להיות איתך

פרק 7

הוו האל היפייפה הזה.עומד מולה, כל ישותו גורמת לברכיה לרעוד ללא שליטה. כל קומתו מתנשאת מעליה; עם לסת מסותת, שפתיים מלאות, שיער כהה סמיך ומבולגן ועניים שמביטות הישר אל תוך תוכה.
עניים זועמות עד כדי טירוף.
קים חשה שתתעלף בו במקום.
״את הולכת להצטער על הכל. כלום כבר לא יהיה אותו הדבר, הכנסת את עצמך עמוק לתוך הבור.״ הוא התקדם לעברה עד שלא היה עוד מרווח נשימה בניהם. ובפאניקה הולכת וגוברת היא הבחינה בדלתות המעלית נסגרות מאחוריו, משאירות אותם בתוך החלל הקטן עד כדי גיחוך של המעלית. לבד.
״בבקשה, תן לי ללכת..״ היא ניסתה למלמל ולהתרחק מנוכחותו המטרידה ואבל ידיו עלו אל קירות המעלית ולכדו אותה בין זרועותיו השריריות.
הוא הביט בה בקור.
״נתתי לך ללכת. עכשיו זה כבר בלתי אפשרי.״ הוא אמר וראשו כה קרוב לאוזנה עד שהיא יכלה להרגיש את הבל נשימתו החמה מדגדגת אותה. קולו הנמוך העביר צמרמורות במורד עמוד השדרה שלה.

ואז פתאום קים הבינה מה גודל הטעות שעשתה.

הוא גרר אותה אחריו לקומת החנייה התת קרקעית הארורה, אל המקום שבו הכל התחיל, ואפילו שהיא ניסתה להתנגד ולעצור אותו לא היה בה מספיק כח פיזי כדי לעשות זאת.
קים נטעה את רגליה ברצפה וסירבה לזוז אבל הוא רק משך אותך וגרם לה למעוד קדימה.
״אני אצרח!״ היא ניסתה בכל כוחה למנוע מהכל לקרות שוב, מטלטלת בין ידיו במטרה להשתחרר מהאחיזה הלופתת. אבל הוא לא נראה אפילו מתאמץ למרות ניסיונותיה.
״את גרמת את זה לעצמך.״ הוא סינן מעל ראשה בתיעוב. היא אפילו לא שמה לב שהם עומדים ליד מכונית פורד שחורה עד שהוא פתח את הדלת הקדמית שליד מושב הנהג והכניס אותה פנימה בגסות.
ראשה נחבט וקים החלה להרגיש סחרחות תוקפת אותה, למרות זאת הדלת נסגרה בחבטה לצידה.
איזה אדם חסר מצפון, הצליחה קים לחשוב לאחר שסילקה את הערפל ממוחה וראייתה שוב התחדדה. כעת הוא ישב לצידה והיא זזה הצידה ככל הניתן, רחוק ממנו ככל הניתן.
כמה שהוא יפה כך גם נוראי. אכזרי וחסר לב. רוצח. היא פקפקה בהיותו אדם בעל יכולת אמוציונלית. האם יש לו רגשות? לא היה לה שום ספק שאין לו.
המכונית החליקה אל תוך הכביש ונתמעה בתנועה הניו יורקית כמעט מיידית. מד המהירות הצביע על מהירות גבוהה הרבה מעל המותר בחוק, אבל בעצם היא לא הייתה מופתעת, היה ברור שלאדם שישב לצידה לא היו חוקים. הוא התנהג כמו החוק עצמו בעולם אנדרלמוסי.
קים לא ידעה היכן למקד את המבט שלה. הם נסעו כבר כמעט עשרים דקות ועכשיו היו על אחד הכבישים המובילים ליציאה מניו יורק. היא לא הכירה אותו, מעולם לא יצא לה לנסוע בו.
היא לקחה נשימה עמוקה ורועדת. עד עכשיו המפקח צריך היה להגיע אל מקום העבודה שלה ולהבין שמשהו לא בסדר כשלא ימצא אותה בשום מקום. הכל יסתדר בסוף.
היא המשיכה לנסות ולשכנע את עצמה אבל זה נעשה קשה יותר משניה לשניה כשהבינה שהם רק הולכים ומתרחקים מניו יורק.
קים הביטה בפני הרוצח היפים והקפואים, בוהים בכביש מבלי להעיף אליה עין, ואז בדלת המכונית שבצידה.
הכפתור המורם העיד על כך שהיא לא נעולה.
היא לא ידעה מה עבר בראשה באותו הרגע שבו ידה נשלחה אל הידית ופתחה אותה. הרוח נשבה פנימה מעוצמת המהירות וליבה רעם בפחד.
ללא מחשבה נוספת קים קפצה החוצה.
הפגיעה הראשונית עם האספלט הרגישה כמו קרצוף העור שלה בצמר פלדה לוהט. קים הרגישה שהנשימה נעתקה מריאותיה בעוד שגופה התגלגל באלימות כמה מטרים טובים מהתנופה האדירה ואת גופה זועק בכאב.
ואז זהו.
היא ניסתה לקום ולברוח אבל הרגישה שהיא רופסת וחלשה מכדי לזוז.
׳קומי! עכשיו!׳ צעק חלק בירכתי מוחה אבל גופה לא נענה לה. הנשימה הכבידה עליה ושלחה דקירות של כאב אל בית החזה שלה.
קים בהתה באימה במכונית השחורה עוצרת במרחק מה ממנה. בין סבך השיער הבלונדיני שנפל על עניה באנדרלמוסיה היא הבחינה בדלת המכונית נפתחת ובו יוצא ממנה ומתקדם לכיוונה.
״אל תיגע בי!״ ניסתה קים לצרוח בתגובה למגעהו ופניו האפילו.
הוא התכופף, השחיל יד מסביב למותניה וניסה לייצב אותה. כאב חד פילח את רגלה כשניסתה לעמוד, הכאב היה כל כך חד שראשה הסתחרר.
היא מעדה והוא תפס אותה בידיו החסונות.
״אל תיגע בי...״ התנשפה קים במאמץ, גופה אלחש ושרף במקומות שונים.
״אין לך הרבה ברירה, את לא מסוגלת אפילו לעמוד בלי עזרה תודות לטיפשות שלך.״ הוא היסה אותה.
״אל תיגע בי.״ לחשה קים, אבל הוא כבר הרים אותה אל עבר ההמכונית והניח אותה לא ממש בעדינות במושב האחורי. מגע העור שכיסה את המושבים כנגד הבשר החשוף שבפצעיה איים לגרום לה לצרוח.
היא תכווצה כשהרגישה את העצמות השבורות זזות ונשכה את שפתיה עד כדי זוב דם כדי לא לבכות בכאב.
״מי אתה?״ בקולה הייתה תבוסה.
״מי את חושבת שאני?״ הוא הביט בה בעניים כחולות קרות.
״אני לא חושבת.״ היא השיבה בקרירות.
הוא הניד בראשו. ״את כן חושבת, אז תני לי לומר את זה בקול. אני רוצח. זה כל מה שאת צריכה לדעת.״
היא בלעה גלולה מרה והיסתה להיאבק בסחרחורות ובכאבים החותכים בגופה, מפלחים את בשרה. לא היה לה כח לכלום. היא הרגישה חלשה, כאילו בעוד רגע תישאב אל תוך האפלה שריחפה מעל ראשה.
״רוצח טיפש.״ מלמלה קים. ואז האפלה השתלטה עליה.

״אני חושש שהיא לא תחלים בקרוב.״ קול התנגן בירכתי מוחה. קים הייתה רק חצי מודעת למה שקורה מסביבה.
קודם כל היא חזרה להכרה ושמעה צלילים, שיחות, ואז פקחה את עניה במאמץ. ממצמצת כדי לסלק את הטשטוש משדה ראייתה.
זה לא עזר במיוחד.
היא הביטה בתמונה לא בהירה של אדם בחליפה זולה עומד ליד דלת החדר ומדבר איתו.
היא נמצאת בחדר, נפלה עליה לפתע ההכרה, שוכבת במיטה. הרוך של המצעים ליטף את העור הדואב שלה. היא לא ידעה אבל איזה חדר , וזה הטריד אותה.
״יש לה שבר ברגל, שפשופים עמוקים וסדק בעצם בכלוב הצלעות שלה. המצב הזה יכל להיגמר רע מאוד.״ הוא נשמע מודאג.
האם הוא מדבר..עליה? היא באמת הרגישה כאילו דרסה אותה משאית.
ואז היא נזכרה במעשה המטופש שלה.
כסף הועבר מיד אחת לשניה ושני הגברים המשיכו לדבר על מצבה. ״יותר לי לשאול איך זה קרה?״ נשען הגבר הלא מוכר לפנים. היא הניחה שהוא היה רופא. או לפחות מישהו בעל סמכות בתחום הרפואה.
״לא.״ האיום היה ברור בקולו. ״הכל יהיה בסדר, אל תדאג לה.״
קים רצתה לצחוק ואז לפרוץ בבכי.
למרבה הצער הרופא האנונימי הנהן ואסף את תיקו, בין אם האמין שהכל יהיה בסדר או שנכנע לאיום הברור, הוא לא נראה כמי שעומד להישאר.
״צריך להחליף לה את התחבושות אחת לחמש שעות, מקסימיליאן, זה קריטי בזמן זה כדי שלא יתפתחו זיהומים. יש תחבושות נקיות שהשארתי באמבטיה.״ הוא אמר ואז הדלת נסגרה.
מקסימיליאן? זה שמו? התהיות שלה נגדעו על ידי קול קר. היא לא הייתה צריכה להביט כדי לדעת שהוא עומד ממש ליד המיטה.
״את עושת צרות אמיתית.״ קולו הנמוך הרעיד אותה. קים פקחה את עניה אבל לא הביטה מעלה כדי להביט בו, זה כאב לה יותר מדיי.
״זה השם שלך? מקסימיליאן?״
״מה זה משנה איך קוראים לי, בשבילך אין לי שם.״
״מובן שכן, לכל אחד יש. הופתעתי לשמוע את שלך, בדרך כלל יש סינכרון בין האשיות לשם.״
״מעניין.״ מקסימיליאן הפטיר ביובש.
״מקסימיליאן...״ קים טעמה את שמו בלשונה. עניה נורו אליו, למרות הכאב החד. ״שם כל כך..הגון, לרוצח כמוך.״ אמרה בשלווה וצפתה בתגובה האדישה שלו לדבריה.
נראה היה שכולם לא נוגע בו, במקסימיליאן. אלא שעכשיו היא הבחינה בוורידים הבולטים בצווארו ובלסתו מתקשחת.
היא פגעה במשהו.
אז למה היא לא מצליחה להרגיש טוב עם זה?

******

פיצוי על תקופת היובש הארוכה 😘😘
אוהבת המון המון, תודה על כל התגובות!!