להיות איתך

פרק 10

״תעצור!״ קולה של קים נשמע בקושי תחת קול הרוח הנושבת והמנוע הרועם ברקע.
הם נסעו כבר כמה זמן..היא לא ידעה כמה...השחר התחיל להציץ באופק ולצבוע את השמיים בגוון בהיר יותר של כחול. גוון של זריחה.
״מקס! תעצור!״ היא קראה שוב, מנסה לגבור על הרעש. ולגרום לו לעשות כדבריה.
הסכך של תחנת הדלק גדל ככל שהתקדמו על הכביש והיא הרגישה נואשת כשלא הצליחה לגרום לו לעצור. 
בשלב זה האינסטינקט שלה כרופאה החל לפעול. גם אם היא לא הייתה רופאה של ממש אלא וטרינרית, היה לה שמץ של מושג לגבי פצעים עמוקים ומדממים שלא מטופלים היטב- גם אם הם ממש במקרה תוצאה של יריית אקדח.
קים החלה להשתגע מדאגה. היד שלה החלה ללחוץ על הפצע הפעור באיזשהו שלב של הנסיעה כדי לנסות לעצור את הדימום אבל זה לא היה מספיק. מקס הזדקק לטיפול רפואי, מידית. היא לא ידעה למה, אבל היא הרגישה מחוייבת לדאוג שהוא מקבל אחד.
היא נשענה קדימה כך שהחלק הקדמי של גופה נלחץ אל גבו כדי שתוכל להגיע עם פיה קרוב לאוזנו.
כמה קצוות משער המשי שלו דגדגו את לחייה וההרגשה הייתה נעימה, אבל זו לא הסיבה שהיא עושה את זה ומסתכנת בכך שהם יאבדו את שיווי המשקל ויתרסקו על הכביש...הו לא..היא התרסקה מספיק עבור חיים שלמים.
היא שאפה אוויר אל תוך ריאותיה, יחד עם כל התסכול שהצתבר בתוכה ופרקה אותו. ״מקס, חתיכת ראש זין! אם לא תעצור אני אדאג שזו הזריחה היחידה שאי פעם תראה!!״ היא צרחה באוזנו כל כך חזק עד שגרונה החל לצרוב.
להפתעתה התגובה שלו הייתה כמעט מיידית.
הוא האט את האופנוע ונכנס אל תוך החנייה הנטושה של תחנת הדלק.
״מה?!״ הוא התפרץ עליה ברגע שהגיעו לעצירה מלאה.
קים ירדה מהמושב, כל נשימה דוקרת את בית החזה שלה וישבנה פועם בכאב, והביטה בפנים החיוורות של מקס.
״צריך לטפל בפצע הזה, אתה מאבד דם-״ היא החלה להסביר אבל הוא קטע אותה.
״היעד שלנו לא רחוק, לא היינו צריכים לעצור בשביל זה.״ הוא נאנח ברוגז, היא שמה לב שהלסת שלו מכווצת וקשה כמו אבן. ״אני לא אמות מזה קימברלי, נקלעתי למצבים גרועים יותר...עכשיו תעלי.״ הטון המצווה שלו לא נותן מקום לערעור.
״לא.״ קים השיבה בעקשנות , מסרבת לעשות כדבריו. ״אני לא יכולה לעלות על האופנוע הזה ולתת לך לנסוע כמו מטורף כשאתה פצוע בצורה חמורה כל כך... זה נגד האתיקה הרפואית, זה לא אתי בכלל! אתה חייב טיפול רפואי!״ היא שמעה את הנימה המתחננת מזדחלת לקולה ולא אהבה איך שהיא נשמעת. במיוחד לא עכשיו, בפניו. למה היא צריכה להתחנן אליו?! הוא זה שמשחק בחייו כאילו הם דבר של מה בכך!
המבט הסוער והכחול שלו ננעץ בה. היה בו משהו קשוח, שהיא לא יודעה איך להגדיר. הצבע של הקשתית שלו הזכיר לה את הצבע של השמיים.
״אמרתי-״
״בבקשה?״ היא קטעה אותו.
מקס מביט בה באינטנסיביות לרגע ארוך. הרגע נמשך דקה ארוכה כל כך עד שקים חשה צורך להתחבא מעניו. אבל אז הוא הוציא צרור של שטרות מכיס מכנסיו, מבלי להסיט את עניו מעניה, והושיט לה שטר יחיד של מאה דולר. ״לכי תביאי בקבוק של אלכוהול, כמה תחבושות ומשהו חד...״ הוא הניד בראשו לעבר החנות שליד התחנה.
זה לא מה שהיא התכוונה.
קים רצתה שיסע לבית חולים ויקבל הרדמה בזמן שמוציעים את הכדור, שיחטאו לו את המקום עם חומר חיטוי ראוי ושינוח. לא שישחקו רופא ומטופל באמצע הדרכים.
קים לקחה את השטר לידה ולפני שהחזירה אותה בחזרה לחיכה מקס משך אותה אליו על ידי אחיזה איתנה בזרוע שלה.
צווחה נפלטה מפיה והיא נאבקה כנגד התנועה הפתאומית. מקס הושיט את ידו השניה ואחז בסנטרה כך שהיא תביט בעניו.
כמה רגשות סוטרים חלפו במוחה של קים באותם השניות. היא חשה מאויימת, החושים שלה התחדדדו כאשר גופה התרסק כנגד החזה הקשה שלו. מלבד זה.. היא גם הרגישה לבה לוהטת מבעבעת בתוכה בעוד עניה סרקו את פניו.
קצוות השער הקצרות נפלו על מצחו, שער כהה עשיר וסמיך בצבע קקאו נוזלי, לסתו המהודקת מכוסה זיפים והשפתיים היפות שלו... קצות אצבעותיה עקצצו מהרצון לגעת בהן ולראות האם הן באמת רכות כמו שהן נראות, אבל היא מיתנה את עצמה. 
היא הבחינה בדוק של זיעה של שכיסה את פניו וחשדה שמא זהו תסמין של אינפקציה שהתפתחה לה מפצע הירי הלא מטופל. המחשבה גרמה לה להתעשט, היא הביטה בעניו וניסתה להשתחרר מהאחיזה הלופתת.
רק כשמקס בטוח שהוא אוחז במבטה הוא פצה את פיו, והקול שלו נשמע מאיים ולא ידידותי כלל.
״תיזהרי לשחק משחקים... אם תברחי, זו תהיה הזריחה האחרונה שאת אי פעם תיראי.״ הוא אמר, ואז שחרר אותה באחת, מזועזעת ממילותיו.
״לכי.״ מקס החווה בעניו אל מאחורי גבה. ״אין לנו את כל היום.״
קים הרגישה את פניה מתחממות בכעס. ״חמור.״ היא ירתה אליו והסתובבה אל החנות. למרות שהיא ידעה ששמע אותה לא היה לה אכפת.
קים נכנסה אל הסופר-מרקט המאובק וחפשה אחר התחבושות הסטריליות קודם. לאחר מכן היא אספה בקבוק של ערק ממדף המשקאות, פינצטה וחולצה מהוגנת במקום זו המוכתמת והמחוררת שמקס לבש במעט הכסף שנותר.
השקית המרשרשת בידה עשתה רעש של עשרה אוטובוסים במקום הנטוש הזה, היא שמחה לראות שמקס התקרב קצת עם האופנוע כך שלא הייתה צריכה לחצות את כל החניה כדי להגיע אליו.
״בוא.״ היא שלחה את ידה אל זרועו השרירית כדי לעזור לו להתרומם אבל מקס ירה אליה מבט מזהיר.
״אני לא הולכת לאנוס אותך!״ קים הזעיפה את פניה למראה תגובתו. ״אני רק עוזרת לך להגיע לשירותים כדי שנוכל לחבוש את הפצע הזה.״
״אני מסוגל ללכת לבד בסדר גמור. נוריתי, אני לא נכה.״ הוא ירה אליה בחזרה.
״טוב, אתה תהיה נכה אם לא תזיז את התחת שלך!״ היא הרימה את ידה באוויר וההסתערה לכיון שירותי הבנות.
מקס עקב אחריה, לא מאוד מרוצה מהעובדה שהיא מסתובבת ומחלקת פקודות כמו בוסית קטנה ומעצבנת. היה זה ברור שהוא לא רגיל לרבל הוראות מאף אחד, הוא היה בן זונה רציני. קים הלכה לפניו, עם הגב לכיוונו, נותנת לו את הפריווילגיה להביט בקימורים הנשיים שלה נעים מצד לצד. אלוהים,היא הייתה לחוצה יותר מאדם בקריז, יותר מדיי מכדי להבחין במשהו.
מקס סבל מפציעות ירי בעבר, הוא לא היה מחוסן לכאב החותך ולהרגשה המבחילה של הבשר הפעור, גם לא לסחרחורת שליוו את כל זה מאיבוד הדם. כמו אנרגיה חיונית שמתרוקנת מהגוף בכל שניה שחולפת.
לעזעזל זה כאב.
אבל הוא התרגל לכאב הזה.
הוא הלך אחריה, יד אחת אוחזת בקיר כדי לתמוך בגופו. קים חיכתה שיכנס ואז נעלה את הדלת הראשית של שירותי הנשים.  
היא פעלה מהר וביעלות. נשאר לו רק להביט בה.
היא משכה קורת פלסטיק שהייתה מחוברת אל הקיר והורתה לו להתיישב. מקס פשט את החולצה שלו ונשאר חשוף חזה.
לא הייתה לו שום דרך לדעת כמה מפוחדת היא הייתה, וקים לא רצתה שידע. אבל היא הייתה מבועתת שמא הוא ימות בידיה. היא לא רצתה עוד מישהו שימות בגללה, אלוהים אדירים אפילו אם הוא היה רוצח מזדיין, היא לא רצתה להרוג אותו, היא לא תהיה מסוגלת להתמודד עם רגשות האשם.
מקס תפס בידה לפני ששפחה את הערק על הפנצטה.
״תירגעי אישה, אף אחד לא הולך למות.״ הוא לחץ את ידיה הרעדות, הפנצטה בתוכם, וניסה להרגיע אותה.
היא ירתה אליו מבט מעוצבן. ״תשתוק.״
״חשבתי שכבר עשית דברים כאלה בעבר..״ הוא הביט בה בזמן שחזרה לעסוק בחיטוי הפנצטה.
״כן, על כלבים וחתולים, מורדמים, בחדר סטרילי עם כלים סטריליים!״ היא כמעט צרחה.
״תצטרכי להסתדר.״ הוא השיב ביובש ונשען על הקיר מאחורי פינת ההחתלה.
קים לא ענתה, אבל בתגובה היא שפכה את הערק על הפצע הפעור.
השרירים של מקס התקשחו, היא ראתה את זה, העור ההשזוף וההדוק מעליהם זע ונמתח. העניים שלו נעצמו והלסת שלו ננעלה.
אלוהים אדירים, היא ניסתה שלא לחשוב על מה שהיא עושה בזמן שתקעה את הפנצטה בתוך הבשר ותרה אחר הקליע האבוד.

עד שסיימו את כל התהליך המייגע, גם מצידו של מקס וגם מצידה של קים, היא הייתה חיוורת כמו קיר ורועדת כמו עלה נידף.
אפשר היה לחשוף שהיא זו שעברה ניתוח ללא הרדמה ולא מקס.
היא זרקה את החולצה המלוכלכת שלו אל תוך פח האשפה ואז נשענה על הקיר, מפחדת שרגליה יקרסו תחתיה.
רגע ארוך אף אחד מהם לא דיבר. כל אחד עסוק במחשבות פחדים וכאבים פרטיים עד כדי כך שהשקט הפך לאינטימי משהו.
קים חשה שקשה לה לנשום את האוויר הכבד שבשירותים החנוקים, כמו לנשום מים או לטבוע מנטלית.
היא הרימה את עניה אל מקס החיוור. אילו הייתה במקומו היא הייתה נראית חסרת ישע, מעוררת רחמים, חלשה, ובכן... לא כמו שמקס נראה. הו לא.
הוא הקרין מסביבו מעין הילה מסוכנת.
למרות הגוון האפור של עורו ושריריו המתוחים מהכאב הפיזי שזה עטה חווה, הוא עדיין התנשא בגודלו. למרות שעניו היו עצומות הבעת פניו הייתה רצינית וחתומה להחריד.
משום מה, העובדה שמקס לא צרח וקילל בכאב תחת ידיה שעה שהוציאה את כדור מתוך הבשר המדמם והמאוד לא מורדם שלו, גרמה לה לרצות לבכות.
היא פלטה נשימה לא יציבה ופתאום העניים הכחולות שלו נפקחו באחת, כאילו נזכר בנוכחותה, ורעד חלף בגבה בתגובה למבט האינטנסיבי.
״אתה לא אנושי.״ היא האשימה בזעזוע.
מקס לא זע.
״אני רוצה לחזור אחורה, זה מטורף. אני לא רוצה להיות פה, תחזיר אותי.״ היא ניסתה לאסוף את עצמה אבל כל מה שקרה זה שהפאניקה רק השתלטה עליה יותר ויותר.
הגיחוך היבש של מקס היה גרוע יותר מהשתיקה.
״אין לאן לחזור מותק. את לא מבינה, יריית האקדח הראשונה ששמעת היא יריית התותח בה התחילו חייך החדשים.״
״לא, זה לא נכון.״ היא סירבה לקבל את מה שאמר, כלום לא נשמע לה הגיוני.
״אנחנו צריכים לזוז.״ הוא קם ממקומו והתיישר בשיניים חשוקות, מתעלם ממה שאמרה.
קים אמדה את הגבר שמולה והחליטה, שהוא אכן היה שד רע.
״אני לא הולכת לשום מקום איתך.״ היא נשארה על הרצפה, בגבה אל הקיר. קים סגרה את עניה חזק כל כך שצבעים החלו להופיע מאחורי עפעפיה, מנסה לשכוח איפה היא ועם מי היא נמצאת.
היא קפאה למשמע דריכת האקדח.
״קים...״ קול הבריטון הסקסי של מקס יצא צרוד ונמוך.
״אתה רוצה להרוג אותי?״ היא פקחה את עניה כדי להביט בדמות רחבת הכתפיים שלו ממלאת את שדה הראייה שלה.
״את רוצה למות?״

תחושת דה ז׳ה וו מטורפת גרמה לה לצמרמורות.

זהו זה! עשיתי זה! אני טופחת לעצמי על השכם כל כך חזק שהשיניים שלי ממש עפות החוצה...יאפיייי
והוא גם יצא באורך נורמליי
אוקיי רציתי להגיד ממש ממש תודה על התגובות וההצבעות..גם אם אני לא עונה אני רואה וזה עושה לי כזה טוב ונותן לי כזה מרץ שאין לכם מושג אז...אני אוהבת אותכם ❤️❤️❤️❤️
ובהצלחה לכל מי שניגש לפסיכומטרי ביום רביעי, לא להילחץ! אני יודעת שאני לחוצה והחלטתי לא לגלות לאף אחד את הציון הסופי... דיי לחפירות.  כאפה מנטלית.
אני יורדת מהפסים