל את פניה בכשכוש זנב נלהב כשנכנסה אל הדירה.
״שלום לך.״ התכופפה קים על ברכיה כדי לברך אותו לשלום. ידיה פרעו את הפרווה השחורה שלו וליטפו מאחורי אוזנו.
היא צחקה כשקוקו תגמל אותה בליקוק רטוב. הוא היה חתיכת כלב זקן ונמרץ, בכל פעם שקפץ עליה בחיבה היא נזכרה מדוע רצתה להיות וטרינרית- היא הייתה משוגעת על חיות!
קים הניחה את המפתחות על השולחן ונכנסה אל החדר, קוקו הולך בעקבותיה. אף על פי שסיימה מוקדם, הנסיעה ארכה יותר זמן מהרגיל. נשארו לה בערך שלוש וחצי שעות עד הארוחה.
כלומר- להתפנק באמבטיה חמה.
היא לא טרחה לאכול, טרי הייתה ידועה בידיים המופלאות שלה ובמאכלים העסיסיים ומעוררי התאבון שהכינה. לו הייתה גרה איתה תחת אותה קורת גג לא היה לקים שום סיכוי לשמור על הגזרה.
היא בחרה ללבוש שמלת טוניקה שחורה, פשוטה למדיי, והוסיפה שרשרת על מנת לגרום לה להיראות קצת יותר מרשימה ממה שהיא.
לאחר התלבטות קלה החליטה קים לנעול נעלי עקב. לא גבוהות במיוחד, אבל היא לא רצתה להיראות פחותה מטרי, שהתנשאה לגובה של מטר שבעים וחמש ובעוד קים נשארה בתחום השישים.
״אחל לי בהצלחה קוקו.״ היא הביטה בעניו התוהות של הכלב.
הוא נבח לעברה.
״כזה חבר נאמן..״ היא מלמלה לעצמה בחיוך ויצאה החוצה.

*********
סליחה שאין הרבה בפרק הזה, אבל הוא יצא קצת נמרח ככה שהחלטתי להעלות אותו בחלקים....
מה אתם אומרים על קים?